ת"א 5425-01-13 י.ע.ר שווק (ע.א.ש) בע"מ ואח' נ' המגדלים אעבלין (ניהול) בע"מ ואח'

1.תביעה ותביעה שכנגד כספיות. התוצאה הסופית לאחר קבלה חלקית של טענות התביעה, הנה שהתובעת (הנתבעת שכנגד) חבה לנתבעת 1 (התובעת שכנגד) סך כספי שיפורט.

ההליך החל דרכו בבקשה לצו מניעה זמני שיימנע בעד הנתבעת 1 להפסיק את שירותי אספקת המים ופינוי וטיהור השופכין למשק גידול חזירים של התובעת. ניתן צו זמני במעמד צד אחד, ולאחר דיון במעמד הצדדים נותר הוא על כנו, בכפוף לתשלום סכום של 350000 ₪ לנתבעת 1 (ששולם), וחיוב התובעת בתשלומים שוטפים לנתבעת 1 לפי שוטף + 90.

2.הנתבעת 1 הינה חברת ניהול הנותנת שירותים שונים למשקיהם של השותפים בנתבעת 2 (האחרונה הינה שותפות רשומה). מדובר על שירותי תשתיות של מים וביוב, שחיטה בבית המטבחיים של השותפות (שניסגר בינתיים) , שירותי פנוי פסדים (פגרים) ושמירה. התשתיות שייכות לשותפות על פי חלקם היחסי של השותפים. השותפים השונים הם בעלי משקים לגידול חזירים באזור אעבלין. את עסקיהם מנהלים הם באמצעות חברות בשליטתם. התובעת היא אחת מאותן חברות – שותפות. הנתבעת 2 תכונה בהתאמה "השותפות", והנתבעת 1 – "חברת הניהול".

למען הבהירות: בביטוי "שותפות" אין הכוונה לשותפים לסיכוי ולסיכון. כל שותף (או החברה באמצעותו מנהל הוא עסקיו) נושא בסיכוי ובסיכון של עסקו ומשקיו, ואינו חולק ברווחים או בהפסדים עם יתר המגדלים החברים בשותפות. הכוונה לשותפות בבעלות על תשתיות ושירותים מסוימים, שהוקמה כדי למזער עלויות לשותפים עצמם, שעיסוקם זהה. כאשר השותפות משיאה רווחים לחבריה גם על ידי הספקת אותם שירותי תשתית בתעריפים מוגדלים למשקים חיצוניים. חלק מאותם משקים חיצוניים הנם בבעלות חלק מחברי ה"שותפות " שרכשו אותם בשלב זה או אחר, אך לא שייכים לשותפות, כלומר לא זכאים לשירותים בתעריפים המופחתים שניתנים לשותפים.

3.חברת הניהול הוקמה ב 2004, ומספקת השירותים שקודם סופקו על ידי השותפות – הן למשקי השותפים, והן למשקים החיצוניים: כאמור, התמונה מורכבת מעט יותר שכן חלק מן המשקים החיצוניים לגידול חזירים נרכשו בשלב זה או אחר על ידי מי מן השותפים, אך ענין זה אינו הופך אותם למשקים הזכאים לתעריפים מוזלים הניתנים לשותפים. כלומר מדויק יותר לדבר על משק חיצוני לעומת משק שותפות, תהא אשר תהא זהות בעליו.

4.לקביעתי, התובעת היא אמנם אחת מן החברות-השותפות (ביחס למחלוקת הנוגעת לכך – ראה לעיל); אך להבדיל, אינה בעלת מניות בחברת הניהול. זאת להבדיל מיתר השותפים, שלכל אחד מהם הוקצו מניות בחברת הניהול, על פי חלקו היחסי בשותפות.

5. בטרם הוקמה חברת הניהול סופקו כאמור השירותים לשותפים על ידי השותפות, שהוקמה בעצם לתכלית זו של הוזלת עלויות למשקי השותפים. השותפים השתתפו בעלויות הקמת התשתיות, כאשר התשתיות העיקריות שבבעלות השותפות הנן תשתיות המים ופינוי וטיהור השופכין. הבעלות נותרה של השותפות אך אספקת השירותים עברה לידי חברת הניהול.

6.הסכסוך בין הצדדים פרץ ב 2012, כאשר לטעמה של התובעת חבה לה חברת הניהול חוב כספי בסך 447,000 ₪. בגין חוב זה שלח ב"כ התובעת הודעת קיזוז על סכום זה, במכתב מיום 2.12.12 (נספח י"ב לתצהיר מר יעקובוביץ מטעם התובעת) . זהו גם סכום התביעה, שהוגשה אור ליום 10.1.13. לאור טענת החוב שהעלתה התובעת, חדלה היא לשלם כליל לחברת הניהול חיובים חודשיים שוטפים מ 1.6.12 עד 31.12.12 , שלטעמה רשאית הייתה לקזז. עוד קודם שילמה רק באופן חלקי החיובים לחודשים ינואר עד מאי 2012 כאשר לטענת חברת הניהול נותר חוב של 92680 ₪, לחודשים אלה. סה"כ לפי כרטסת הנתבעות, נותר לתובעת חוב משוערך של 583,186 ₪ כלפי חברת הניהול (ערך ליום התביעה שהוגשה ב 11.2.13 - סכום הקרן לפני ריבית פיגורים – נמוך יותר). בגין חוב זה הגישה הנתבעת 1 תביעה שכנגד.

7. הודעת הקיזוז של התובעת נגעה למספר עניינים, שעומדים ביסוד התביעה. כלומר יש חפיפה מבחינת הסכומים והטענות בין תביעת ההשבה הכספית, לבין הקיזוז שכבר התיימרה התובעת לבצע, באי תשלום החיובים השוטפים. בעקבות אותו חוב עמדה חברת הניהול לנתקה מתשתית המים והביוב, מה שהוליך לבקשה לצו המניעה. כאמור, ניתן צו מניעה כמבוקש, ומאידך חויבה התובעת לשלם 350,000 ₪ ואת התשלומים השוטפים לפי שוטף + 90 (היתה מחלוקת גם על שינוי תנאי התשלום, כביכול לתובעת בלבד). להלן אדון באותן טענות חוב שהעלתה התובעת כלפי הנתבעות, בהודעת הקיזוז ובכתב התביעה .