ת"א 5418-06-16 כהן נ' ביטוח ישיר בע"מ ואח'

1.לפניי בקשת הנתבעת 2 (להלן: "הנתבעת") מיום 4.12.2016 לביטול פסק דין שניתן נגדה ביום 14.11.2016 בהיעדר הגנה, על יסוד אישור מסירה לנתבעת בדואר רשום מיום 14.6.2016 (להלן: "פסק הדין") ולביטול ההליכים לביצועו.

2.עניינה של התביעה כנגד הנתבעת הוא בטענת התובע כי הנתבעת מכרה ללא הרשאתו ארבעה שטיחים שמסר לה לתיקון ושיקום בעקבות אירוע הצפה בביתו, ובגדרה נתבע עלות שווי השטיחים ועוגמת נפש בסך כולל של 100,000 ₪.

3.הנתבעת טוענת לביטול פסק הדין מטעמי צדק בהיעדר מסירה כדין של כתב התביעה ושל הבקשה למתן פסק דין נגדה, ולחלופין לביטול פסק הדין בשיקול דעת בית המשפט לאור סיכויי ההגנה הטובים שיש לה מפני התביעה וכן מכוח זכות הגישה לערכאות וסמכותו הטבועה של בית המשפט לעשיית צדק.

לגוף העניין טוענת הנתבעת כי התובע מטעה את בית המשפט וכי הלכה למעשה היא לא מכרה את השטיחים, אשר מצויים ברשותה וממתינים לתשלום בגין השירות שביצעה, שעה שהתובע הודיעה כי הוא אינו מעוניין בשטיחים וכי הנתבעת רשאית לעשות בהם כרצונה, שכן אין בכוונתו לשלם לה את שכר עבודתה. הנתבעת מוסיפה וטוענת כי עומדת לה זכות עיכבון של השטיחים עד לתשלום התובע את הוצאות התיקון האחסנה שלהם במשך למעלה משלוש שנים אצל הנתבעת וכי בכוונתה להגיש כנגד התובע תביעה שכנגד בגין הכספים שהתובע חייב לה. לבקשה לביטול פסק הדין צורפה הזמנת עבודה וכן התראה בטרם הגשה לביצוע של תביעה על סכום קצוב לפי סעיף 81א לחוק ההוצאה לפועל מיום 11.8.2013, לפיה התובע נדרש לשלם לנתבעת סך של 13,942 ₪.

4.מנגד טוען התובע בתגובה שהגיש, כי כתב התביעה נמסר כדין לנתבעת על ידי שליח מסירה של "דואר ישראל" מיום 14.6.2016 (צורף כנספח א' לתגובה) הנושא חתימתו של "שלמה", וזאת למענה הרשום של הנתבעת ברשם החברות, שהינו על פי תדפיס רשם החברות (צורף כנספח ב') מענו של מנהל הנתבעת, הנושא את השם שלמה שועעי. התובע מוסיף וטוען כי הנתבעת זלזלה באופן מכוון בהליך השיפוטי באי הגשת כתב הגנה ובדין ניתן פסק הדין והוא מתנגד לביטולו ולחלופין בהתניית ביטול פסק הדין בתשלום הוצאות ראליות.

דיון והכרעה

5.פסק הדין כנגד הנתבעת ניתן על יסוד אישור מסירה בדואר רשום מיום 14.6.2016 למענה הרשום של הנתבעת ברשם החברות, הנושא חתימת מקבל בשם "שלמה". לבד מטענת הנתבעת כי לא ידוע לה על קבלת כתב התביעה במשרדיה ומי חתום על אישור המסירה וכי החתימה אינה של מי מבעליה, לא מצאתי בבקשה טעם לסתור את חזקת המסירה של אישור הדואר הרשום שבוצע, על פי האמור בו, באמצעות פקיד דואר ישראל במענה הרשום של הנתבעת, שהוא גם מענו של מנהל הנתבעת על פי תדפיס רשם החברות. כך שניתן לראות בהמצאה זו מסירה כדין.

6.מכאן שלא ניתן לומר כי עסקינן בבקשה לביטול מ"חובת הצדק", כי אם בבקשה לביטול פסק הדין המסורה לשיקול דעתו של בית המשפט שעליו לבחון קיומם של שני תנאים מצטברים: האחד, הסיבה לאי הגשת הנתבעת את כתב הגנה; והשני, הוא העיקר, סיכויי ההגנה של הנתבעת באם יבוטל פסק הדין. (ראו; רע"א 2694/92 אנג'י אליהו פבר נ' הסוכנות היהודית לארץ ישראל (05.08.1992), אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי עמ' 675.

7.הנתבעת לא הגישה כתב הגנה במועד, ובדין ניתן נגדה פסק דין, אולם מחדל זה בשים לב לשלב המקדמי של הדיון ולזכות הגישה לערכאות ניתן לריפוי בתשלום הוצאות. אשר לסיכויי ההגנה, הם העיקר, בהקשר זה הנתבעת מפרטת בבקשה טענות הגנה שלא ניתן לומר, בשלב זה, כי הן משוללות יסוד. ביסוד התביעה כנגד הנתבעת עומדת טענת התובע כי הנתבעת מכרה שטיחים שמסר לה לתיקון ללא הרשאתו ונטלה את כספי תמורת מכירתם לכיסה (סעיף 11 לכתב התביעה). לטענת הנתבעת, השטחים מצויים ברשותה ומעוכבים תחת ידיה עד לתשלום חוב התובע בגין התיקון ודמי אחסון השטיחים לאורך השנים והיא מצרפת וכן התראה בטרם הגשה לביצוע של תביעה על סכום קצוב לפי סעיף 81א לחוק ההוצאה לפועל מיום 11.8.2013 בגין חוב נטען של התובע כלפיה. אין בתגובת התובע התייחסות לטענות אלה, כך שטענות הנתבעת לגוף העניין, בשלב זה עומדות לבדן ואין לומר כי הן חסרות סיכויי.

8.בנסיבות אלה, ולאחר איזון בין מכלול השיקולים הצריכים לעניין, ובשים לב לזכות הפנייה לערכאות ולסיכויי ההגנה, יהא זה מידתי יותר להורות על ביטול פסק הדין, כפוף לכך שהנתבעת 2 תישא בתשלום הוצאות ושכר טרחת עו"ד התובע בסך של 1,000 ₪ בצירוףמע"מ וזאת תוך 30 יום.