ת"א 54595-11-12 יפרח נ' עצים ורעפים בע"מ ח.פ. 514 ואח'

1.לפניי בקשת התובע להארכת המועד לתשלום הוצאות בסך 2,800 ₪ שנקבעו בהחלטתי מיום 19.6.15, כתנאי לביטול פסק דין שניתן נגדו (11.5.15) ואשר על פיו נדחתה התביעה שהגיש, בגין אי התייצבותו לדיון.

בבקשה נטען כי בחודש יולי אשתקד העתיק ב"כ התובע את משרדו למקום אחר, תוך שהוא משאיר במקום הישן שלט על פרטי משרדו החדש, אך לאחרונה נתגלה כי השלט הוסר. התובע טען כי תיק זה "נפל בין הכיסאות", עקב אי הבנה בין התובע לבא כוחו, בדבר זהותו של משלם ההוצאות, כתנאי לביטול פסק הדין. בקשה זו נתמכה בתצהיר בא כוח התובע.

2.הנתבעים התנגדו לבקשה וטענו כי משלא שולמו ההוצאות תוך סד הזמנים שנקצב,הפך פסק הדין לחלוט. הנתבעים הפנו למועד הגשת בקשה זו- כשנה ממועד מתן פסק הדין, כ-11 חודשים ממתן ההחלטה בבקשה לביטול פסק דין, וכעשרה חודשים מאז הפך פסק הדין לחלוט בחלוף הזמן להפקדת ההוצאות. הנתבעים טענו כי בנסיבות שפורטו בבקשה, אין כדי להצדיק הארכת מועד בדיעבד, ועל כן, משמדובר בזלזול בבית המשפט ובזמנו ולנוכח עקרון סופיות הדיון, יש לדחות לטענתם, את הבקשה.

הכרעה:

3.לאחר שעיינתי בבקשה , בתגובה ובתשובה לה נחה דעתי, כי כתנאי לביטול פסק הדין , יש לחייב את התובע בהוצאות משמעותיות, העולות באופן ניכר על ההוצאות בסך 2,800 ₪ שנקבעו בעבר,כתנאי לפתיחת שערי בית המשפט בפניו.

ראשית, אשר לטענת הנתבעים, כי פסק הדין היה לחלוט וכי לכתחילה לא היה על בית המשפט להעביר את הבקשה לתגובתם, אציין כי ספק בעיניי אם מדובר בפסק דין חלוט שהרי המועד להפקדת הוצאות (תוך 20 ימים), הוא מועד שנקבע על ידי בית המשפט, ובית המשפט רשאי, על יסוד תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי-התשמ"ד-1984, להאריכו לפי שיקול דעתו וזאת "אף שנסתיים המועד או הזמן שנקבע מלכתחילה", בעניין זה ראו רעא (מרכז) 18517-11-09 איזק דאיזאדה נ' מרדכי אזנקוט:

"על פי תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984: "מועד או זמן שקבע בית המשפט או הרשם לעשיית דבר שבסדר הדין או שבנוהג, רשאי הוא, לפי שיקול דעתו, ובאין הוראה אחרת בתקנות אלה, להאריכו מזמן לזמן, אף שנסתיים המועד או הזמן שנקבע מלכתחילה..." (ההדגשה שלי – מ' נ'). המועד להפקדת הסכום כתנאי לביטול פסק הדין הוא מועד שנקבע על ידי בית המשפט, ועל פי תקנה 528 רשאי היה בית המשפט להאריך את המועד אף שהסתיים "הזמן שנקבע מלכתחילה".

4.יחד עם זאת,צודקים הנתבעים בטענתם כי התנהלותו של התובע, גובלת בזלזול בבית המשפט ובזמנו, בנתבעים ובזמנם. התובע כבר הגיש בעבר (10.12.14) בקשה לבטל את פסק הדין הראשון שניתן כנגדו ובקשתו נעתרה כפוף לתשלום ההוצאות בסך 1,800 ₪ (החלטה מיום 25.1.15). לאחר תשלום ההוצאות ביקש התובע אף לתקן את כתב התביעה ומבוקשו ניתן לו. גם לדיון ביום 11.5.15 לא התייצב התובע בשנית והגיש שוב בקשה לביטולו של פסק הדין. בהחלטה מיום 19.6.15 שבתי ונעתרתי לבקשה. על מנת שלא לנעול שערי בית המשפט בפניו וליתן לו יומו ואולם על מנת שהנתבעים יפוצו בגין ההוצאות שנגרמו להם לנוכח מחדליו של התובע ובשים לב לעובדה שאין זה הפעם הראשונה שהתובע לא התייצב לדיון הותנה ביטול פסק הדין בהפקדת הוצאות הנתבעים בסכום של 2,800₪ בקופת בית המשפט וזאת תוך 20 יום. התובע לא מילא אחר החלטת בית המשפט, לא שילם ההוצאות במועד, לא ביקש מראש וממילא גם לא קיבל, היתר להארכת מועד לצורך תשלום ההוצאות, ותחת זאת ולאחר למעלה מ- 9 חודשים ממועד מתן ההחלטה הגיש בקשה זו להארכת מועד בדיעבד.

בנסיבות אלה, כאשר הבקשה הוגשה זמן ניכר לאחר שחלף המועד נוצרה אצל הנתבעים ציפייה לגיטימית שנושא זה הסתיים וכי פסק הדין הפך סופי. התובע לקה, אפוא, במחדל דיוני משמעותי עת לא פעל על פי החלטת בית המשפט ולא הפקיד את סכום ההוצאות שנקבע לחובתו במועד ותחת זאת עוד ביקש ארכה נוספת של 5 ימים להפקדת הסכום.

5.אין לקבל את הטענה לפיה לא ייגרם לנתבעים כל נזק "פרט להוצאות". לצד זכות הגישה לערכאות עומדת זכותו של בעל הדין שכנגד שחרב התביעה לא תרחף מעל צווארו לפרק זמן בלתי מוגבל. ההסבר שסיפק בא כוח התובע, שאף נתמך בתצהירו, אינו מניח את הדעת. החובה לשלם הוצאות מוטלת באופן ברור על בעל דין ולא על בא כוחו. כפי שאף עולה לכאורה מן התשובה לתגובה, ובניגוד לנטען בבקשה, לא הייתה אי הבנה, שכן לכאורה ב"כ התובע הודיע לתובע כבר לאחר מתן ההחלטה שעליו לשלם את ההוצאות. מדובר במחדל חוזר מצד התובע, וברי כי היה עליו לדאוג שתקלה מסוג זה לא תתרחש אצלו, בוודאי לאחר שכבר נפלה תקלה משמעותית בעצם אי ההתייצבות לדיון הראשון ומתן פסק הדין כנגדו.