ת"א 5413-06-14 מיכאלשוילי נ' חברת שופרסל בע"מ ואח'

בפניי בקשה לפטור את התובעת מהגשת חוות דעת רפואית מטעמה, ולמנות מומחה רפואי מטעם בית המשפט בתחום האורתופדיה.

לטענת המבקשת, היא נפגעה בשתי תאונות. תאונה ראשונה ארעה ביום 25.07.08 עת בקרה במרכול הנתבעת 1, כשלפתע החליקה ונפלה כתוצאה מאשכול ענבים אשר היה מונח על הרצפה. התאונה השנייה ארעה ביום 12.01.10 בתאונת דרכים שעה שהמבקשת נסעה כנוסעת באוטובוס ציבורי, כשלפתע עקב בלימה פתאומית של הרכב, היא נפלה ונחבלה. לגבי תאונה זו, ניתן פסק דין חלקי, המורה על מחיקת הנתבעת 3.

המבקשת טענה, כי היא עקרת בית שאינה עובדת מזה 15 שנה, ואינה יכולה לשאת בעלות חוות הדעת בשל מצבה הכלכלי. המבקשת מטפלת בבתה הגרושה ובשני ילדיה אשר מתגוררים עמה. התביעה בעלת סיכוי סביר. המשיבות חבות לפצות את המבקשת בשל רשלנות והפרת חובות חקוקות של המשיבה 1 ועובדיה. עוד טענה המבקשת, כי העניין שברפואה מבוסס, אף שלא הוגשה חוות דעת רפואית וזאת לנוכח החומר הרפואי המצורף לבקשה.

המשיבות מתנגדות לבקשה. נטען כי המבקשת לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח כי היא שרויה במצב של חסרון כיס, לא כל שכן כזה המצדיק היעתרות לבקשה. טענת התובעת כי היא עקרת בית, אין די בה כדי להוכיח כי היא מצויה בחסרון כיס. התובעת לא צרפה ולו בדל אסמכתא או ראיה כלשהיא לעניין המצוקה הכלכלית. עוד טענו המשיבות, כי התביעה היא תביעת סרק המתבססת על פגיעה, שככל שארעה בכלל, גרמה לנזק מינורי ולא הותירה משקעיה לאורך זמן. עוד נטען, כי התובעת צרפה מסמכים דלים לעניין פגיעותיה הרפואיות וממסמכים אלה עולה כי תלונותיה של התובעת הינן סובייקטיביות בלבד.

המבקשת לא מסרה תשובה לתגובה בחלוף המועד הקבוע לכך בדין.

ההכרעה

סמכותו של בית המשפט למינוי מומחים ולמתן פטור מהגשת חוות-דעת מומחה מוגדרת בפרק י"א לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"). שתי התקנות הרלוונטיות לענייננו הן תקנות 127 ו- 130, כאשר תקנה 127 מאפשרת לפטור בעל דין מצירוף חוות דעת "מטעמים מיוחדים שיירשמו", ואילו תקנה 130 מגדירה את סמכותו של בית המשפט למנות מומחה לעניין המחלוקת. שילוב התקנות הללו, מאפשר לבית המשפט לפטור בעל-דין מהגשת חוות-דעת רפואית ולמנות, בנסיבות מיוחדות, מומחה לעניין שבמחלוקת, זאת אף ללא הגשת חוות-דעת על-ידי הצד המעוניין במינוי המומחה (ר' רע"א 8015/96 צור שמיר חברה לביטוח בע"מ נ' בוריסי (23.3.97)). הדבר מתאפשר על-ידי מתן פטור מהגשת חוות-דעת מטעם הצדדים לפי תקנה 127, ומינוי מומחה מטעם בית המשפט לפי תקנה 130.

עם זאת, העיקרון הוא, כי בית המשפט לא ימהר לעשות שימוש בסמכותו, ונפסק כי יש צורך בקיומם של מספר תנאים מצטברים: נסיבות מיוחדות מדוע לא יהיה זה צודק לדרוש מהתובע להגיש חוות דעת בכוחות עצמו ; תביעתו בעלת סיכוי סביר להתקבל ולו לכאורה ; קיומה של ראשית ראייה או ראייה לכאורה שהעניין שברפואה מבוסס אף שלא הוגשה חוות דעת רפואית (בר"ע (מח' ב"ש) 511/06 מאיר אמויאל נ' פלונית (15.8.06)). עוד נפסק, כי בקשה לפטור תובע מהגשת חוות דעת, לא תתקבל כדבר שבשגרה. במסגרת הנטל הכבד המונח על כתפי התובע, עליו להראות מהם טעמיו המיוחדים המצדיקים את מתן הפטור בעניינו ומינוי מומחה מטעם בית המשפט. טענות אלו אינן יכולות להיטען בעלמא, אלא עליהן להיות מגובות בראיות. על התובע להראות שתביעתו אינה מופרכת ויש בה ממש, אם כי בעניין זה ניתן להסתפק ברף נמוך יחסית. עוד עליו להוכיח נסיבות מיוחדות, אשר מונעות ממנו לצרף חוות דעת רפואית לכתב תביעתו (רע"א 1358/12 המרכז הרפואי ביילינסון נ' עזבון אייזנבך (8.5.2012)). עוד נקבע בפסיקה כי חסרון כיס של מבקש, יכול להוות טעם ראוי למינוי מומחה מטעם בית המשפט (רע"א 8015/96 צור שמיר חברה לביטוח בע"מ נ' בוריסי (30.3.97).

מן הכלל אל הפרט - המבקשת טוענת בבקשתה כי היא אינה יכולה לממן עלות חוות דעת רפואית, שכן היא עקרת בית שאינה עובדת מזה 15 שנה. נטען בתצהיר כי בעלה עובד ולא פורט מדוע לא תוכל להסתייע בו למימון חוות הדעת. מדובר בתצהיר לאקוני, כאשר המבקשת לא צירפה כל מסמך או ראיה שיש בו לאשש מצב כלכלי כה רעוע. המבקשת לא הצהירה על הרכוש הקיים ברשותה, לא צרפה דפי חשבון ותדפיסי כרטיסי אשראי ולא צרפה כל מסמך אחר, שיש בו להעיד על מצב כלכלי כה חריג המהווה טעם מיוחד לפטור אותה מהגשת חוות דעת.