ת"א 54293-10-15

1. לפני כתב תביעה, אשר הוגש על ידי קטינה, ילידת 30/10/02, והוריה, בגין התרשלות בניהול הלידה, אשר גרמה ללידת הקטינה במומה.

2. התובעים צירפו לכתב התביעה את חוות דעתו של המומחה בתחום רפואת נשים ומיילדות – פרופ' שנקר – ממנה עולה, כי היולדת הגיעה לבית החולים בתאריך 30/10/02, בהיותה בשבוע 41 להריונה, בשעה 13:43, והתלוננה על כאבים וכן על כך שאינה חשה בתנועות העובר.

למרות האמור, נבדקה התובעת, לראשונה, רק כשעה ועשר דקות לאחר מכן, בשעה 14:53, שאז בוצע ניטור עוברי, שהיה פתולוגי. הרופא הבודק פקע את הקרומים ונמצא מקוניום סמיך.

המומחה סבור, כי נוכח נתונים אלו, חובה הייתה לילד את היולדת בדחיפות, שכן כבר אז היה ברור שהעובר במצוקה. תחת זאת, בשעה 15:53 נלקחה בדיקת PH מקרקפת העובר, שתוצאתה הייתה פתולוגית (7.12), ורק אז הובהלה היולדת לחדר ניתוח, ולאחר ביצוע הרדמה מלאה, שהחלה בשעה 16:00, חולצה התינוקת בשעה 16:10, כשחבל הטבור נמצא כרוך על צווארה שלוש פעמים.

ציון האפגר של התינוקת בלידתה היה 0 ולאחר טיפול עלה ציון האפגר ל – 7.

לאחר הלידה אובחנה התינוקת כסובלת מפגיעה במערכת העצבים המרכזית, ולדברי המומחה, בהתאם לכל הבדיקות שנעשו עובר ללידה, סבלה התינוקת ממצוקה עוברית תוך רחמית, אשר גרמה לפגיעה נוירולוגית קשה.

המומחה קובע, כי השתהותו של הצוות הרפואי בהתייחסותו ליולדת עם הגעתה, במשך כשעה ועשר דקות, מהווה סטייה מסטנדרט רפואי מקובל, מה עוד שמדובר בהריון עודף ובתלונות על כאבים וחוסר תנועות של העובר.

עוד קובע המומחה, כי נוכח הניטור הפתולוגי והימצאותם של מים מקוניאליים סמיכים, לא היה מקום להתעכב לצורך בדיקת PH מקרקפת העובר, אלא להבהיל את היולדת לניתוח קיסרי.

בפועל החל הניתוח כשעתיים ורבע לאחר הגעת היולדת לבית החולים, ולדברי המומחה, דווקא התאוששותה המהירה של התינוקת לאחר לידתה, מצביעה על כך שהנזק הנוירולוגי שנגרם לה, התרחש בעת שהות היולדת בבית החולים, ועל כן ניתן למניעה.