ת"א 5427-04-14 בן חמו נ' הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ ואח'

התובע, יליד 1947, הגיש תביעה זו לפיצוי כספי בגין נזק גוף שנגרם לו בתאונת דרכים ביום 16.8.2011, ע"פ חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה 1975.

כיוון שמדובר גם בתאונת עבודה, נקבעה נכות ע"פ דין לפי סעיף 6ב' לחוק.

מעיון במסמכי המוסד לביטוח לאומי עולה, כי נקבעה לתובע נכות צמיתה של 20% בגין הגבלה בינונית בתנועה דו צדדית של עמוד השדרה הצווארי. נקבע כי אין נכות בכתף שמאל עקב התאונה, וכן נקבע כי אין מקום להפעלת תקנה 15, משום שהתובע יכול לשוב לעבודה.

עיינתי בכתבי הטענות, בחוות הדעת ובתחשיבי הנזק שהגישו הצדדים, והבאתי בחשבון, בין מכלול השיקולים, גם את השיקולים הבאים: מדובר בנכות שאיננה נמוכה בשיעור של 20% בעמוד השדרה הצווארי ; התובע היה ממילא בן 64 בעת התאונה, וסבל מתחלואה מגוונת שאיננה קשורה בתאונה ; התובע טען כי עקב התאונה הפסיק את עבודתו, ולכן יש מקום לפיצוי מלוא שכרו לעבר ; הנתבעת טענה כי התובע הפסיק את עבודתו ללא קשר לתאונה, עקב תחלואת לב קודמת, תאונת דרכים נוספת בשנת 2013 וכאבים בגב ; הנתבעת טענה כי קיימים אישורי אי כושר לארבעה חודשים בלבד, לאחר מכן נקבע כי התובע יכול לשוב לעבודה.

נוכח מכלול השיקולים, הצעת בית המשפט לסיום התיק בפשרה היא כדלקמן:

• בגין נזק שאיננו נזק ממון – 24,000 ₪.

• בגין הפסדי שכר לעבר, כולל הפרשות סוציאליות – 36,000 ₪ (בערך לפי ארבעה חודשים מלאים ולאחר מכן עד גיל 67 ;אריתמטית).

• בגין עזרה והוצאות לעבר ולעתיד – 10,000 ₪.

בס"ה עומד גובה הפיצוי המוצע על סך של 70,000 ₪. מסכום זה יש לנכות את תגמולי המוסד לביטוח לאומי בגין התאונה העומדים על סך של 48,000 ₪ לערך. הסכום המוצע לפשרה עומד איפוא על סך של 22,000 ₪, בתוספת שכ"ט כחוק והשבת אגרה משוערכת ממועד תשלומה.