ת"א 54254-05-11 ב.ג.ז. בני ג'רייס זעאתרה בע"מ נ' טר - ארמה בעמ

1.בשנת 2002 התקשרה התובעת עם הנתבעת בחוזה בכתב, כקבלן משנה של הנתבעת בפרויקט של מע"צ בכביש 60 בנצרת. ביום 4.2.2003, תוך כדי הפרויקט, נחתם בין הצדדים "הסכם ויתור", בו נקבע כי הנתבעת תשלם לתובעת, בנוסף לתמורה המוסכמת בחוזה, סכומים בסך כולל של 850,000 ₪. נקבע ב"הסכם הויתור":

"מוסכם בין הצדדים והקבלן המשנה מאשר שכל הסכומים שישולמו מכוח הסכם ויתור זה ישולמו לקבלן משנה לפנים משורת הדין, וקבלן המשנה מוותר בזה בויתור סופי ומוחלט ובלתי חוזר על כל תביעותיו ו/או מטענותיו כנגד החברה בגין ביצוע העבודות נשוא ההסכם המקורי, וזאת בכפוף לביצוע התשלומים על פי הסכם זה" (נספח 6 לתצהיר מטעם התובעת, פס '3).

ביום 23.3.2004 חתמה התובעת על "כתב העדר תביעות – הסכם ויתור – פרויקט כביש 60 נצרת". נכתב בו במקור, כי "עפ"י הסכם הויתור מיום 4/02/03, חב' בני ג'ראס זעתרה בע"מ [התובעת] מאשרים כי עם קבלת הסך של 80,000 ₪ (שמונים אלף ₪), אין ולא יהיו להם כל תביעות נוספות כלפי חב' טר ארמה בגין הפרויטק נשוא הנדון". אלא שהמילה "הפרויקט" נמחקה בכתב יד ונכתב במקומה "הסכם ויתור", כך שלפי הנוסח הסופי של כתב העדר התביעות, העדר טענות התובעת הוא אך לגבי הסכם הוויתור. גם לאחר החתימה על מסמך זה, המשיכה התובעת בביצוע עבודה בפרויקט.

2.לטענת התובעת, בסוף העבודה, כאשר היא היתה מוכנה להגיש את החשבון הסופי שלה לנתבעת, ביקשה הנתבעת ממנה שלא להגיש את החשבון עד שהנתבעת תגיש את החשבון שלה למזמין העבודה (מע"צ), וזאת בכדי שתבוצע התאמה בין החשבון הסופי של התובעת (אצל הנתבעת) והחשבון הסופי של הנתבעת (אצל מע"צ). לטענת התובעת היא פנתה אל הנתבעת על מנת לקבל ממנה העתק חשבון הנתבעת אצל מע"צ, אך הפניות נפלו על אזנים ערלות. ביום 8.6.2004 הגישה התובעת חשבון לנתבעת על סך 536,000 ₪. לטענת התובעת, היה זה חשבון חלקי ("חשבון חלקי 19" ולהלן: חשבון 19). לטענת התובעת, הנתבעת אישרה אך סך של 66,294 ₪ מתוך חשבון זה, והנתבעת היא שרשמה על החשבון "סופי" במקום "חלקי" ללא הסכמת התובעת. לטענת התובעת, התיקונים שערכה הנתבעת בחשבון זה לא תאמו את המחירים המוסכמים בחוזה. נטען, כי סכום השיק שהוציאה הנתבעת לפקודת התובעת בעקבות חשבון זה עמד על סך 35,732 ₪, ללא סיבה מוצדקת ובסתירה עם הסך המגיע לתובעת אף לשיטת הנתבעת, בגין חשבון זה (66,294 ₪). התובעת טוענת כי הנתבעת התנתה את העברת השיק לתובעת בחתימת התובעת על מסמך העדר תביעות, אך התובעת סירבה לחתום על מסמך כזה. התובעת דרשה לקבל תשלום בהתאם לחשבון שהיא מסרה לנתבעת, וכן לקבל לידיה את החשבון הסופי שהגישה הנתבעת למע"צ, על מנת שהתובעת תגיש לנתבעת חשבון סופי. לטענת התובעת, ביום 12.7.2004 התקיימה פגישה בין מנהל התובעת מר תאופיק זעאתרה ובין הנתבעת. לפי גרסת התובעת סוכם מראש כי הנתבעת תצטייד בפגישה זו בחשבון הסופי שהיא הגישה למע"צ, אולם בניגוד למוסכם הנתבעת לא הביאה עמה את המסמכים הדרושים, דבר שגרם ל"פיצוץ" הישיבה.

3.התובעת טוענת כי נודע לה בדיעבד כי הנתבעת הסתירה את החשבון הסופי שהיא הגישה למע"צ מעיני התובעת כדי לסכל כל אפשרות שהתובעת תדע על אודות זכויותיה על פיו, שכן התובעת היתה זכאית בגין עבודות נוספות לקבל 80% מכל חשבון מאושר על ידי מע"צ. נטען כי הנתבעת ניסתה למנוע ממנה לדעת על אודות התמחור והכמויות של העבודות הנוספות, והחשבון שהתובעת הגישה לנתבעת הסתמך אך ורק על דברי נציגי הנתבעת בקשר לכמויות ולתמחור.

4.התובעת טוענת כי בחודש 8.2004 הגיע לידיה החשבון הסופי אשר הגישה הנתבעת למע"צ, והיא גילתה כי התובעת חייבת לה הפרשים בסך כולל של 499,519.65 ₪. בעקבות זאת הגישה התובעת לנתבעת חשבון סופי על סך 3,543,118 ₪ כולל מע"מ (קרן) (להלן גם: החשבון האחרון). החשבון האחרון כולל סכום של 2,872,677.60 ₪ שהתובעת אינה תובעת בתביעה זו, שכן לטענתה היא קיבלה פיצוי מהנתבעת במסגרת "כתב הויתור" הנזכר מיום 4.2.2003 (להלן – סכום הניכוי).

5.התובעת דורשת בתביעתה סך של 670,440.40 ₪, שהוא סכום החשבון האחרון לאחר ניכוי סכומי הניכוי (להלן: החשבון האחרון לאחר הניכוי); וכן סך של 584,437.991 ₪ בגין עבודות נוספות (להלן: סכום העבודות הנוספות).

6.יצוין, כי במסגרת כתב התביעה טענה התובעת כי אין ל"כתב הויתור" הנזכר לעיל כל תוקף, שכן "הנתבעת ניצלה את מצוקתה הכלכלית של התובעת והפעילה עליה לחצים אדירים בכדי שהאחרונה תחתום על מסמך ויתור תוך ידיעה ברורה שבסכום הפיצוי בו אין כדי לכסות את נזקיה של התובעת" (פס' 22 לכתב התביעה). כן טוענת התובעת, בענין כתב העדר התביעות המפנה לכתב הוויתור, כי היא "אולצה" על ידי התובעת לחתום עליו.

סכום העבודות הנוספות