ת"א 5409-09-16 דפוס ש.ה.ר רחובות בע"מ ח.פ 513827360 נ' עיריית רחובות ואח'

לפניי בקשה לדחייה על הסף של התביעה שהוגשה על-ידי המשיבה נגד המבקשים לפיצוי רטרואקטיבי עבור חיובי ארנונה שנגבו ביתר, בשל סיווג שגוי של הנכס נשוא התביעה, כטענתה.

תביעת המבקשת מתייחסת לשומות הארנונה בתקופה שבין 2009-2015. לשיטתה, היה על המבקשת לסווג את הנכס לפי סיווג "תעשיה" או "מלאכה" ולא לפי סיווג "משרדים ומסחר" כפי שסווג בפועל עד יום 1/1/16, אז שונה הסיווג.

אין מחלוקת כי בגין שומות הארנונה עבור התקופה שבין 2006-2008, הגישה המשיבה השגה וערר באותה הטענה וזו נדחתה על-ידי וועדת הערר של המבקשת בהחלטה מיום 1/6/08 ומיום 9/3/09, עליהן לא הוגש ערעור.

אין מחלוקת כי המשיבה לא הגישה השגה ו/או ערר על חיובה בגין התקופה נשוא התביעה.

לטענת המבקשים, בית משפט זה נעדר סמכות לדון בתובענה מאחר וסמכות ייחודית לדון בעילות הנוגעות לסיווג הנכס, נתונה למנהל הארנונה אליו מוגשת ההשגה ולוועדת הערר אליה מוגש ערר על ההחלטה בהשגה. עוד טוענים המבקשים, כי בהיעדר רשלנות המיוחסת להם, אין להתיר למשיבה לעקוף את המסלול הסטטוטורי הקבוע בחוק ולהגיש תובענה לבית משפט זה.

לטענת המשיבה, על-פי מבחן הסעד, המדובר בתביעת השבה המבוססת על טענת רשלנות ועל כן יש לאפשר לעקוף את ההסדר הסטטוטורי הקיים

דיון והכרעה:

חוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), התשל"ו-1976 (להלן: "חוק הערר") קובע בסעיף 3(א)(2) כי נישום המבקש לתקוף את החיוב בארנונה בעילה של טעות בסיווג, רשאי לעשות כן באמצעות הגשת השגה למנהל הארנונה. בהמשך, כך על-פי החוק, ניתן להגיש ערר על החלטת מנהל הארנונה לוועדת הערר ורק לאחר מיצוי ההליכים האלה יוכל הנישום להביא את עניינו לפתחו של בית המשפט, באמצעות ערעור מנהלי.

עע"מ 6993/15 עיריית תל-אביב-יפו נ' אספיאדה (פורסם במאגרים)(16.8.16) בחן לאחרונה שאלת סמכות בית המשפט לדון בחיובי ארנונה וסיווג הנכסים וקבע כי בית המשפט ידון בעתירה על שומת הארנונה רק לאחר שמוצו הליכי ההשגה:

"לפי דיני הארנונה, טענה שעניינה סיווג בלתי מתאים יש להעלות בהליך הסטטוטורי שנקבע לכך – הגשת השגה, ובהמשך לכך, על-פי הצורך, הגשת ערר והגשת ערעור מינהלי".

בית המשפט העליון ביסס את מסקנתו על אופי הטענה בדבר טעות בסיווג הנכס שהינה עובדתית–קונקרטית וכרוכה בבירור עובדתי נרחב, לרבות בדיקת המצב בנכס, המתקיימת בפני אנשי מקצוע בתחום הרלוונטי. עוד הדגיש כב' בית המשפט העליון את סדרי הדין הגמישים ומאפיינים ייחודיים נוספים של הליכי ההשגה והערר, המאפשרים לקיים הליך יעיל, זול ומהיר, באופן יחסי ואת חשיבות גיבוש התשתית העובדתית הנדרשת להכרעה בהליך ההשגה שתשמש את בית המשפט אם וכאשר הסכסוך יובא להכרעה בפניו. לבסוף, ציין בית המשפט העליון כי בהסדרים אלה יש כדי להקל, ולו במעט, מן הנטל שבו נושאים בתי המשפט בתחום הארנונה.

על בסיס טעמים אלה גובש הכלל לפיו אין לעקוף את המסלול הקבוע בחוק הערר אלא במקרים חריגים. הפסיקה הכירה אמנם בקיומו של "פתח צר" המאפשר לבית המשפט להיזקק להכרעה במחלוקת גם כאשר הנושא נתון להליך של השגה וערר – ולחלקם הפנה ב"כ המשיבה בתגובה לבקשה לדחיית התביעה על הסף – אך זאת במקרים בעלי חשיבות ציבורית עקרונית מיוחדת ותוך הדגשה כי אין לחרוג מהכלל לפיו טענות הנוגעות לסיווג הנכס צריכות להתברר בהליכי השגה וערר.