מ.ע נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ ואח'

לפניי תביעה לנזקי גוף בגין תאונת דרכים שארעה לתובע בהתאם להוראות חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975. התובענה מעוררת שאלות הן במישור החבות והכיסוי הביטוחי והן במישור גובה הנזק, הכל כפי שיפורט להלן.

רקע

1.התובע, יליד 1993, נפגע בתאונת דרכים ביום 15/11/2011 (להלן: התאונה ). התובע נפגע בצורה

קשה והוא פונה על ידי אמבולנס לבית חולים בלינסון, שם אושפז בטיפול נמרץ למשך 3 ימים ולאחר מכן אושפז במחלקה הנוירוכירורגית עד ליום 28/11/11. התובע אובחן כסובל מחבלת ראש עם דימום תוך גולגלתי במוקדים שונים במוח שברים בעצמות הגולגולת לרבות האף. בהמשך היה התובע מאושפז במוסדות שונים לצורך טיפול רפואי ושיקומי.

2.התאונה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כפגיעה בעבודה ולתובע נקבעה נכות צמיתה משוקללת בשיעור 61.31% כמפורט להלן:

א.30% בגין הימפרזיס קל מימין בהתאם לתקנה 25(1)(א)(1) לתקנות המוסד לביטוח לאומי.

ב.30% בגין הפרעה קוגנטיבית והפרעות נפשיות לפי סעיף 29(2) בהתאמה עם סעיף 33(א)(3)-(4) לתקנות המוסד לביטוח לאומי.

ג.10% לפי סעיף 69(1)א בגין סטייה במחיצת האף.

ד.10% בגין צלקות בפנים לפי סעיף 75(2) לתקנות המוסד לביטוח לאומי.

3.התאונה ארעה ברכב שקיבל מעבידו של התובע - מר חג'יירי מוחמד (להלן: המעביד ) - לצורך ביצוע עבודה, ממזמינת העבודה חברת ש.ו.ת ורד בר כבישים בע"מ (להלן: המזמינה ), כאשר מסירת הרכב כללה בחובה התחשבנות כספית עליה נעמוד בהמשך. התחשבנות זו הולידה לעולם טענת מבטחת הרכב, הפניקס חברה לביטוח בע"מ (להלן: הפניקס), שאין כיסוי ביטוחי, מאחר ומדובר ביחסי שוכר ומשכיר המוחרגים מגדרה של פוליסת ביטוח החובה. לאור זאת, צורפה לתביעה קרנית בהיות התובע נוסע ברכב, זאת למקרה בו תתקבל טענת חוסר כיסוי ביטוחי. קרנית בתורה שלחה הודעה לצד שלישי כנגד הנוהג ברכב ומתיר השימוש בו. בנוסף, חלוקים הצדדים בשאלת גובה הנזק בכלל ובפרט בשאלה האם תביעתו של התובע נבלעת בתגמולי המוסד לביטוח לאומי, ואם כן – האם התובע זכאי לפיצוי בשיעור של 25% מסך הכל נזקיו בהתאם לסעיף 330 לחוק הביטוח לאומי[נוסח משולב], תשנ"ה-1995.

שאלת הכיסוי הביטוחי