ת"א 5426-05-14 גולדריי נ' רשות שדות התעופה בישראל ואח'

(בבקשה לדחייה על הסף)

1. תיק זה עניינו תביעת פיצויים לפי פקודת הנזיקין [נוסח חדש] בגין נזקי גוף. לטענת התובעת, בתאריך 12.5.13, שעה שירדה מכבש מטוס אל-על בשדה התעופה בן גוריון ועברה לכיוון השרוול, נתקלה רגלה בזווית המחברת את השרוול למטוס והיא נפלה. בחוות דעת רפואית שצורפה לכתב התביעה נטען לנכות בשיעור של 40% בתחום הנוירולוגי-שיקומי וכן בתחום הנפשי-פסיכולוגי (ראו חוות דעתו של ד"ר גולדריי, מומחה לרפואה פנימית וגריאטריה).

2. בכתב הגנתן, כמו גם בבקשתן הייעודית שלפני לסילוק התובענה על הסף, טענו הנתבעות כי על האירוע נשוא התובענה (ככל שהתרחש) חלה האמנה בדבר איחוד כללים מסוימים לתובלה בינלאומית באוויר, מונטריאול 28.5.99 (להלן: "אמנת מונטריאול") בה נקבע כי המוביל יהא אחראי לנזק גופני שנגרם לנוסע במהלך פעולת ירידה או עליה מכלי הטייס. אמנה זו נקלטה במשפט הישראלי באמצעות חוק התובלה אווירית, התש"ם – 1980 (להלן: "חוק התובלה האווירית") שאף קובע את עקרון ייחוד העילה. משמע, כי אין לתובעת עילת תביעה מחוץ להוראות האמנה. מאחר שבכתב תביעתה התובעת עצמה מתארת את האירוע ככזה שהתרחש בעת ירידתה מהמטוס לעבר השרוול המחבר אותו לשדה, בבחינת הודאת בעל דין, הרי שמצב עובדתי זה אינו מקים עילת תביעה נגד הנתבעת 1, ולפיכך דין התביעה להידחות על הסף בהעדר עילה או בהעדר יריבות.

3. בתגובתה של התובעת לבקשה, היא הטעימה כי לדידה היא כבר יצאה מהמטוס, ודי בכך כדי לסיים את הירידה מכלי הטייס. על כן, אין לדחות על הסף את תביעתה בטרם יערך ברור עובדתי באשר לנקודת הנפילה. עוד היא מדגישה כי את השרוול התקינה הנתבעת 1, ובאופן רשלני, והמחוקק ממילא לא התכוון לפטור אותה, המעוול האמיתי, מאחריותה לכגון דא. בכל מקרה פתוחה בפני הנתבעות הדרך להגיש הודעה לצד שלישי נגד מי שלדידן אחראי – המוביל.

4. ההלכה היא כי "יסוד מוסד הוא בשיטתנו כי כל אדם זכאי לפנות לבית-המשפט, לשטוח עצומותיו בפניו, וראוי הוא ליומו בבית-המשפט. לכל תובע נגישות לבית-משפט ללא הגבלה מראש. בתביעה רגילה, אם סבור הנתבע כי אין היא מגלה עילה, עליו לפנות לבית-המשפט בבקשה לסלקה על הסף. הנטל רובץ על מבקש הסילוק להראות לבית-המשפט שגם אם התובע יוכיח את כל העובדות שבכתב-תביעתו, לא יזכה הוא בסעד המבוקש. סילוק על הסף נעשה במשורה וביד קמוצה כדי לא לפגוע בזכות הבסיסית של כל אדם המבקש מבית-המשפט סעד בגין פגיעה בו." (ע"א 2967/95 מגן וקשת בע"מ נ' טמפו תעשיות בירה, פ"ד נא(2) 312, 328 (1997)).

5. במקרה דנן; הגם שטענותיהן של הנתבעות אינן משוללות יסוד, טרם בוצע ברור עובדתי כדבעי לגבי אופן קרות האירוע הנטען. על מנת שלא לחסום את דרכה של התובעת, התביעה לא תדחה על הסף. עם זאת, כדי שלא להכביד על התיק בהוצאות נוספות, ובשים לב לכך כי לא נתבע פיצוי בגין הפסדי שכר או הפסד כושר השתכרות - הנתבעות לא תגשנה בשלב זה חוות דעת רפואית. ואילו התובעת תגיש 'תצהיר נסיבות' בתוך 45 ימים מהיום, שם תפרט את גרסתה לגבי האירוע הנטען.

הוצאות תישקלנה בסוף ההליך.

המזכירות תמציא החלטתי זו לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, ח' חשוון תשע"ה, 01 נובמבר 2014, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: