ת"א 54083-11-14

בפניי בקשה להורות על העברת הדיון לבית משפט השלום בפתח תקווה וזאת מחמת היעדר סמכות מקומית.

המדובר בתביעה לפיצוי בגין נזקי גוף נטענים שנגרמו לתובעים כתוצאה מתאונת דרכים שאירעה ביום 21.9.2013 בתל-אביב, כאשר רכב התובעים היה מבוטח בביטוח חובה במועד הרלוונטי, אצל הנתבעת.

הנתבעת טוענת כי לתביעה אין כל זיקה לבית משפט זה, הואיל ומקום עסקיה של הנתבעת הוא בפתח תקווה ואין לה כל סניפים ברחבי הארץ. כמו כן, מקום קרות התאונה בתל-אביב ומכאן כי אין לבית משפט זה כל זיקה לנושא התביעה המקימה לו סמכות מקומית לדון בה.

בתגובה טענו התובעים כי כאשר עסקינן בנתבעת אשר משווקת עצמה בפני קהל לקוחות רחב בכל רחבי הארץ באמצעות אינטרנט או שירות של הזמנות טלפוני, אין היא יכולה להיוותר עיקשת באשר למקום התדיינות ספציפי ויש לראותה כמי שמנהלת עסקיה בכל רחבי הארץ.

בתשובה מטעם הנתבעת, עומדת הנתבעת על בקשתה וטוענת כי התובעים לא הוכיחו את התשתית העובדתית הנדרשת להוכחה כי ביטוח החובה אכן נרכש באינטרנט.

נוכח החלטת בית המשפט בדבר הגשת תצהירים, הוגש תצהירה של התובעת 3. התובעת מסרה בתצהירה כי היא התגוררה באותה עת בעיר באר-שבע והסתייעה בשירותי האינטרנט לקבל הצעות מחיר לביטוח חובה לרכב. לאחר קבלת הצעת מחיר פנה אליה נציג מכירות טלפוני והעסקה הושלמה טלפונית, בעת ששהתה בבאר-שבע, לאחר שמסרה מלוא הפרטים הנדרשים. תעודת ביטוח החובה נשלחה לכתובתה של התובעת בבאר-שבע.

הדעה הרווחת בפסיקה הינה כי נתבעת המבקשת לקשור עסקאות טלפוניות ו/או עסקאות באמצעות האינטרנט, עם לקוחות בכל רחבי הארץ ולאו דווקא עם כאלו אשר יכולים לסור פיזית למשרדיה, אינה יכולה להישמע בטענה כי מקום ההתדיינות צריך להיות במקום עסקיה הרשום בלבד. לפיכך, יש לראות ב"מקום עסקיה של הנתבעת" כל מקום ממנו מגיעים לקוחותיה להתקשרות עמה.

בענייננו ביצעה התובעת את הזמנת הפוליסה באתר באינטרנט ובכלל זאת נעזרה במידע באינטרנט וסיימה את העסקה באופן טלפוני, בעת שהותה בבית מגוריה בעיר באר שבע. התובעת לא הגיעה למקום עסקה של הנתבעת אלא הנתבעת פעלה להגיע לתובעת בין באמצעות האינטרנט ובין בטלפון.

נוכח הנטייה לפרשנות הסמכות המקומית בצורה רחבה ובשים לב גם לשיקולי הנוחות של הצדדים, כאשר בית המשפט באשדוד אינו מצוי מרחק גיאוגרפי ניכר מהעיר פתח-תקווה או ממשרדי ב"כ הנתבעת בתל-אביב, בעוד התובעים מתגוררים באשדוד ובבאר-שבע, אני סבור כי ראוי להותיר הדיון בתביעה בבית משפט זה.