ת"א 5444-05-13 אוזנה נ' כלל חברה לביטוח בע"מ

התובעת, ילידת 1979, הגישה תביעה זו לפיצוי בגין נזק גוף שנגרם לה ביום 17.1.13 בתאונת דרכים, שהיא גם תאונת עבודה, בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה 1975.

הוועדות הרפואיות של המוסד לביטוח לאומי קבעו קביעה ע"פ דין באשר לנכותה של התובעת. מהמסמכים עולה כי התובעת התלוננה על מגבלות בכתף שמאל לאחר מציאת קרע. הוועדה מצאה קשר סיבתי בין התלונות על כאבים ומגבלות בכתף לבין תאונת הדרכים, וקבעה לתובעת 15% נכות צמיתה לפי פריט 41 (4) (ב) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956. עוד נקבעו לתובעת 10 ימים בנכות זמנית של 100% השקולים לתעודות אי הכושר.

במסגרת הצעת הפשרה, הבאתי בחשבון את כל טענות הצדדים במסגרת תחשיבי הנזק, ובין היתר גם את השיקולים הבאים: גובה הנכות והמגבלה בכתף שמאל (לא דומיננטית) ; עבודתה של התובעת כמתכננת בשכר גבוה ; העובדה שהתובעת שבה לאותה עבודה לאחר תקופת אי הכושר, ללא גריעה של ממש בשכר (שאף עלה בחודשים לאחר התאונה שתלושיהם צורפו). נוכח העדר פגיעה ממשית בשכר, נקבע הפיצוי בגין אבדן השתכרות לעתיד באופן גלובאלי, שהביא בחשבון את גובה הנכות מחד גיסא, ואת העדר הפגיעה הממשית עד עתה, מאידך גיסא.

נוכח כל האמור לעיל, מציע בית המשפט לצדדים לסיים את התיק בפשרה כדלקמן:

• בגין אבדן שכר לעבר – 5,000 ₪ מעבר לדמי הפגיעה ששולמו כנראה ע"י המעביד.

• בגין הוצאות ונסיעות לעבר ולעתיד – 5,000 ₪.

• בגין עזרה לעבר ולעתיד – 5,000 ₪.

• בגין אבדן יכולת השתכרות לעתיד, לרבות הפרשות סוציאליות – 100,000 ₪.

• בגין נזק שאיננו נזק ממון – 25,000 ₪.