ת"א 54402-12-14 דוחאן נ' עיריית נצרת

פתח דבר

זוהי בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה. לאחר עיון בבקשת המבקשת על נימוקיה, ותגובת המשיב המתנגדת לה, אני קובעת כלהלן:

1. החלטה הניתנת בהעדר, יוצרת ציפייה בקרב בעל דין שזכה בהחלטה, כי לא יוטרד עוד בהליך, לאחר שניתנה החלטה סופית בעניינו. חרף זאת, מכיר הדין, מכוח תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984 (להלן: "התקנות"), באפשרות ביטול פסק הדין שניתן בהעדר:

    

   "ניתנה החלטה על פי צד אחד או שניתנה באין כתבי טענות מצד שני, והגיש בעל הדין שנגדו ניתן ההחלטה בקשת ביטול תוך שלושים ימים מיום שהומצאה לו ההחלטה, רשאי בית המשפט או הרשם שנתן את ההחלטה- לבטלה...".

    

2. הפסיקה מתייחסת לשתי קטגוריות של ביטול פסק דין: ביטול מחובת הצדק, קרי האם קיים פגם בהליך, וביטול על פי שיקול דעת. באשר לקטגוריה הראשונה, כאשר ביטול פסק הדין נעשה מחובת הצדק, "עצם הפגם בהליך משמש עילה לביטול ההחלטה ובית המשפט אינו רשאי לשקול אם היתה החלטה נכונה לגופו של עניין אם לאו" (ראה ד"ר זיסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית).

    

3. בענייננו, אין חולק כי המבקשת ידעה ביום 09.01.15 על הגשת התביעה כנגדה, וזאת כעולה מסעיף 2 לתגובתה. יחד עם זאת, טענה המבקשת כי, בתאריך 19.02.15 פנתה למשיב/התובע בדרישת אורכה להגשת כתב הגנה למשך 45 יום, היינו עד ליום 02.04.15, כאשר לטענתה, משלא ניתנה תגובת המשיב, סברה כי האחרון מסכים לבקשה, ככל וסעיף 6 למכתב הדרישה מטעמה מציין כי, העדר תשובה של המשיב תוך 10 ימים ממשלוח מכתב הדרישה, משמעה מתן המשיב הסכמתו לאורכה. כן טענה המבקשת כי יש לה סיכווי הגנה, שיש בהם להביא לדחיית התביעה.

    

4. מכאן, משהמבקשת ידעה על הגשת התביעה כנגדה, כמצוין לעיל, תלויה היא בחסדיו של בית המשפט.