ת"א 54566-06-13 אוברסיז דיאמונדס אי.אל 1998 בע"מ נ' לאפא ואח'

לפני בקשת התובע לראות בהמצאת כתב התביעה לב"כ הנתבע 1 כהמצאה כדין גם לנתבעים 3 ו-5 מכוח תקנה 482 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 (להלן: "התקנות"). לחלופין, להורות לתובע לבצע פרסום בדבר הליך זה במדינת בוצוואנה (שם ככל הנראה מקום מושבם של הנתבעים 3 ו – 5) ולראות בכך המצאה כדין לנתבעים 3 ו-5.

תמצית טענות התובע

לאחר פרק זמן ממושך בו המתין התובע להמצאת כתב התביעה אל הנתבעים 3 ו-5 (שהינם בני זוג נשואים) בבלגיה, הוחזרו מסמכי ההמצאה לידיו, מאחר שהסתבר שהאחרונים שוב אינם מתגוררים בכתובת שבה היו רשומים בעת העברת המסמכים לידי הרשות המוסמכת לשם המצאתם. לנוכח האמור, ערך התובע בדיקות ובירורים על מנת לברר את כתובתם וכעת התברר שהם ככל הנראה מתגוררים בבוצוואנה, אך אין בידיו מידע באשר לכתובתם הרשומה. במצב העניינים המתואר יש מקום לבחון את טענת ב"כ הנתבע 1, לפיה הוא אינו מייצג את הנתבע 3 ולא ניתן לראות בהמצאה לידיו את כתב התביעה כהמצאה כדין גם לנתבע 3, שבזמנו בחר התובע, למען היעילות הדיונית, שלא לחלוק עליה. ב"כ הנתבע 1 ייצג גם את הנתבע 3 במסגרת הליכי הפירוק, שמכוח הבקשה למתן הוראות שהוגשה במסגרתם וכהמשך לה נפתח ההליך דנן, ולא באקראי, אלא בשל הקשר המשפחתי בין הנתבעים 1 ו-3 והעובדה ששניהם כיהנו כדירקטורים בחברה עובר לפירוקה. התובע צרף לבקשתו, מכתב מיום 20.4.11 המעיד לטענתו על כך שבכל הנוגע להליכי הפירוק יוצג גם הנתבע 3 על ידי ב"כ הנתבע 1 (נספח 1). בנסיבות הללו, ברור שהפסקת ייצוגו של הנתבע 3 על ידי ב"כ הנתבע 1, ככל שייצוג זה אכן הופסק, לא נועדה אלא לכפות על התובע לעתור להמצאת כתב התביעה נגדם אל מחוץ לתחום השיפוט ולאחר מכן להמתין כמעט עד בלי די לביצוע ההמצאה, באופן שיביא להתמשכות השלב הפותח בהליך מעל ומעבר לסביר. ואכן, בחלוף כשנתיים מהגשת כתב התביעה, טרם עלה בידי התובע לאתרם ולאור השינוי האחרון בכתובתם סביר כי ככל וימשיך בניסיונותיו לעשות כן יכלה עוד זמן רב במרדפים אחריהם.

בשל העובדה שהנתבעת 5 והנתבע 3 הם ביתו וחתנו בהתאמה של הנתבע 1, הרי שאף אם אינם מיוצגים על ידי ב"כ הנתבע 1, הרי שקיבלו או יכלו לקבל מב"כ הנתבע 1 את כתב התביעה. יש לראות את ב"כ הנתבע 1 כ"מורשה" כהגדרתו בתקנה 482 לתקנות, מטעם הנתבעים 3 ו-5. בהליכים הקודמים ייצג ב"כ הנתבע 1 גם את הנתבע 3 והרי הדעת נותנת שבעת שהומצא לו כתב התביעה די היה בקשר שבניהם על מנת שב"כ הנתבע 1 יודיע לנתבע 3 על קבלת כתב התביעה במשרדו ודי בכך על מנת לראות ההמצאה לידיו כהמצאה כדין לנתבעים 3 ו-5. בהפסקת הייצוג, ככל שהופסק, לאחר קבלת כתב התביעה, באופן שמעיד כשלעצמו על קיום תקשורת בין ב"כ הנתבע 1 ובין הנתבע 3 אין כדי לשנות בדיעבד את מצב העניינים שמכוחו היה התובע רשאי להמציא לב"כ הנתבע 1 גם את כתב התביעה עבור הנתבע 3. יתרה מכך, קשה להעלות על הדעת קשר "רציף ופעיל" מזה המתקיים בין אב לבתו ובין בני זוג ובנסיבות ענייננו מקיים גם הנתבע 1 את ההגדרה האמורה ויש לראותו כמי שבקבלו את כתב התביעה היה ביכולתו להעבירו לנתבעים 3 ו-5. בהתאם לפסיקה, ידיעתו הפוזיטיבית של הנתבע בדבר ההליך המתנהל בעניינו מייתרת את העמידה על כללי ההמצאה. מאחר שחזקה על הנתבעים 3 ו-5 שידוע להם על הגשת כתב התביעה וכי במהלך השנתיים שחלפו מאז הגשתה עמדו לרשותם די והותר הזדמנויות לקבלו לידיהם, לרבות באמצעים אלקטרוניים, הרי שעל מנת למנוע עיכוב ההליך מן הראוי לראותם כמי שהומצא להם כתב התביעה כדין. לחלופין, מאחר ולפי הידוע לתובע, הנתבעים 3 ו – 5 מתגוררים כיום במדינת בוצוואנה אך אין בידיו מידע בדבר כתובתם, מתבקש בית המשפט להורות לתובע על ביצוע תחליף המצאה באמצעות פרסום דבר הגשת התביעה בעיתונות הכתובה המתפרסמת במדינה זו ולקבוע שלאחר הפרסום ייראה התובע כמי שיצא ידי חובת ההמצאה.

תמצית טענות הנתבע 1

מדובר בתובענה שהיא תולדה של בקשה למתן הוראות שהוגשה מטעמו של התובע כנגד הנתבעים 2,1 ו-4 בלבד. בעקבות החלטת בית המשפט של פירוק מיום 11.12.12 בדבר העברת הבקשה למתן הוראות לערכאה אזרחית רגילה, הוגשה התובענה דנן. במסגרת התובענה הנ"ל הוסיף התובע כנתבעים בהליך זה גם את הנתבעים 3 ו-5, שבמקור לא היו צד להליך ולא יוצגו על ידי ב"כ הנתבע 1 באותו שלב ואף לא לאחר מכן. בעת המצאת כתב התביעה בתיק דנן למשרד ב"כ הנתבע 1, עבור הנתבע 1, שיוצג על ידי ב"כ הנתבע 1 גם בהליך שהתנהל בבית משפט של פירוק, ניסה התובע להמציא את כתב התביעה גם לנתבעים 3 ו-5, אלא שב"כ הנתבע 1 הבהיר שהוא אינו מייצג את הנתבעים 3 ו-5 ואינו מוסמך לקבלת כתבי בי-דין עבורם. לאחר הגשת התובענה הגיש התובע בקשה להיתר המצאה מחוץ לתחום השיפוט ביחס לנתבעים 3 ו-5. באותה בקשה ציין התובע שהיא מוגשת למען הזהירות נוכח העובדה שבמועד הגשת כתב התביעה הומצא כתב התביעה לנתבעים 3 ו-5 באמצעות ב"כ הנתבע 1. מעבר לאותה אמירה נטולת יסוד, לא ניסה התובע לבסס טיעון כלשהו מדוע מסירת כתב התביעה למשרדו של הח"מ עבור הנתבעים 3 ו-5 מהווה "המצאה כדין", ובקשתו התמקדה בטעמים אשר שמצדיקים לטענתו מתן היתר המצאה מחוץ לתחום השיפוט. בעקבות טענת התובע בבקשה להיתר המצאה לפיה "המצאת" כתב התביעה לנתבעים 3 ו-5 נעשתה באמצעות ב"כ של הנתבע 1 שב והבהיר ב"כ הנתבע 1 בהודעה שהוגשה לבית המשפט שהוא אינו מייצג את הנתבעים 3 ו-5 ואף אינו מורשה לקבל כתבי טענות עבורם. לאחר הגשת ההודעה האמורה הגיש התובע ביום 21.1.14 הודעה מטעמו בדבר כתובת ההמצאה לנתבעים 3 ו-5 בבלגיה וכן הודיע שבכוונתו להמציא לנתבעים אלה את כתב התביעה באמצעות "הרשות המרכזית" שנקבעה למטרה זו בבלגיה. בנוסף לכך הגיש התובע תצהיר בדבר קיומה של עילת תביעה טובה נגד הנתבעים 3 ו-5 בהתאם להחלטת בית המשפט. בעת הגשת ההודעה, עמדה לפני התובע הזדמנות לעמוד על טענתו לפיה כתב התביעה הומצא כדין באמצעות ב"כ הנתבע 1 כאמור, אך הטענה נזנחה והתובע פעל לשם המצאת כתב התביעה על פי היתר ההמצאה שביקש. ואכן ביום 4.2.14 ניתנה החלטת בית המשפט המתירה לתובע להמציא אל מחוץ לתחום השיפוט את כתב התביעה ונקבעו מועדים להמצאה. ביום 13.3.14 פנה התובע לבית המשפט בבקשה למתן אורכה. מהבקשה עולה, כי התובע קיבל את עמדת ב"כ הנתבע 1 לפיה הוא אינו מורשה לקבל כתבי טענות עבור הנתבעים 3 ו-5 ולא חלק עליה. התובע אף הבהיר באותה בקשה, כי נוכח עמדה זו הוא נדרש לבצע את ההמצאה אל מחוץ לתחום השיפוט, בהתאם להיתר שניתן לו. ואכן, מאז שניתנה ההחלטה בדבר היתר ההמצאה ומשך כשנה וחצי שב התובע ועדכן את בית המשפט בהתקדמות הליכי ההמצאה כאשר באף אחת מההודעות לא נטען שניתן היה לבצע את ההמצאות באמצעות ב"כ הנתבע 1. הסברו של התובע, כי למען היעילות הדיונית לא חלק על הטענה לפיה ב"כ הנתבע 1 אינו מורשה לקבל כתבי טענות עבור הנתבעים 3 ו-5 מהווה הסבר תמוה. ככל שיש ממש בטענתו, היה עומד עליה דווקא בשם אותה יעילות דיונית נטענת וחוסך את הצורך בביצוע היתר המצאה לבלגיה ומנסה לקדם את בירור התביעה. זאת לא נעשה ורק כשנתקל התובע בקשיים לבצע את ההמצאה שב לטענתו חסרת היסוד כאמור.

בענייננו לא חלה תקנה 477 לתקנות. ב"כ הנתבע 1 אינו מייצג ולא ייצג את הנתבעים 3 ו-5 והתובע עצמו לא חלק על כך במשך כשנתיים. המכתב שצרף לבקשתו אינו מהווה אסמכתא לכך שב"כ הנתבע 1 ייצג את הנתבעים 3 ו-5. המכתב האמור מתייחס רק לנתבע 3 ולא לנתבעת 5 וגם בכל הנוגע לנתבע 3 לא נכתב בו כי ב"כ הנתבע 1 מייצגו, אלא נמסרו פרטים לשם תיאום חקירתו של הנתבע 3 כשב"כ הנתבע 1 הבהיר שהמידע נמסר לו מהנתבע 3. לעומת זאת ביחס לנתבע 1 הובהר באותו מכתב במפורש כי הנתבע 1 הוא מרשו. יתרה מכך בהתאם להלכה הפסוקה המצאה לעורך דין בהתאם לתקנה 477 היא רק לעורך דין בנושא ההתדיינות. בענייננו לא ייצג ב"כ הנתבע 1 את הנתבע 3 בשום שלב ולבטח לא את הנתבעת 5 והמכתב שנשלח וצורף לבקשה היה לצורך נקודתי של תיאום חקירה. הנתבעים 3 ו-5 לא היו כלל צד להליך הפירוק ומכאן שנשמט היסוד לטענה כאילו ב"כ הנתבע 1 ייצג מי מהם בהליכי הפירוק. ממילא אין במכתב שנשלח טרם נקיטת הליך משפטי כדי להפוך עורך דין למורשה לקבלת כתבי טענות וטענה לפיה עורך הדין מוסמך לקבל כתבי טענות בשם נתבע טעונה הוכחה. המכתב הבודד הנ"ל הוא מחודש אפריל 2011 כשנתיים לפני שהוגשה התובענה. יש להוכיח שעו"ד מייצג בפועל את הנתבע במועד שבו בוצעה ההמצאה או שהוא מצוי בקשר רציף ופעיל עם הנתבע ובענייננו לא עמד התובע בנטל להוכיח זאת.

גם תקנה 482 לתקנות אינה חלה. אין בידי התובע ראיה המוכיחה שב"כ הנתבע 1 מצוי בקשר רציף ופעיל עם הנתבעים 3 ו-5 והוא אף אינו מצוי בקשר כאמור ולא שוחח עימם משך שנים. לא הוכח שיתוף פעולה בין הנתבעים 3 ו-5 לב"כ הנתבע 1 במידה כזו שסביר להניח כי המורשה יעביר לידיעת הנתבעים את דבר ההליכים. העובדה שמדובר בבני משפחה אינה מעידה על כך שקיים קשר רציף ופעיל כנדרש בין הנתבע 1 לנתבעים 3 ו-5. ב"כ הנתבע 1 אף הוסיף שמאחר שאינו מצוי בקשר עם הנתבעים 3 ו-5 הוא אינו יכול להתייחס לטענה בנוגע לידיעתם הפוזיטיבית בדבר ההליך המתנהל בעניינם.

תמצית טענות התובע בתשובה לתגובה

הנתבע 1 וב"כ הנתבע 1 לא הכחישו את הטענה כי הנתבעים 3 ו-5 קבלו בפועל את כתב התביעה, בין אם מידי הנתבע 1 ובין אם מידי בא כוחו, ומשכך יש לראותם כמי שהודו בכך. כמו כן לא צורף תצהיר בעניין, לא מטעם הנתבע 1 ולא מטעם ב"כ הנתבע 1, על אף שנתבקשה תגובתם. עם פתיחת התובענה טען ב"כ הנתבע 1 שאינו מייצג את הנתבעים 3 ו-5, תוך התעלמות מוחלטת מכך שהלכה למעשה מדובר בהמשך של הבקשה למתן הוראות שהוגשה נגד הנתבע 1 במסגרת הליך הפירוק ושבנוגע אליה, קיים קשר עם הנתבע 3. זמן קצר לאחר שהתובע ציין בפני בית המשפט את הכתובת בבלגיה שבאמצעותה הוא התכוון להמציא את כתב התביעה קמו האחרונים ועזבו את בלגיה על מנת לסכל את המצאת כתב התביעה. משלא הוכחש קיומו של קשר בין הנתבע 1 לנתבעים 3 ו-5, יש לראותו כעובדה מוכחת. בנסיבות אלה, חוסר תום לב הדיוני שבו נגועה עצם ההיתלות הדווקנית בהוראות התקנות מצדיק העדפת כלל הידיעה על פני כלל ההמצאה. גם ב"כ הנתבע 1 נמנע מלומר מפורשות שאינו מקיים קשרים עם הנתבעים 3 ו-5 ולא קיים כאלה מאז הגשת כתב התביעה. מבחינה מהותית לא ברור כיצד יכול ב"כ הנתבע 1 לטעון ששימש כאיש קשר עם הנתבע 3 לצורך תיאום חקירתו ובה בעת לצפות שתתקבל טענתו כאילו קשר כאמור חדל מלהתקיים כשתוכן המסר לנתבע 3 נגע לא לתיאום חקירה אלא להגשת כתב תביעה. ב"כ הנתבע 1 בחר שלא לתמוך טענותיו בייפוי כוח שניתן בשעתו על ידי הנתבע 3 ומכאן ניתן ללמוד שייפוי הכוח לא היה מוגבל רק לחקירה או לחלופין שהנתבע 3 הסמיכו בעל פה לטפל עבורו בעניין.

דיון והכרעה