ת"א 53957-03-12 ע' נ' י'

בפני תביעה כספית.

התובעת נישאה לנתבע ביום 8.10.62. במהלך נישואיהם נולדו להם 5 ילדים, כולם כיום בגירים.

הצדדים התגרשו על פי פסק דין של בית הדין השרעי בחיפה ביום 15.8.96 והנתבע נישא מחדש.

בתאריך 29.8.2002 ניתן פס"ד על ידי בית המשפט לענייני משפחה בחיפה בתיק מס' 30590/98 שעל פיו הוצהר שלתובעת 50% מכלל זכויות בבית מגורים נשוא התביעה בכפר קרע (המדובר בגוש 12125 חלקה 44 לאחר שמספר הגוש והחלקה תוקן מפסק הדין המקורי של כב' השופטת צילה קינן מביהמ"ש לענייני משפחה בחיפה).

התובעת רשמה זכויות על הנכס האמור.

הנתבע התעלם מזכותה זו והתובעת הזכאית ל – 50% מכלל זכויות בבית המגורים תובעת את חלקה בדמי המגורים וכן דמי שימוש ראויים למשך התקופה של 7 שנים האחרונות עד הגשת התביעה החל מ – 29.3.2005 ועד 29.3.12.

זו למעשה תביעתה של התובעת.

הנתבע מצידו בכתב הגנתו טוען, כי הציע לפרק את השיתוף בבית המגורים על ידי תשלום 50% משווי בית המגורים בהתאם לקביעת שמאי מוסכם שימונה על ידי שני הצדדים, אך מאמצים אלה לטענתו לא צלחו.

לטענתו התובעת עזבה את בית המגורים מרצונה החופשי וזאת בתאריך 12/95 ולא נמנעה ממנה האפשרות להשתמש בנכס אלא זה היה בחירתה ורצונה ולכן התביעה לדמי שימוש לגבי מחצית בית המגורים הינו נסיון להתעשר שלא כדין על חשבונו.

הצדדים חלוקים לחלוטין על החישובים ביחס לשווי הבית או לעצם החיוב בדמי שימוש.

הנתבע טוען לקיזוז עלויות תחזוקת בית המגורים. בין השאר בגין תשלומי ארנונה, ואף עורך חישוב בנושא.