ת"א 54346-09-11 מוסטפא נ' באמצ' פרקליטות מחוז חיפה

עסקינן בתביעה כספית לפיצוי התובע בגין נזקים שלטענתו נגרמו לו עקב חיפוש שערכה משטרת ישראל בביתו ועקב מעצרו לצרכי חקירה.

טענות התובע

בכתב התביעה טוען התובע, שהינו תושב הכפר עראבה, כי ביום 21.9.2010 בשעה 04:00 לפנות בוקר, תקפה יחידה של תחנת המשטרה משגב אותו ואת בני משפחתו, בין היתר את אמו ואחיו, הכתה אותו והודיעה לו כי בכוונתה לערוך חיפוש בביתו.

התובע, שהושפל בצורה אכזרית, מסר את מפתחות ביתו לשוטרים ובכל זאת פרצו השוטרים לבית, תוך ששברו את דלת הכניסה הראשית, חלונות ומנורות.

אנשי המשטרה נכנסו לביתו של התובע, שם ערכו חיפוש פסול במהלכו הסבו נזקים לציוד הבית ובין היתר לארונות המטבח ולארונות קיר. החיפוש נערך בנוכחות שכנים רבים אשר התקהלו במקום, נוכח צעקות אנשי המשטרה ואיומיהם באמצעות אקדחים.

בדיעבד הובהר לתובע, כי מטרת החיפוש הייתה לאתר כלי נשק, אלא שממצאי החיפוש העלו כי אלה כלל לא היו ברשותו של התובע. המשטרה מסרה דו"ח חיפוש לידי התובע (נספח ב' לכתב התביעה), שם היא ציינה מפורשות כי במהלך החיפוש בוצעה פריצה ונשברו חלונות ודלת הכניסה לבית, אך זאת מבלי להתייחס ליתר הנזקים שהותירה בביתו של התובע וכן להשפלה ולאיומים שהפגינה כלפיו.

חרף ממצאי החיפוש, הובהל התובע אל תחנת משגב, שם נעצר, בלא שהייתה סיבה ברורה לכך. התובע נחקר בעניין עבירות שלא ביצע ולמרות זאת, מעצרו הוארך פעמיים: תחילה ב-24 שעות ולאחר מכן ב-48 שעות נוספות.

ביום 24.9.2010 דחתה כב' השופטת ג'ני טנוס בקשה להארכה נוספת של מעצר התובע, תוך שציינה בהחלטה כי היא איננה מוצאת הצדקה לתנאים המגבילים שביקשה המשטרה ועל כן הורתה על שחרור התובע ללא תנאי (נספח ג' לכתב התביעה). התובע טוען כי החלטה זו מעידה על כך שהוא נכלא באופן חפוז ולשווא. לאורך כל תקופת מעצרו של התובע, המשטרה לא ניהלה כל חקירה מלבד זו שנערכה ביום הראשון למעצר וכלאה אותו מאחורי סורג ובריח ללא סיבה, משיקולים פסולים ומתוך התעמרות בו.

התובע טוען כי במעמד החיפוש, אנשי המשטרה השפילו אותו ואת בני משפחתו ואיימו עליהם וכמו כן הכו אותו ואת אחיו. אחד השוטרים הצמיד אקדח לראשו וחייב אותו לכרוע ולהתכופף ארצה, דבר שגרם לפגיעה ניכרת בנפשו ובכבודו בפני משפחתו ובפני האנשים שהתקהלו במקום.

זאת ועוד, עקב פרסום דבר החיפוש והמעצר בעיתונות, נגרמה פגיעה בשמם הטוב ובתדמיתם של התובע ובני משפחתו, בפרט נוכח העובדה כי אשתו של התובע עוסקת כמורה בבית הספר. התובע טוען כי מעשה המשטרה ראוי לגינוי ויש בו כדי להדביק בתובע ובבני משפחתו כתם וסטיגמה ללא כל הצדקה ועל לא עוול בכפו.

אנשי המשטרה פעלו בניגוד להוראות חקוקות, לרבות פקודת הנזיקין [נוסח חדש], חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, חוק הגנת הפרטיות, תשמ"א-1981, חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965, חוק העונשין, תשל"ז-1977, חוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 וכל חוק אחר שבא להיטיב עם התובע בנסיבות העניין.

לטענת התובע, נגרמו לו נזקים בגופו ובנפשו ונפגע שמו הטוב, עקב רשלנותם של אנשי המשטרה, במעשיהם או במחדליהם, אשר הפעילו כוח בלתי סביר ונהגו בחוסר זהירות ובתוקפנות כלפיו, חרף העובדה שלא הופגנה התנגדות מצדו. הם תקפו את התובע ואת בני משפחתו ואיימו עליהם ללא כל סיבה, פגעו בביתו של התובע באכזריות ובאופן בלתי סביר, בלי שהואילו להשתמש במפתחות שהועברו לידיהם, לא ביצעו מלאכתם במקצועיות, התרברבו במעשיהם והיו נחושים בדעתם לפגוע ולחבל בתובע ובביתו ללא כל הצדקה. הם הביאו למעצרו של התובע מספר פעמים ללא כל ראיה, כלאו אותו לשווא בתנאים קשים במיוחד, הגבילו את חירותו ובחרו שלא לשחררו מיד לאחר גביית העדויות.

על כן, עותר התובע לפיצוי כולל בסך של 189,968 ₪ על פי הפירוט שלהלן:

• סך של 39,968 ₪ בגין נזקי רכוש, על פי חוות דעת שמאי מטעם התובע (נספח ד' לכתב התביעה).

• סך של 150,000 ₪ בגין נזקי גוף, עוגמת נפש ופגיעה בשמו הטוב של התובע. התובע מציין כי רכיב זה מוערך בסך של 200,000 ₪ אולם הוקטן לצרכי אגרה.

  טענות הנתבעת