ת"א 54133-05-13 אס. אנד.אר שיקום מבנים בע"מ נ' רוזוליו ואח',תא"מ 23433-08-13 ופיננסי בע"מ נ' אס. אנד.אר שיקום מבנים בע"מ ואח'

שתי תביעות כספיות שהדיון בהן אוחד לפניי.

הבקשה שלפניי הינה בקשה לסילוק התביעה על הסף נגד הנתבעים בת.א. 54133-05-13 מחמת מעשה בית דין ולחילופין לסילוק התביעה על הסף נגד נתבע 2 מחמת היעדר יריבות.

לטענת הנתבעים, התובעת העלתה במסגרת תביעה זו את אותה פלוגתא אשר הועלתה והוכרעה במסגרת ההליך הקודם של התנגדות לביצוע שטרות, שם בית המשפט בהחלטתו לדחות את ההתנגדות, דחה את טענת התובעת בדבר כישלון תמורה. לפיכך, ההליך הראשון מקים השתק פלוגתא.

לחילופין, יש לדחות את התביעה על הסף נגד נתבע 2 בהיעדר יריבות שכן ההסכם שנכרת בין התובעת לבין הנתבעת, בעוד נתבע 2 אינו חתום עליו באופן אישי אלא כנציג הנתבעת בהיותו מנהלה ובעל מניותיה.

התובעת מתנגדת לבקשה. לטענתה נתבע 2 נושא באחריות אישית בשל מצג שווא ומרמה וניתן, בהתאם לחוק החברות לייחס לו כבעל החברה באופן אישי את הנזקים שנגרמו לתובעת, אף אם ההתקשרות החוזית היתה עם החברה.

ביחס לטענה בדבר מעשה בית דין, טוענת התובעת, כי הנתבעים נתנו תמורה רק בחודש הראשון להתקשרות אך בהמשך היה כישלון תמורה חלקי שאינו מהווה הגנה בפני תביעה לפירעון שטר, אך אינו חוסם דרכה לקבלת הסעד הנדרש מבית המשפט בדרך של הגשת תביעה המתבססת על עילות חוזיות שלא מצאו מקומן בהליך השטרי. התובעת מפנה גם לדברי בית המשפט בהליך הראשון בהם הפנה אותה לעמוד על זכויותיה בבית המשפט ולא במסגרת ההליך השטרי.

דיון

בנושא החלת כלל השתק הפלוגתא על הליכי התנגדות לביצוע שטר, נפסק כי אותן טענות הגנה שיכול היה הנתבע להעלות במסגרת ההליך השטרי, הוא מנוע מלהעלות במסגרת תביעה מאוחרת יותר, אך טענות שהנתבע לא יכול היה או לא צריך היה להעלותן, אין הוא מנוע מלהעלות במסגרת התביעה החדשה.

ראו לעניין זה דברי כב' השופט ענבר בת.א. 23668/97 פנחס נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ (דינים שלום, כרך ט"ו, 735):

”דוגמא מובהקת לסוג הטענות השני הנה טענת כשלון תמורה חלקי בלתי קצוב. כשלון תמורה מסוג זה אינו פוטר חייב מחבותו לפרוע את השטר וממילא, לא ניתן ולא צריך להעלות טענה כזו בתביעה שטרית. כפועל יוצא מכך, היקף הפלוגתא המרכזית שהוכרעה בתביעה שטרית, שבה ניתן פסק דין בהעדר הגנה, אינו כולל הכרעה באשר לקיומו או העדרו של כשלון תמורה חלקי לא קצוב. התוצאה היא, כי הנתבע (בתביעה השטרית הראשונה) לא מנוע להעלות טענה זו בהליך שיגיש מאוחר יותר (שם, בעמ' 7).

לעומת זאת, אותן טענות שהיו מהוות טענות הגנה טובות נגד השטר אילו רק הועלו על ידי הנתבע והוכחו על ידו, כגון: טענת פרעון או טענת כשלון תמורה חלקי קצוב, נכללות בפלוגתא המרכזית שהוכרעה. לכן, הנתבע יהיה מושתק לפתוח את העניין מחדש.”