ת"א 53955-07-13 אחמד ואח' נ' סמיר ואח'

הצדדים הסמיכוני לפסוק בתביעה זו בהתאם להוראת סעיף 79א' לחוק בתי המשפט.

התביעה הינה לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע, לטענתו, כתוצאה מחדירת גוף זר לעינו בעת ביצוע עבודת ריתוך בהיותו עובד של הנתבע 1, שחבותו כלפי התובע מכוסה בביטוח אצל הנתבעת 2.

הצדדים השלישיים הינם הקבלן הראשי במפעלו בוצעה העבודה ומבטחתו. לאור הודעת הנתבעים כי קיים הסדר בין הנתבעים לצדדים השלישיים באשר לחלוקת החבות כלפי התובע, ככל שזו תקבע, אני מורה על דחיית ההודעה כנגד הצדדים השלישיים וזאת ללא צו להוצאות.

התובע לא הגיש חוות דעת מטעמו (לטענתו מחוסר אמצעים כלכליים) ובהתאם להחלטתי מיום 2.1.14 התיק מתנהל על בסיס העדר נכות.

יצויין כי המל"ל, שאין מחלוקת כי קביעתו אינה מחייבת בהליך זה, קבע כי לא נותרה לתובע נכות צמיתה כתוצאה מהתאונה בה מדובר שהוכרה על ידו כתאונת עבודה, והוכרו שלושה ימי אי כושר בגינה.

הנתבעים טענו כי יש לדחות את התביעה מאחר ומדובר בארוע שכלל לא התרחש במקום העבודה אלא בביתו של התובע. טענה זו נסמכת, בין היתר, על הרישום בתעודת חדר מיון כי התובע לא זוכר מתי נכנס לו גוף זר לעין. כמו כן טענו הנתבעים כי בהתאם לגירסת הנתבע 1 התובע הודה בפניו כי הארוע ארע בביתו, אולם ביקש את סיוע המעביד בחתימה על טופס 250 לפיו הארוע ארע בעבודה.

יצויין בהקשר זה כי במסמך ההפנייה מקופת חולים לחדר המיון (אשר לפי מיטב הבנתי קודם לפנייה למיון) נרשם כי הארוע ארע בזמן העבודה.

מעבר לכך טענו הנתבעים כי גם באם התאונה ארעה יש לייחס לתובע אשם תורם מכריע שכן לתובע סופקו משקפי מגן והוא שבחר שלא לחבוש אותם ובכך גרם להתרחשות התאונה.

התובע היה במעקב רפואי של רופא עיניים, כאשר נמצאה בקרנית צלקת, אודם וסימני יובש, ובחודש 12/08 אף בוצעה כריתה של "חלזון/פטריגיום" בעין שמאל. בגין ניתוח זה נקבעו לתובע 15 ימי אי כושר, אולם לא ניתן להתעלם מכך שבהעדר חוות דעת רפואית, ככל לא ניתן לקבוע קשר בין ממצא זה והצורך בניתוח לבין הפגיעה בתאונה הנטענת.

באשר לנתוני שכרו של התובע, הוא השתכר שכר של כ-6,200 ₪ (בהתאם לנתוני המל"ל), ואילו בחודש התאונה שולם לו שכר בשיעור של 8,200 ₪ מבלי שהוצגה ראיה כלשהי להעדרותו מהעבודה בחודש זה (חודש התאונה) או בתקופה אחרת מאוחרת יותר.