ת"א 54130-12-16

זוהי בקשת המבקשים/התובעים לביטול פסק דין שניתן ביום 2.10.17 בהיעדר התייצבות לפיו נמחקה התביעה ללא חיוב בהוצאות, וזאת לאחר שלא הייתה התייצבות מטעמם לדיון שנקבע לאותו יום.

המבקשים טוענים כי אי ההתייצבות נבעה מטעות או תקלה במשרד ב"כ ולא עקב זלזול בבית המשפט והצביעו על עמידתם בכל ההחלטות הקודמות שניתנו בעניין התביעה.

יצוין כבר בשלב זה כי הבקשה אינה מתייחסת באופן ברור לסיכויי ההליך.

המשיב בתשובתו טוען כי ההסבר שמסר המבקשת לעניין אי התייצבותה אינו מספק וכי לא עלה בידה להציג טעם המצדיק היעתרות לבקשה שאינה נתמכת בתצהיר במיוחד בשים לב לסיכויי התביעה ובהעדר ייפוי כוח מטעם התובעים לבא כוחם.

על כן עותרת המשיבה לדחות הבקשה ולחילופין להתנות הביטול בהוצאות.

לאחר עיון בבקשה, בתגובה - דין הבקשה להתקבל בכפוף לתשלום הוצאות.

בנסיבות המקרה שבפניי סמכות בית המשפט לבטל את פסק הדין שניתן בהיעדר התייצבות הינה סמכות שבשיקול דעת הנבחנת על פי שני פרמטרים: הראשון - סיבת מחדלו של המבקש מלהתייצב לדיון והשני, העיקרי - סיכויי ההצלחה בהליך.

על כן, וככל שיעלה בידי המבקש להצביע על סיכויי הצלחת תביעתו ברף הנדרש לשם כך על פי ההלכה הפסוקה, הרי שבית המשפט ייטה לאפשר תיקון המחדל הדיוני שהתבטא באי ההתייצבות על ידי פסיקת הוצאות מתאימות.

לעניין סיכויי הצלחת התביעה הרי שדי כי המבקש יראה כי טענתו אפשרית.

לעניין המחדל הדיוני אני מקבלת את הסברי ב"כ המבקשים לעניין התקלה המשרדית שנפלה שאינה עולה כדי זלזול בבית המשפט. לעניין סיכויי התביעה - מדובר בתביעת נזקי גוף ומכל מקום לא ניתן לומר כי התביעה משוללת כל בסיס באופן המצדיק דחיית הבקשה.

ממילא פסק הדין הורה על מחיקת התביעה בלבד כך שדחיית הבקשה תביא לבזבוז זמן שיפוטי והוצאות מיותרות.

משכך, ועל אף שיש טעם מסוים בטענות המשיבה הרי שלא בנקל תיחסם דרכו של בעל דין בבית המשפט.

מחדל המבקשים הביא לבזבוז זמנו של בית המשפט ולהוצאות לצד שכנגד ואולם איזון מתאים בין הפן הדיוני והפן המהותי במקרה זה יוגשם על ידי ביטול פסק הדין תוך חיוב המבקשים בהוצאות לטובת הצד שכנגד.