פלוני נ' כלל חברה לביטוח בע"מ

לפני תביעה לפיצויים לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים,תשל"ה-1975, לטענת התובע בגין נזקי גוף שנגרמו כתוצאה מתאונת דרכים. המחלוקת בין הצדדים נוגעת הן בסוגיית החבות והן בסוגיית הנזק.

רקע כללי בתמצית:

1. התובע יליד X.X.1985 הגיש תביעה לפיחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים,תשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד"), לטענתו בגין נזקי הגוף שנגרמו לו בעקבות תאונת דרכים ביום 4.9.2020 . התובע נהג משאית, על פי הנטען לאחר שסיים את עבודתו עצר את המשאית בשטח הקרוב למקום מגוריו על מנת לרדת ממנה, תוך כדי ירידתו ממדרגות המשאית מעד על המדרגות , נפל ונפצע. לתביעה צורפה בקשה למינוי מומחים בתחום האורטופדיה כירורגיה .

2. הנתבעת אשר ביטחה במועדים הרלוונטיים לתאונה את השימוש במשאית בפוליסת ביטוח חובה תקפה המכסה את השימוש במשאית, הכחישה את החבות, טענה כי אין המדובר בתאונת דרכים, והכחישה את הנזקים הנטענים הנתבעים.

3. לצורך בחינת נכותו הרפואית של התובע כתוצאה מהתאונה, ביום 9.9.2021 מונה ד"ר אופנהיים, כמומחה מטעם בית המשפט בתחום הארטופדיה. המומחה בדק את התובע, עיין בתיעוד הרפואי, והעריך בחוות דעתו כי בעקבות התאונה נותרה לתובע נכות רפואית יציבה בשיעור 10%.

4. לאחר שהוגשה חוות דעת ד"ר אופנהיים, מומחה בית המשפט, הצדדים הגישו תחשיבי נזק, ביום 10.7.2022 ניתנה הצעת בית המשפט, אך לא הושגה הסכמה.

5. הצדדים הגישו ראיותיהם כמפורט להלן: ביום 18.6.2023 התובע הגיש תצהיר עדות ראשית, כולל נספחים. ביום 18.9.23 הנתבעת הגישה ראיותיה, ובמסגרת זו ביקשה: לזמן עדים מהמל"ל (צוין ניתן להסתפק בתע"צ), לחקור מומחה בית המשפט, ולהגיש תצהירי חוקרים בתום פרשת התביעה.

6. ביום 28.10.2024 התקיים דיון הוכחות במסגרתו נחקר התובע, ובתום פרשת התביעה הוצגו תצהירי החוקרים, סרטון, ותמונות שצולמו במסגרת המעקב שערכה הנתבעת ביום 28.12.2022 (ר' המוצגים מיום 31.10.2024), וכן נחקר ד"ר אופנהיים, מומחה בית המשפט.

7. לאחר שהוגשו סיכומי הצדדים נותר אפוא לדון ולהכריע בטענות הצדדים.

8. הצדדים האריכו בחקירות ובטיעונים ואין בכוונתי לדון בכל טענה מטענות הצדדים, אלא לפרוס את הנימוקים המרכזיים שהביאו לתוצאת פסק הדין.

    

   סוגיית החבות:

9. לאחר ששמעתי את הצדדים במסגרת דיון ההוכחות שהתקיים לפניי, והתרשמתי באופן בלתי אמצעי מעדותם, ולאחר שעיינתי בראיות הצדדים, וכן עמדתי על נסיבות התרחשות התאונה, הגעתי לכלל מסקנה, כי הוכח שהאירוע בו נפגע התובע הוא "תאונת דרכים" כהגדרתו בחוק הפלת"ד. אבהיר טעמיי:

   המסגרת הנורמטיבית:

10. סעיף 1 בחוק הפלת"ד מגדיר "תאונת דרכים". ההגדרה הבסיסית של "תאונת דרכים" (לצד החזקות המרבות, והחזקה הממעטת) כוללת את התנאים המצטברים הבאים הרלוונטיים לענייננו: "מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי, השימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה. "

11. סעיף 1 לחוק הפלת"ד מגדיר "שימוש ברכב מנועי" כך:

    "נסיעה ברכב, כניסה לתוכו או ירידה ממנו, החנייתו, דחיפתו או גרירתו, טיפול-דרך או תיקון-דרך ברכב, שנעשה בידי המשתמש בו או בידי אדם אחר שלא במסגרת עבודתו, לרבות הידרדרות או התהפכות של הרכב או התנתקות או נפילה של חלק מהרכב או מטענו תוך כדי נסיעה וכן הינתקות או נפילה כאמור מרכב עומד או חונה, שלא תוך כדי טיפולו של אדם ברכב במסגרת עבודתו ולמעט טעינתו של מטען או פריקתו, כשהרכב עומד;".

12. אין חולק כי בעניינו רכב מנועי, כהגדרתו בסעיף 1 בחוק הפלת"ד, משאית. השאלה הראשונה האם השימוש שנעשה במשאית הוא "שימוש ברכב מנועי", השאלה השנייה האם המאורע שבו נגרם לתובע נזק גוף הוא עקב השימוש ברכב המנועי. השאלה השלישית, ככל שייקבע שנגרם לתובע נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי, האם השימוש ברכב מנועי היה למטרות תחבורה.

    דיון והכרעה:

    הוכח שהאירוע בו נפגע התובע הוא "תאונת דרכים" לפי חוק הפלת"ד

13. לטענת התובע: גרסתו לנסיבות קרות התאונה אמינה, קוהרנטית לא נסתרה בחקירה הנגדית וקיבלה חיזוק הן במסמכי בית החולים מיום התאונה, ולאחר מכן במסמכי המל"ל. לקרות התאונה אין עדים אך אין בכדי לפגום בגרסת התובע לנסיבות קרות התאונה. על כן הוכח כי התובע נפל בעת ירידתו ממדרגות המשאית. מדובר בתאונת דרכים כמשמעה בחוק הפלת"ד. לראיות התובע צורפו תעודת ביטוח חובה וצילום רישיון נהיגה, הנתבעת מצידה לא הביאה ראייה שתעודת הביטוח לא מכסה את התאונה, בנסיבות אלה יש לקבוע כי הנתבעת היא שביטחה את המשאית בביטוח חובה תקף, וחבה בפיצוי התובע בגין נזקיו בעקבות התאונה.

14. הנתבעת הכחישה את נסיבות התאונה, וטענה כי אין המדובר ב-"תאונת דרכים" כמשמעות המונח בחוק הפלת"ד. הנתבעת טענה, בין היתר, את הטעמים הבאים: גרסת התובע הינה גרסת יחיד, שאין לה תימוכין בעדויות אחרות המחזקות את גרסתו; התובע הוא בעל דין שיש לו עניין בתוצאות המשפט; התובע נמנע מהבאת ראיות הדבר פועל לחובתו, חרף הכחשת התאונה על נסיבותיה על ידי הנתבעת התובע נמנע מהבאת האנשים אשר הגיעו למקום בו שכב שרוע על הארץ; התובע לא הפנה לנתבעת שאלון ולא ביקש פרטים נוספים; בהתאם להוראות סעיף 54 לפקודת הראיות בהכרעה על פי עדות יחידה במשפט אזרחי על בית המשפט לפרט מה הניע אותו להסתפק בעדות זו; בשים לב לנטל המוטל על התובע דין התביעה להידחות ועוד כמפורט בסיכומי הנתבעת.

15. התובע הצהיר בסעיף 3 בתצהירו ביחס לנסיבות קרות התאונה, כדלקמן: "ביום 4.9.20 לאחר שסיימתי את עבודתי, אני החניתי את המשאית בשטח בקרוב למקום מגורי, תוך כדי ירידתי מהמדרגות של המשאית מעדתי על המדרגות של המשאית ונפלתי על הרצפה..". נסיבות זהות צוינו בסעיף 4 בכתב התביעה.

16. כפי שיפורט להלן, נסיבות קרות התאונה כפי שהצהיר התובע והעיד בחקירתו, זהות לאלה אשר צוינו במסמכי המל"ל. ויובהר, ביום 18.9.23 הנתבעת הגישה ראיותיה, ובמסגרת זו ביקשה זימון עדים: ממחלקת רציפות במל"ל (התבקש להביא "רשימת המעסיקים אשר העסיקו ומעסיקים את התובע.. לרבות תשלומים ששולמו לו"), וממחלקת נפגעי עבודה במל"ל. ר' בקשות הנתבעת מיום 19.3.24, מיום 8.8.24, ומיום 2.9.24. הנתבעת התנגדה באופן לאקוני וכוללני להגשת מסמכים שלא באמצעות עורכם (למעט נספח ז' לתצהיר התובע, עליו ארחיב בהמשך) אולם, בעקבות בקשות הנתבעת, ביום 22.9.24 התקבלה תע"צ מאת המל"ל, אליה צורפו מסמכים רבים, אשר כפי שיפורט להלן מהווים חיזוק נוסף לגרסת התובע הן בדבר נסיבות קרות התאונה, והן לטענותיו בסוגיית הנזק (להלן: "תע"צ המל"ל").

17. בטופס בל/200 "תביעה לקביעת דרגת נכות מעבודה ולתשלום גמלת נכות מעבודה" מיום 11.1.2021 (עמ' 36 בתע"צ המל"ל), לפני שהוגשה התביעה שבכותרת, התובע הצהיר כדלקמן: "בדרך חזרתי הביתה מעבודתי לאחר שעצרתי את המשאית תוך כדי ירידה ממדרגות המשאית עמדתי על המדרגות ונפלתי ונחבלתי."

18. נסיבות אלה צוינו גם בחוות דעת מומחה בית המשפט ד"ר אופנהיים. יתרה מזאת, חוות דעת מומחה בית המשפט מסייעת להכריע בשאלת החבות, בבחינת טיבן ומהותן של החבלות נמצא כי גם אלה תומכות בנסיבות קרות התאונה, שבר בקרסול כתוצאה מנפילה ממשאית (ר' פסקה 9 ב-רע"א 4817/13 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' עודד שלמה בר און (מיום 17.10.2013).

19. זאת ועוד, חוות דעת מומחה בית המשפט נסמכה גם על התיעוד הרפואי שהוגש למומחה, ובכלל זה על מסמך זה אשר צוין בעמוד הראשון בסעיף 1 בחוות הדעת כמפורט להלן: "גיליון שחרור ממיון ביה"ח הדסה הר הצופים, מיום 4.9.20. אובחן שבר..בקרסול שמאל שנגרם ביום קבלתו כשנפל ממשאית". כאמור, בתיעוד הרפואי (אשר צוטט בחוות הדעת) שנרשם בזמן אמת, מיום קרות התאונה, מבית החולים הדסה מיום 4.9.2020 צוינו אותן נסיבות. גרסה זו שנרשמה בזמן אמת מחזקת את גרסת התובע, ויש לתת לה משקל הולם (ר' ע"א 2775/19 ‏ מדינת ישראל נ' פלוני (מיום 03/01/2021), רע"א 4546-12 שירותי בריאות כללית נ' יעל מימון (מיום 14.7.2013).

20. ביחס לכך שלא זומנו עדים נוספים על-ידי התובע, התובע השיב לא אחת שלא ביקשו ממנו לזמנם, אם היו אומרים לו היה מביא אותם (ר' עמ' 2 שו' 35, עמ' 4 שו' 36, עמ' 5 שו' 8, עמ' 10 שו' 33 בתמלול), מבלי לגרוע מכך שלא היו עדים לקרות התאונה, התובע היה לבד.

21. התובע העיד על נסיבות קרות התאונה, באופן זהה להצהרתו בסעיף 3 בתצהירו (ר' עמ' 4 שו' 14-15 בתמלול), וכפי שצוין במסמכים הנ"ל, התובע העיד באופן קוהרנטי, עדות המתיישבת עם הנסיבות עליהן הצהיר, מבנה המשאית, טיבה ומהותה של הפגיעה לפי חוות דעת מומחה בית המשפט. כך הם פני הדברים גם ביחס לכך לנסיבות פינויו, והעובדה שבמועד הנפילה לא היה אדם ליד התובע (ר' עמ' 5 שו' 2-3 בתמלול).

22. התרשמתי שהתובע אינו מנסה להאדיר את נסיבות התאונה, כך לדוגמא כאשר התובע התבקש לאשר ע"י הנתבעת כי ביום התאונה היה למשאית הקבינה ושני ארגזים, כעולה מהתמונה שהגישה הנתבעת, התובע דייק והשיב כי ביום התאונה המשאית עם הקבינה הייתה עם ארגז אחד, וזאת כאמור למרות שבמעקב הנתבעת מיום 28.12.2022 נראתה המשאית עם שני ארגזים (ר' עמ' 3 שו' 6-12 בתמלול, וכן מוצג נ/1). הוכח שהמשאית אשר נצפתה במעקב הנתבעת היא משאית התובע, ר' עדות התובע עמ' 16 שו' 35 בתמלול, וכן מוצג נ/4.

23. בנסיבות אלה, מצאתי כי עדות התובע אינה עומדת בגפה אלא כמפורט לעיל, נתמכת בתיעוד הרפואי בזמן אמת, במסמכי המל"ל הנ"ל שנערכו טרם הוגשה התביעה שבכותרת, בתמונות שהגישה הנתבעת ביחס למשאית גודלה והמדרגות, ובחוות דעת מומחה בית המשפט. גרסה זו של התובע ביחס לנסיבות קרות התאונה הוכחה ולא נסתרה.

24. בנוסף, גם אם כטענת הנתבעת מדובר בעדות יחידה של בעל דין אשר נמנע מלהביא ראיות, הוכח שבמועד קרות התאונה התובע היה לבד, ובאמצעות הטלפון הנייד שהיה בכיסו הזעיק סיוע, אחיו לא היה בבית, ולכן שלח אנשים אחרים שלקחו את התובע לבית החולים (ר' עמ' 4 שו' 16-36 בתמלול). עדות התובע נמצאה מהימנה, גרסת התובע ביחס לנסיבות קרות התאונה הייתה זהה (הן במל"ל, הן בהגעתו לבית החולים ביום קרות התאונה, והן בחקירתו), בצירוף העובדה שנסיבות אלה מתיישבות עם מבנה המשאית שהוכח, ועם החבלה שנגרמה.

25. אשר על כן, הוכח שמדובר בתאונת דרכים, שהתובע נפגע כאשר ירד מהמשאית לאחר שעצר את המשאית. הוכח שהשימוש במשאית הוא "שימוש ברכב מנועי", שהמאורע שבו נגרם לתובע נזק גוף הוא עקב השימוש ברכב המנועי, ושהשימוש ברכב מנועי היה למטרות תחבורה.

     

    סוגיית הנזק:

    הפגיעה והנכות הרפואית:

26. כעולה מחוות דעת ד"ר אופנהיים מומחה בית המשפט, והתיעוד הרפואי המפורט בחוות הדעת: במועד קרות התאונה, התובע נפל ממשאית, בקבלתו במיון ביה"ח הדסה אובחן שבר בימלאולרי בקרסול שמאל; כעבור כ- 10 ימים התובע אושפז ועבר ניתוח לשחזור ולקיבוע פנימי של שבר בקרסול שמאל, ע"י פלטות וברגים; התובע היה במעקב מרפאת חוץ אורטופדית בביה"ח הדסה. טופל בפיזיותרפיה; בתיעוד הרפואי הקודם ללא רישום של בעיות או פגיעות קרסול דומות; בצילום רנטגן של קרסול שמאל מיום 17.10.21 המראה מצב לאחר קיבוע פנימי של שבר, אותרו ממצאים כמפורט בחוות הדעת.

27. ד"ר אופנהיים מומחה בית המשפט בדק את התובע ביום 9.12.2021, סקר היטב את התיעוד הרפואי כמפורט בחוות דעתו, והעריך כי בעקבות התאונה נותרה לתובע נכות יציבה בשיעור 10% לפי סעיף 48(3)א' או לחילופין 35(1)ב' הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז- 1956 (להלן: "התקנות"), וזאת בתום חצי שנה, קרי מיום 4.3.2021 (ר' תשובות לשאלות הבהרה כמפורט להלן).

28. התובע פנה למומחה בשאלות הבהרה. בתשובות לשאלות הבהרה ד"ר אופנהיים העריך שבעקבות התאונה לתובע היו נכויות זמניות כדלהלן:

    100% לתקופה של 3 חודשים מיום התאונה, קרי מיום 4.9.2020 עד ליום 4.12.2020.

    50% לתקופה של 3 חודשים נוספים, קרי מיום 4.12.2020, עד ליום 4.3.2021.

29. מבלי לגרוע מכך שבענייננו מונה מומחה על ידי בית המשפט, אשר העריך כמפורט לעיל, יצוין כי התובע פנה למל"ל למיצוי זכויותיו (ר' תע"צ המל"ל) . במל"ל נקבע כך:

    תקופות בהן אושרו דמ"פ: מיום 5.9.2020 עד ליום 29.11.2020, דמ"פ 86 ימים.

    אישור נכה נזקק מיום 30.11.2020 עד ליום 31.1.2021, לא אושר נכה נזקק לתקופה נוספת.

    נכויות זמניות:

    50% מיום 30.11.2020 עד ליום 31.1.2021 אבחנה: שבר בקרסול – שמאל.

    25% מיום 1.2.2021 עד ליום 30.9.2021 אבחנה: שבר בקרסול –שמאל.

    14.5% נכות יציבה מיום 1.10.2021 ואילך:

    10% בגין שבר בקרסול – שמאל, לפי ס' 48(3)(א) הגבלה ניכרת של תנועות הקרסול

    5% צלקות בגוף מכאיבות או מכערות לפי ס' 75(1)(ב).

30. לטענת התובע: התובע פונה ממקום התאונה ע"י קרוב משפחה למיון בבית חולים הדסה אובחן "שבר בימלאולרי של קרסול שמאל" הושם גבס, ופונה לטיפול ניתוחי. ביום 10.09.20 עבר ניתוחORTF של השבר קרסול שמאל, אושפז 4 ימים, ושוחרר לביתו עם המלצה למנוחה מוחלטת וממושכת, לא יכול היה לדרוך על הרגל. התובע מפנה לקביעות מומחה בית המשפט, לעדות המומחה בדבר טעמיו לשימוש בתקנה 48 לתקנות, ובכלל זה ההגבלה הניכרת של התנועה בקרסול, הממצא הרנטגני, בנוסף לבדיקה הפיזיקלית. עוד הפנה התובע לסעיף 6 בחוות הדעת המומחה לפיו: "צילום רנטגן של קרסול שמאל מיום 17.10.21 המראה מצב לאחר קיבוע פנימי של שבר בימלאולרי עם פלטה לפיבולה הדיסטלית ופלטה לטיביה הדיסטלית. ניכרת מדרגה בנקודת החיבור, בפינה המדיאלית של המורטיס, אי סדירות של הסחוס באותו אזור וכן, פתיחה קלה של המורטיס (חשד לקרע חלקי של הסינדוסמוזיס)". ביחס לסיכוי ההחמרה, התובע הפנה לעדות המומחה לפיו: "אבל יש סיכוי שזה יקרה..של הרבה שנים זה יכול להיות בסיכום של 20% 25% שיפתח שינוים ניוונים משניים בעקבות הפגיעה בתוך המפרק עצמו" ולכשנשאל אז כמה תהיה הנכות, העיד: "בין 10 ל 20 זו תהיה החמרה משמעותית שקשה להגיד שהיא צפויה אבל אי אפשר להגיד גם שהיא לא צפויה הסיכויים בדבר הזה הם לא גדולים אבל הם קיימים" (ר' עמ' 30 שו' 15-24 בתמלול).

31. הנתבעת ביקשה לזמן את המומחה לחקירה על מסקנות חוות דעתו. המומחה נחקר בדיון ההוכחות ביום 28.10.2024. ביחס לנכות הרפואית שקבע המומחה הנתבעת טענה בין היתר, את הטענות הבאות: לא היה מקום לקבוע לתובע נכות כלל; כאשר קיימת תקנה ספציפית הדנה בקביעת נכות, לקרסול – תקנה 48 לתקנות, ככל שמצבו של התובע אינו מזכה אותו בנכות בגדרה של תקנה זו, היה על המומחה לקבוע כי לא נותרה נכות, ולא לפנות לתקנה 35.

32. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ואת התיעוד הרפואי, חוות דעת המומחה ותשובות ההבהרה שהוגשו לתיק, לאחר ששמעתי את עדויות התובע ומומחה בית המשפט, והתרשמתי באופן בלתי אמצעי מעדותם, ולאחר שעיינתי במסמכים שהוגשו, שוכנעתי שיש לדחות את טענות הנתבעת ביחס למסקנות המומחה. בתמצית אלה הם טעמיי:

33. כפי שנפסק ב- ע"א 916/05 כדר נ' הרישנו (מיום 28.11.07 ): "בית משפט זה חזר והדגיש לא פעם את חשיבות מינויו של מומחה מטעם בית המשפט. המומחה הוא ידו הארוכה של בית המשפט. ישנה חשיבות רבה לעדות מומחה ממונה נטרלי, ככלי מתווך בין עולם הרפואה לאולם בית המשפט ומאפשר לבית המשפט לקבל חוות דעת ברורה מטעמו שלו בנושאים הטעונים מומחיות, ..".

34. אכן כפי שנפסק ב- רע"א 7301/12 שמעון בן סימון נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (מיום 9.4.2013): "חוות דעתו של מומחה רפואי מטעם בית המשפט אינה מחייבת את בית המשפט, שהוא הפוסק האחרון. ברם, הכלל אשר נקבע בדין הוא, כי בית המשפט לא יסטה ממסקנותיו של המומחה הרפואי אלא בהתקיים נסיבות מיוחדות".

35. בהתאם הודגש ב- ע"א 9598/05 פלוני נ' המגן חברה לביטוח בע"מ (מיום 28.03.2007): "הלכה פסוקה היא כי חוות דעתו של מומחה רפואי איננה אלא ראיה במסגרת כלל הראיות המובאות בפני בית המשפט ובית המשפט רשאי להסתמך עליה אך גם לדחותה, כולה או חלקה, אם ראה לנכון לעשות כן בנסיבות העניין".

36. בענייננו, מומחה בית המשפט ציין בחוות דעתו כדלקמן: "..בבדיקתו- הגבלה קלה בטווחי תנועה של הקרסול. רגישות וחריקה בסוף טווחי התנועות. יציבות שמורות, בצילום רנטגן עדכני- סימנים של אי סדירות בסחוס המפרקי בקרסול.. לליקוי יש השפעה קלה על כושר עבודתו במידה ונדרש להליכה בשטח".

37. בהתייחס לטענת הנתבעת בדבר השימוש בתקנה 48(3)א שעניינה בהגבלה ניכרת של תנועות הקרסול, בעוד המומחה ציין הגבלה קלה בטווחי תנועה, מצאתי לקבל את עדות המומחה לפיה: "כי יש עוד ממצאים. יש גם ממצאים רנטגניים, זה חלק מהתמונה של בדיקת חולה זה להסתכל על הרנטגן שלו תסתכל מה כתבי על הרנטגן שלו... יש עוד ממצאים חלק מהשיקול הוא גם ממצאים רנטגניים יש ממצאים רנטגניים של אי סדירות של המשטח המפרקי... שגורם להגבלה לכאב וגורם לקושי תפקודי.." (ר' עמ' 25 שו' 21-33 בתמלול). יתרה מזאת כאשר נשאל המומחה שהגבלות אלה נלקחו בחשבון כאשר צוין הגבלה קלה בתנועות הקרסול המומחה השיב: "לא, הגבלה קלה זה טווח תנועה בבדיקה פיזיקלית. השיקול לקביעת הנכות הוא שיקול שכולל עוד דברים." (ר' עמ' 25 שו' 34-35 בתמלול). הוכח שלצד הבדיקה הפיזיקלית לפיה: "בבדיקתו – הגבלה קלה בטווחי תנועה" נמצאו ממצאים רנטגניים: "בצילום רנטגן עדכני- סימנים של אי סדירות בסחוס המפרקי בקרסול" וכפי שהעיד המומחה הממצאים הרנטגניים של אי סדירות של המשטח המפרקי "גורם להגבלה לכאב וגורם לקושי תפקודי" לפיכך כדין קבע המומחה נכות "לפי סעיף 48(3) א' או לחילופין 35(1)ב'", לפי תקנה 48(3) (א) לתקנות: "קרסול - הגבלה ניכרת של התנועות בקרסול".

38. אשר על כן, נמצא כי מצבו הרפואי של התובע, מזכה אותו בנכות בגדרה של תקנה 48 לתקנות, הוכחה הגבלה ניכרת של תנועות הקרסול, ובכלל זה הוכח שנמצאו עוד ממצאים בנוסף לבדיקה הפיזיקלית שהראתה הגבלה קלה, בכלל זה ממצאים רנטגניים.

39. בהתייחס להפניה לתקנה 35 לתקנות, ההפניה לתקנה 35 נערכה "או לחילופין" הוכח שמצבו הרפואי של התובע מזכה אותו בנכות בגדרי תקנה 48 או לחילופין תקנה 35 לתקנות. בסוגיה זו המומחה העיד ומצאתי לקבל את עדותו לפיה: "הקביעה שלי מתבססת על מכלול הממצאים לא רק על הזויות התנועה". זאת ועוד כאשר נשאל המומחה כל הממצאים הם אלה שגורמים את ההגבלה בתנועה, המומחה השיב "לא בהכרח. ..חוסר סדירות של המפרק מתבטא גם בכאב ולא רק בתנועה. בכאב בהתעייפות של המפרק ושינויים שיכולים לחול עם השנים במפרק, זה לא רק טווחי תנועה" (ר' עמ' 26 שו' 22-27 בתמלול).

40. בהתאם להלכה, ככלל לא יסטה בית המשפט מחוות דעת ומעדות מומחה מטעמו בהעדר נימוקים משכנעים (ראה לדוגמא ע"א 3056/99 שטרן נ' המרכז הרפואי על שם חיים שיבא (4/2/2002); ע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' מוניטי רבי (31/12/1988)).

41. ניכר מחוות הדעת ומתשובות ההבהרה כי המומחה בדק את מצבו הרפואי של התובע באורח מקצועי, ויסודי. כאמור לעיל, המומחה נחקר על חוות דעתו ולא הונחה תשתית המאפשרת לסטות ממסקנות המומחה. מסקנות המומחה שנמסרו בחוות הדעת ובעת חקירתו הנגדית נשענות על ניסיונו המקצועי רב השנים ועל התיעוד הרפואי ומצאתי שלא נפל כל פגם בהן, בנסיבות אלה אני מאמצת את מסקנות המומחה במלואן.

42. אחר האמור, הנכות הרפואית שנותרה לתובע בעקבות התאונה עומדת אפוא על 10% נכות, כפי שהעריך המומחה, וזאת בתום הנכויות הזמניות כפי שהעריך המומחה. אבחן עתה את שיעור הפגיעה התפקודית שנותרה לתובע בעקבות התאונה.

    הנכות התפקודית:

43. התובע יליד 1985, בן כ- 35.5 במועד התאונה, ובן כ- 40.5 כיום. התובע עובד שכיר נהג משאית (ר' תצהיר התובע, ותע"צ המל"ל). אין חולק, ולא בכדי לא נטען אחרת, כי עובר לתאונה התובע לא סבל מבעיות רפואיות בקרסול שמאל (ר' גם הממצא בחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט שלא נסתר).

44. לטענת התובע: בעקבות התאונה נותרו לו מגבלות תפקודיות משמעותית, התובע התלונן בפני המומחה על כאבים בקרסול שמאל , קושי בהליכה ובדרך שאינה ישרה/סדירה, וכי הוא חש חריקות בקרסול שמאל תלונות שגובו בבדיקה הפיזיקלית, ובממצאים הרנטגניים. לפני התאונה התובע היה בריא, עבד במקצועו נהג משאית ומבצע הובלות. בעקבות התאונה נפגע במישור התעסוקתי והפיזי. הפגיעה בקרסול שמאל היא פגיעה באיבר דומיננטי, ואף הדבר עלול להחמיר. מלבד הנהיגה העבודה דורשת עליה וירידה מהקבינה לצורך פריקה וטעינה של המשאית, עלייה לארגז משאית, כיסוי המטען לאחר העמסת המטען בארגז המשאית, פתיחת הדלת האחורית של המשאית בטרם פריקת המטען. בעקבות הנכות התובע סובל מקושי והגבלה בזמן ביצוע פעולות אלו (ר' ס' 19 בתצהירו). התובע נעדר מעבודתו בעקבות התאונה מיום התאונה ועד לסוף חודש 12.21, דבר המצביע שלנכות השפעה תפקודית הגבוהה מהנכות הרפואית. מאחר ומדובר באיבר דומיננטי, לאור סוג העבודה של התובע הדורשת שימוש ברגליים, ולאור המגבלות שנוצרו ומצבו הרפואי שעלול להחמיר, נכותו התפקודית עולה על הרפואית ובנסיבות המקרה יש להעמידה על 15%.

45. עוד לטענת התובע קביעת המומחה נכות צמיתה בשיעור 10% בתום הנכויות הזמניות אין בה כדי להעיד כי התובע יכול לחזור לעבודתו. התובע מפנה לעדות המומחה, כשנשאל : ".. וחצי שנה למעשה אחרי התאונה יכול לחזור לעבודה עם 10% נכות זה מה שאתה אומר? המומחה השיב: "לא, אני אומר דבר אחר אני אומר שחצי שנה אחרי התאונה נכותו התגבשה לכדי 10%...לא כתבתי שהוא יכול לחזור לעבודה זה לא כתוב במסמך" (ר' עמ' 23 שו' 1-8 בתמלול).

46. לטענת הנתבעת לא נותרה לתובע נכות תפקודית בתמצית בין היתר מהטעמים הבאים: המגבלה שנמצאה אינה "איכותית" ואינה מפריעה לתובע בעבודתו, כפי שניתן להתרשם מסרטוני המעקב; בסרטוני המעקב התובע הולך ללא כל קושי, תוך כדי עבודה, באדמה בוצית וגבשושית; אין מקום לחזקה לפיה שיעור נכותו התפקודית כגובה נכותו הרפואית; בתצהיר התובע מתאר קשיים ניכרים בתפקודו, לא הביא עדות לתמיכה בטענותיו. התובע העיד כי ישנם ימים שעובד 8 שעות, וישנם ימים שלא עובד כלל גם בגלל הרגל וגם בגלל מצב פסיכיאטרי. אך לא הביא עדים לתמיכה בטענותיו, לא את רעייתו, בני משפחתו, אחיו- מעסיקו; גם אם לתובע נותרה נכות רפואית, לאור חומר הראיות שעור נכותו התפקודית, אם בכלל, פחות בהרבה ולמעשה לא נותרה נכות תפקודית; נכותו הרפואית אינה יכולה להביא לפגיעה התפקודית אותה הוא מתאר, ולא הוכחה נכות תפקודית; התאונה אף אם הייתה לה השפעה על תפקודו בחודשים הראשונים, לא הותירה רשמיה על התובע; התובע מציג תמונה לפיה פחת היקף עבודתו ושכרו בחצי, העובדה שלא הגיע אחיו לעדות מעלה שאלה האם באמת כך הם פני הדברים; תלושי השכר או מסמכי המעביד אינם עולים בקנה אחד עם ראיות אחרות, יש לבחון במשנה זהירות את הדברים במיוחד כשהמעסיק לא הובא לעדות.

47. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, הראיות שהוגשו, לאחר ששמעתי את עדויות התובע ומומחה בית המשפט, והתרשמתי באופן בלתי אמצעי מעדותם, מצאתי כי שיעור הנכות התפקודית של התובע זהה לשיעור הנכות הרפואית 10%, נכותו הרפואית משקפת את נכותו התפקודית, מהנימוקים שיפורטו להלן:

48. הלכה היא, כי הנכות התפקודית נקבעת בידי בית המשפט על יסוד מכלול הראיות והנסיבות שלפניו. הנכות הרפואית משמשת נקודת מוצא ואולם יש להוסיף ולבחון את השפעת הנכות הרפואית על הנפגע המסוים. כך יש לתת משקל למיקום הפגיעה והיקפה ולהתייחס להשפעת הנכות על מקצועו של הנפגע תוך התחשבות בגילו, השכלתו, וכישוריו (ר' ע"א 3049-93 גירוגיסיאן נ' רמזי (מיום 8.6.1995).

49. טענות התובע לפגיעה התפקודית שנגרמה בעקבות התאונה הוכחו ונמצאו סבירות. הגעתי למסקנה שהממצאים שאותרו על ידי המומחה, וכעולה מהמסמכים הרפואיים שפורטו בחוות דעת המומחה, המגבלות שנמצאו מפריעות לתובע בעבודתו, ובכלל זה לא התרשמתי כי יש בסרטוני המעקב כדי להוכיח אחרת. עם זאת, לא מצאתי לקבל את טענת התובע לפיה הנכות התפקודית בתום הנכויות הזמניות עולה על הנכות הרפואית, מהטעמים המפורטים להלן.

50. התובע הצהיר את הדברים הבאים שהוכחו ולא נסתרו: התובע נהג משאית ומבצע הובלות, מלבד הנהיגה נדרש עליה לארגז המשאית, כיסוי המטען לאחר העמסת המטען בארגז, פתיחת הדלת האחורית של המשאית בטרם פריקת המטען; בעקבות הנכות שנותרה אצלו בקרסול, הוא סובל מקושי ניכר ומהגבלה בזמן פעולות הנ"ל במהלך עבודתו; התובע לא עבד מהתאונה, ובתחילת 2022 חזר לעבודה לא במשרה מלאה, לאור המגבלה שנותרה בעקבות התאונה.

51. הוכח שהתובע נהג משאית גדולה, בין אם מחובר למשאית ארגז אחד, ובין אם לעיתים מחובר למשאית שני ארגזים, כעולה מהתמונות אשר הוגשו מטעם הנתבעת (ר' נ/1-נ/9). לצד תצהיר התובע ועדותו יש גם בסרטונים ובתמונות שהוגשו כדי להוכיח שעבודת התובע כוללת עבודה פיזית: הליכה ונהיגה בשטח, הובלת סחורה (ר' תמונות המשאית עם הסחורה נ/1-נ/9), ביצוע פעולות נוספות מעבר לנהיגה (ר' הסרטונים והתמונות בהם מצולם התובע מבצע פעולות נוספות לאחר הגעה ליעד, לרבות מנתק את העגלה, צועד בשטח להחתים על קבלת הסחורה, ר' עדות התובע עמ' 15 שו' 26-38 בתמלול). התובע העיד בדבר מתכונת העבודה כיום (ר' עמ' 13, עמ' 14 בתמלול), הוכח שהעבודה כוללת עבודה פיזית: הגעה לשטח שאינו משטח חלק (במחצבות), הובלת סחורה (מצעים), להוריד ולכסות את המטען עם כיסוי המשאית/הארגז, ולנתק את העגלה (ר' עמ' 13 שו' 27-39 בתמלול).

52. הוכח שהנכות הרפואית שנגרמה לתובע בעקבות התאונה השפיעה ומשפיעה על עבודתו, כך:

    1. בחוות דעתו מומחה בית המשפט העריך: " יש השפעה קלה על כושר עבודתו במידה ונדרש להליכה בשטח", לכשנשאל אם התובע נדרש "להליכה בכביש או במדרכה או כל הדברים האלה?" השיב: "הליכה בשטחים נקיים או חלקים או מדרכות זה לא אמור להשפיע.. אלא אם הוא עושה הרבה מאוד הליכה" (ר' עמ' 27 שו' 24-27 בתמלול), וכן המומחה העיד כי לא משפיע על עלייה במדרגות. אולם כאמור הוכח שעבודת התובע כוללת הליכה בשטח, עדות התובע בחקירתו הנגדית (ר' עמ' 13 שו' 18-36, עמ' 15 שו' 27-34, עמ' 16 שו' 1-3, עמ' 27 שו' 1-4 בתמלול), מתיישבת עם הסרטונים והתמונות שהנתבעת הגישה (נ/1 –נ/9) צולמו בשטח ולא בכביש או משטח חלק.

    2. כעולה ממסמכי המל"ל התובע הצהיר בוועדה הרפואית ביום 12.4.2021: "...אם אני רוצה לרדת בדרך תלולה מאוד קשה לי או עם דרך לא ישרה אני מרגיש שאין לי איזון", התובע טען באמצעות בא כוחו: "..הוא לא רק נהג משאית, נדרש לרדת מהמשאית ולעלות על הארגז לכסות אותו, נכנס לעיתים לשטח שאינו סדור וישר ומתקשה ללכת על אבנים" (עמ' 26 בתע"צ המל"ל). בטופס בל/279 אישר המעביד ביום 21.4.2021: "אין לנו תפקיד אחר שיכול להתאים למצבו" (עמ' 35 בתע"צ המל"ל).

    3. התובע העיד כי גם לאור הנכות הרפואית שנגרמה עקב התאונה הוא לא כל יום עובד, לא חזר לעבוד במשרה מלאה, לא מרגיש טוב יש לו כאבים גם בגלל הרגל (ר' עמ' 8 שו' 36-37, עמ' 9 שו' 1-16, עמ' 12 שו' 7-31, עמ' 14 שו' 14 בתמלול). עוד העיד התובע שהמעסיק, אחיו, מבין אותו שמבחינה רפואית הוא לא יכול לחזור לעבוד (ר' עמ' 8 שו' 1-3 , עמ' 15 שו' 19-20 בתמלול), וכן על כך שהיה צולע ולפעמים גם כיום, ר' עמ' 6 שו' 14-25 בתמלול. עוד העיד כאשר חזר לעבודה לא חזר בהתחלה במשרה מלאה כנהג משאית (ר' עמ' 8 שו' 35-37 עמ' 9 שו' 5 בתמלול). התובע העיד שנאלץ לפנות לרופא על כאבים ברגל (ר' עמ' 9 שו' 14-16 בתמלול), וכי שלאחר התאונה העבודה שלו שונה והוא מחפש עבודה קלה יותר (ר' עמ' 14 שו' 13-39 בתמלול). עדות מהימנה המתיישבת עם חוות דעת המומחה.

       הוכח שהתובע חזר לעבודה, אך לאור הנכות הרפואית, לא עובד כל יום, סובל מכאבים גם ברגל, לפיכך אין באפשרותו להגיע לעבודה כל יום.

    4. מצאתי כי אין בסרטונים המתעדים יום עבודה אחד ביום 28.12.2022, ו/או בתיאור יום עבודתו בחקירתו הנגדית (במחצבות) כדי לאיין השפעה זו, הסרטונים והעדות מבססים את גרסת התובע ביחס לתכולת העבודה, הכוללת עבודה פיזית, והוכח שהנכות הרפואית מוצאת את ביטויה כאמור גם בכך שהתובע מתקשה לעבוד כבעבר, קרי כל יום, התובע סובל מכאבים כפי שעלה גם בחקירת המומחה ובעדות התובע בחקירתו הנגדית, לכן יש ימים שהתובע עובד (כפי שצולם, וכפי שתיאר בעדותו יום עבודה) ויש ימים שהוא לא עובד. התובע הצהיר כי חזר לעבודה בשנת 2022 ולפיכך הסרטון והתמונות אשר הוצגו על ידי הנתבעת מיום 28.12.2022 מתיישבות עם גרסתו (ר' עמ' 18 שו' 27-29 בתמלול). בסרטון ובתמונות נראה התובע, צועד, מרים את רגלו השמאלית ומנתק את העגלה, כאמור התובע לא טען שנבצר ממנו מלעבוד כלל מעת שחזר לעבודה, אלא שלאור נכותו מתקשה לעבוד באותה המתכונת בה עבד עובר לתאונה, במשרה מלאה מדי יום.

53. לאחר חקירתו הממושכת של התובע, התרשמתי מהתובע ומאישיותו באופן בלתי אמצעי, התרשמתי מהתובע נהג משאית, שאינו מפריז בפגיעותיו שנגרמו מהתאונה, אדם שמנסה להמשיך לעבוד ולהשתלב בשוק העבודה. התרשמתי שהתובע אינו מגזים בטענתו על הכאבים והמוגבלות מהם סובל. התובע הודה שחזר לעבוד מחודש ינואר 2022, והעיד בדבר יום עבודתו אך העיד שסובל מכאבים לכן מתקשה לעבוד כל יום, ואינו מסוגל לעבוד במשרה מלאה כבעבר.

54. התרשמתי שהתיאור שמסר התובע בנוגע לאופי עבודתו לאחר התאונה מתיישב גם עם מצבו הרפואי בעקבות התאונה, כאשר בהתאם לתיאור זה, התובע אינו מסוגל לעבוד במשרה מלאה כפי שהיה לפני התאונה. כעולה מתלושי השכר שהוגשו לשנת 2022 ולחודש ינואר 2023 נמצא כי שכרו ירד במעלה ממחצית שכרו עובר לתאונה. לא נעלמו מעיני בית המשפט אי הבאת עדים, לרבות המעסיק- אחיו, ורעייתו, אולם עדות התובע מהימנה בעיני, מתיישבת עם טיב הפגיעה בקרסול רגל שמאל, מצבו הרפואי כפי שנבחן ונקבע על ידי המומחה, תלושי השכר, תכולת עבודתו הכוללת עבודה פיזית, לכן הוכח שאכן הייתה ירידה בהיקף עבודתו עם חזרתו. המסקנה המתבקשת היא שלתאונה, יש השפעה מסוימת על תפקוד התובע, אך כשיעור נכותו הרפואית, לפיכך מצאתי לדחות את טענת הנתבעת לפיה לא נותרה לתובע נכות תפקודית.

55. עם זאת, הקביעה כי הפגיעה התפקודית בתום תקופת הנכויות הזמניות זהה לנכות הרפואית בנסיבות שהוכחו, ולא עולה עליה כטענת התובע, מתיישבת עם הראיות שכן הובאו ושלא נסתרו על ידי הנתבעת. הימנעות התובע מהבאת ראיות ברורות אודות תפקודו לאחר התאונה, בצירוף העובדה שיש לבחון את הנכות התפקודית והפגיעה בכושר ההשתכרות, גם בראי שיעור הנכות הרפואית, במקרה הנדון הנכות הרפואית מתונה 10%, שבנסיבות הליך זה אינה מצדיקה קביעה בדבר נכות תפקודית הגבוהה מאותו שיעור, לא הוכחה קיומה פגיעה תפקודית גבוהה יותר מהנכות הרפואית, ולפיכך מצאתי לדחות את טענת התובע לנכות תפקודית בשיעור 15%.

56. בהתחשב בכל אלה, לאור מכלול הראיות והעדויות שהוצגו (ואלה שלא הוצגו), ובשקלול טיבה ומהותה של הפגיעה, מצאתי לקבוע כי שיעור השפעת נכותו הרפואית על כושר תפקודו וכושר השתכרותו כגובה נכותו הרפואית בשיעור של 10%.

    משקבעתי את הנכות התפקודית אפנה לכימות ראשי הנזק.

     

    ראשי הנזק:

57. להלן הנתונים הרלוונטיים הנדרשים:

    התובע יליד X.X.1985

    מועד התאונה 4.9.2020

    גיל התובע בעת התאונה כ- 35.5

    גיל התובע כיום כ- 40.5

    שיעור הנכות הרפואית והתפקודית: 10%.

    הפסד שכר לעבר:

58. להלן בתמצית טענות התובע: בהתאם לתלושי שכר שצורפו לתצהירו, לפני התאונה שכרו 7343 ₪ לחודש. מומחה בית המשפט קבע נכויות זמניות, והעיד כי לאחר שישה חודשים מיום התאונה מצבו הרפואי התגבש ונכותו הצמיתה 10%, אך אין בכך כדי להצביע כי התובע יכול לחזור לעבודה. התובע העיד שבעקבות התאונה נעדר מיום התאונה עד סוף שנת 2021, קרי 16 חודשים. התובע צירף אישור המעסיק, המעסיק לא העיד אך לאור חומרת הפגיעה והמגבלות תקופת היעדרות של 16 חודשים סבירה לחלוטין. הנתבעת לא הגישה ראיה שהתובע יכול היה לחזור לפני כן, הנתבעת ביקשה להגיש כחלק מחומר הראיות תעודת עובד ציבור ממחלקת רציפות במל"ל אך זו לא הוגשה, אי הגשתה יש לזקוף לחובת הנתבעת. התובע העיד כי בתחילת 1/22 חזר לעבוד במתכונת של חצי משרה, מתלושי השכר עולה ששכר התובע מחודש 1/22 הוא 3,420 ש"ח, קרי הפסד חודשי 3,923 ₪. לכן החישוב: 7343X16 חודשים +3923 ₪ (הפסד חודשי מחודש 01.22) X38 חודשים עד מועד החישוב= 266,562 ₪, הסכום לאחר הוספת ריבית ממחצית התקופה הוא 286,635 ₪.

59. להלן בתמצית טענות הנתבעת: בהתאם לתלושי שכר ונתוני המל"ל שכרו 7,343 ₪ נטו ערב התאונה. לטענת התובע לא עבד מיום התאונה ועד ליום 31.12.21 אולם טענה זאת לא הוכחה, ואין לה הצדקה. בהתאם לחוות דעת ד"ר אופנהיים התובע זכאי לפיצוי לכל היותר 7,343X3 חודשים = 22,029 ₪ , 7,434 ₪ X3 חודשים X50%= 11,151 ₪. מעבר לכך התובע אינו זכאי לכל פיצוי. הנתבעת התנגדה להגשת מסמכים שלא באמצעות עורכם, ואלו לא הובאו למתן עדות. מדובר ב-"נזק מיוחד" ואין לטעון לגביו על דרך האומדן, ונכותו של התובע אינה תפקודית. סרטוני המעקב מציגים תמונה לפיה התובע ממשיך לעבוד ללא קושי.

60. לאחר שבחנתי את חומר הראיות שהונח לפניי מצאתי שהונחה תשתית ולפיה נגרמו לתובע הפסדי שכר בתקופת העבר, אך לא ניתן לקשור את כל הפסדי השכר בקשר סיבתי לתאונה על תוצאותיה, לפיכך מצאתי לפצות את התובע כמפורט להלן. אנמק בתמצית:

61. שכר התובע עובר לתאונה - אין מחלוקת בין הצדדים כי שכר התובע עובר לתאונה 7,343 ₪ נטו, אכן שכר זה הוכח: שכר רבע שנתי 22,029 ₪, לכן השכר החודשי עובר לתאונה 7,343 ₪ (ר' עמ' 4 בתע"צ המל"ל); כעולה גם מתלושי השכר שהוגשו שכרו עובר לתאונה 7,343 ₪ נטו (ר' תלוש 6/20: סה"כ תשלומים במצטבר 44,058 ₪, תלוש 7/20 סה"כ תשלומים במצטבר 51,401 ₪, תלוש 8/20 סה"כ תשלומים במצטבר 58,744 ₪). ביחס לתלושי שכר יצוין כי התובע צירף לתצהירו תלושי שכר לחודשים 1/23, 12/22-8/22, 5/22-1/22, 6/20-9/20, וטופס 106 לשנת 2020 (עותק קריא של טופס 106 הוגש בהסכמה בדיון ההוכחות). הנתבעת חקרה את התובע ביחס לתלושי השכר שצורפו לתצהירו, התובע אישר צירוף התלושים, והנתבעת לא התנגדה לכך (ר' עמ' 33 שו' 11-15 בעיקר שו' 14 בתמלול).

    הפסד שכר לעבר בתקופת הנכויות הזמניות - מיום 4.9.2020 עד ליום 4.3.2021:

62. המומחה הרפואי קבע: 100% לתקופה של 3 חודשים מיום התאונה, קרי מיום 4.9.2020 עד ליום 4.12.2020, וכן 50% לתקופה של 3 חודשים נוספים, קרי מיום 4.12.2020, עד ליום 4.3.2021.

63. כמפורט לעיל, התובע טען לפיצוי בשיעור שכר מלא וזאת עד למועד חזרתו לעבודה, ובכלל זה 6 חודשים X 7,343 ₪. הנתבעת טענה כי בהתאם לחוות דעת ד"ר אופנהיים התובע זכאי לפיצוי לכל היותר 7,343X3 חודשים + 7,434 ₪ X3 חודשים X50%. כאמור, אין מחלוקת בין הצדדים בדבר זכאות התובע לפיצוי בשיעור שכר חודשי מלא עבור 3 חודשים הסמוכים לתאונה, המחלוקת בין הצדדים היא בעיקרה ביחס ל- 3 חודשים המאוחרים, לטענת הנתבעת התובע זכאי לכל היותר כפי שקבע המומחה בשיעור 50%, והתובע טוען לזכאות לשכר מלא.

64. לאחר שבחנתי את חוות דעת המומחה, על התיעוד הרפואי אשר פורט במסגרתה, ששמעתי את העדויות, בחנתי את ראיות הצדדים, טענותיהם, מצאתי כי התובע הוכיח אובדן אי כושר מלא לתקופה של חצי שנה מהתאונה. התובע הוכיח שעקב התאונה נבצר ממנו לשוב לעבודה בחצי השנה הסמוכה לתאונה, הגם שהמומחה העריך נכות רפואית 3 חודשים בשיעור 100% ו- 3 חודשים בשיעור 50%, ואלה הם טעמיי: כמפורט בחוות דעת המומחה, מספר ימים לאחר התאונה, התובע עבר ניתוח לשחזור ולקיבוע פנימי של השבר בקרסול שמאל, אושפז, ושוחרר עם הנחיות להיות עם רגל מורמת. התובע העיד כי 6 חודשים היה עם קביים. כפי שיפורט בהמשך התובע הוכיח כי בפועל לא עבד גם במהלך תקופת הנכויות הזמניות. המומחה קבע נכות רפואית בשיעור 50%, אולם התרשמתי שמדובר בעבודה הכוללת עבודה פיזית עם הרגליים, לכן מצאתי כי אין באפשרות התובע לחזור לעבודתו, עם נכות רפואית בקרסול הרגל בשיעור 50% ב- 3 החודשים הנ"ל. ביחס ל- 3 חודשים הסמוכים לתאונה, התובע הוכיח שלא עבד גם בשלושת החודשים אלה (לצד תצהיר התובע ועדותו, והראיות שיפורטו בהמשך, ר' טופס 106 לשנת 2020- מוצג ת/2, המציין את חודשי העבודה, ואלה אינם כוללים 9/2020-12/2020) וכי נבצר ממנו מלעבוד סמוך לתאונה ובעקבותיה. לפיכך בתקופת הנכויות הזמניות, מיום 4.9.2020 עד ליום 4.3.2021 נפסק פיצוי בסך 63,545 ₪, לפי החישוב הבא: 7,343X6 חודשים = 44,058 ₪, בצירוף הצמדה וריבית מאמצע התקופה, והפסדי פנסיה בשיעור 12.5%.

    הפסד שכר לעבר מיום 4.3.2021 ואילך, מתום הנכויות הזמניות:

65. המחלוקת בין הצדדים היא בעיקר ביחס לתקופה מתום חצי שנה ממועד התאונה. התובע טוען לשכר מלא ממועד התאונה עד ליום 31.12.2021. בנוסף, התובע טוען ביחס לתקופה מיום 1.1.2022 מועד חזרתו לעבודה ואילך, על פי הנטען לחצי משרה, לזכאות לפיצוי בסך 3,923 ₪ לכל חודש. הנתבעת טוענת להעדר פיצוי כלשהו מתום חצי שנה ממועד התאונה ואילך.

66. הפסד שכר בעבר הוא נזק מיוחד הטעון הוכחה בראיות ממשיות, ועל התובע הנטל להוכיח את נזקיו ובמיוחד כאשר המדובר בהפסדי שכר לעבר שהינו נזק מיוחד. התובע הציג תשתית ראייתית חסרה, אמנם התובע השכיל להציג נתונים מדויקים אודות היקף עבודתו לאחר התאונה, ושיעור ההפסדים שנגרמו לו עד לחודש 1/2023 כולל, אך לא הובאה עדות המעסיק שיבהיר את הקשר בין הנכות המתונה שנקבעה על ידי מומחה בית המשפט לבין היעדרות התובע מהעבודה משך כל שנת 2021, וחזרה לעבודה בשנת 2022 בהיקף של חצי משרה, וכן לא הוגשו תלושי שכר או דו"ח רציפות לתקופה החל מחודש 2/23 עובר לדיון ההוכחות מיום 28.10.2024. הנטל על התובע, ולפיכך לא מצאתי לזקוף לחובת הנתבעת אי הגשת דו"ח רציפות הגם שביקשה וקיבלה צו כאמור. התנהלות זו עומדת לחובת התובע ומקשה על האפשרות לחשב הפסדי עבר בהתאם להפסד בפועל. על אף האמור, התרשמתי מעדות התובע, מתיאור תכולת עבודתו, מאופי הנכות שנגרמה לו, ממצבו לאחר התאונה ומהנתונים שכן הוצגו, כי אכן פחת היקף עבודתו ונגרמו לו נזקים כתוצאה מהתאונה.

67. פיצוי בגין הפסד השתכרות בעקבות קביעת נכות, נועד לפצות על הפסד שנגרם לנפגע, במקרים בהם על הנפגע לממש את כושר עבודתו במומו וזאת גם מקום שיש קושי להעריך את ההפסד שנגרם. אמנם נזק של הפסד השתכרות בעבר הוא נזק מיוחד הטעון הוכחה, אולם כאשר לא ניתן לחשב את הפסדי ההשתכרות בעבר מטעמים אובייקטיביים של העדר נתונים מדויקים וחד משמעיים, וכאשר יכול וגורמים נוספים השפיעו על כושר ההשתכרות, וכשברור שמאז התאונה ועד למתן פסק הדין נגרמו לו הפסדים, או משום שהסיבות שהביאו לפגיעה בשכרו מורכבות ואינן תלויות אך ורק בתאונה, אין מניעה לפסוק בגין ראש נזק זה פיצוי גלובלי או פיצוי המסתמך על אחוזי הנכות שנקבעו, ר' ת.א. (ת"א) 1714/04 עזבון המנוח תומר נעים ז"ל נ' קיינר יזהר (מיום 18.11.2009), שם נקבע:

    "גם בעניין זה קבעה הפסיקה כי ניתן לחייב בסכום גלובלי בגין הפסדי השתכרות בעבר שנקבע על דרך האומדן המתבסס על מכלול הראיות בהיעדרם של נתונים מדויקים וחד-משמעיים (ראו: קציר, כרך א, עמ' 17-18, לרבות האסמכתאות המפורטות שם)."

    ראה גם: עא (ת"א) 37453-01-13 ע.נ בית נוי בע"מ נ' אהרון אבולוף (מיום 5.3.84), תא (ת"א) 52231-12-14 מ.ב נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (מיום 26.1.2017) תא (רמ') 34129-03-20 פלוני נ' טבע תעשיות בע"מ (מיום 4.12.2022).

68. המקרה דנן, מתאים לנסיבות כאלה. ניתן לקבוע באופן ברור, שהתאונה פגעה בהיקף עבודתו של התובע, ואולם לא ניתן לקבוע שכל הנזקים עליהם הצביע התובע, אכן נגרמו עקב התאונה. אכן התובע כשל בהבהרת מלוא התמונה העובדתית ובשל כך לא ניתן לאמוד את כל הפסדיו שבעקבות התאונה בהתאם להפסד בפועל, ואולם עדיין ראוי לאמוד את נזקיו של התובע בהתאם לנתונים שכן הוכחו על מנת שהתובע לא יצא חסר.

69. בהתייחס לתקופה מיום 4.3.2021 ועד ליום 31.12.2021: הוכח שהתובע לא חזר לעבודתו ממועד התאונה עד ליום 31.12.2021:

    1. בטופס בל/200 "תביעה לקביעת דרגת נכות מעבודה ולתשלום גמלת נכות מעבודה" מיום 11.1.2021 (עמ' 44 בתע"צ המל"ל), לפני שהוגשה התביעה שבכותרת, התובע הצהיר שלא עבד כתוצאה מהתאונה מיום 4.9.2020 וטרם חזר לעבודה.

    2. בדיון בוועדה הרפואית של המל"ל ביום 12.4.2021 (עמ' 14 בתע"צ המל"ל) צוין לא חזר לעבודה עקב הפגיעה, וכן התובע טען באמצעות בא כוחו בדיון הנ"ל בוועדה כי מיום התאונה ועד היום התובע לא עובד, והטעמים לכך.

    3. בטופס בל/279 "תביעה להכרה כנכה נזקק", מיום 21.4.2021 (עמ' 35 בתע"צ המל"ל), התובע הצהיר כי בתקופה שמיום 4.12.2020 עד תאריך 21.4.2021 לא היתה לו כל הכנסה מעבודתו. המעסיק אישר כי התובע לא עבד מיום 4.9.2020 עד ליום 21.4.2021.

    4. התובע נבדק על ידי מומחה בית המשפט ד"ר אופנהיים ביום 9.12.2021, מומחה בית המשפט העיד כי התובע ציין שבאותה תקופה הוא לא עובד בכלל (ר' עמ' 27 שו' 5-11 בתמלול), בהתאם בחוות הדעת צוין "טרם חזר לעבודתו".

    5. התובע הצהיר שלא חזר לעבודה מאז התאונה עד סוף שנת 2021. בנוסף, במסגרת חקירתו הנגדית, התובע העיד כי 6 חודשים היה עם קביים, ו- 10 חודשים בצליעה (ר' עמ' 5 שו' 31-39 בתמלול), כפי שהצהיר בסעיף 11 בתצהירו.

    6. התובע צרף לתצהירו אישור מעסיק מיום 21.2.2022 "אישור על היעדרות מעבודה" מיום 5.9.2020 עד ליום 31.12.2021. הנתבעת התנגדה באופן לאקוני וכוללני להגשת מסמכים שלא באמצעות עורכם, ובאופן ספציפי "ובמיוחד נספח ז' לראיות התובע". נספח ז' הוא "אישור היעדרות מעבודה" מאת המעסיק, הוא אחיו של התובע. התובע נמנע מלהגיש את נספח ז' באמצעות עורכו, קרי באמצעות המעסיק, חרף התנגדות הנתבעת. התובע אף נשאל על מחדלו מלהעיד את המעסיק. בנסיבות אלה, יינתן לנספח ז' המשקל בהתאם, והוא אינו קביל כראיה לאמיתות תוכנו.

70. בהתייחס לתקופה מיום 1.1.2022 ועד למועד מתן פסק הדין: הוכח שלאחר התאונה, החל מיום 1.1.2022 התובע לא חזר לעבוד במשרה מלאה:

    1. התובע הצהיר שחזר לעבודה במשרה חלקית, והעיד כי לאחר חזרתו לעבודה לא עבד במשרה מלאה (ר' עמ' 8 שו' 1-4 עמ' 33 שו' 24-32 בתמלול), לעיתים היה מרגיש כאב ברגל ופונה לרופא (ר' עמ' 9 שו' 14-16 בתמלול), היה צולע ולעיתים היום (ר' עמ' 6 שו' 14, 24 בתמלול) יש ימים שעובד ויש ימים שלא עובד (ר' עמ' 12 שו' 20-21 בתמלול), התובע מחפש עבודה יותר קלילה, לפני התאונה התובע היה עובד יותר עבודה פיזית (ר' עמ' 14 שו' 21-24, עמ' 15 שו' 19-20 בתמלול).

    2. בוועדה הרפואית מיום 27.2.2022 התובע טען באמצעות ב"כ: "...מאחר וחזר לעבודה חלקית. הוא לא רק נהג משאית, נדרש לרדת מהמשאית ולעלות על הארגז לכסות אותו, נכנס לעיתים לשטח שאינו סדור וישר ומתקשה ללכת על אבנים" צוין "חזר לעבודה בתאריך 1.1.2022 במשרה חלקית, קיימת ירידה בהכנסה". נדחתה בקשת התובע להפעלת תקנה 15 נקבע "מסוגל לשוב לעבודתו". בעניינו מומחה בית המשפט לא קבע שהתובע אינו מסוגל לשוב לעבודתו, אולם כמפורט לעיל, המומחה העיד כי בחוות דעתו לא נקבע שהתובע יכול לשוב לעבודתו בתום הנכויות הזמניות .

    3. התובע הגיש תלושי שכר לשנת 2022 (1/22-5/22, וכן 8/22-12/22) לפיהם התובע השתכר בשנת 2022 כ- 3,455 ₪ לחודש (ר' תלוש 12/22 תשלומים מצטברים 41,456 ₪), בעוד ששכרו לפני התאונה היה 7,343 ₪, קרי גריעה העולה על 50% משכרו. כך גם כעולה מתלוש 1/23 שכרו 3,420 ₪.

71. עם זאת, לא הוכח שהיעדרות התובע מהעבודה בתקופה מיום 4.3.2021 ועד לחזרתו ביום 1.1.2022, וכן כי חזרתו לעבודה במשרה חלקית החל מיום 1.1.2022, קשורים במלואם בקשר סיבתי לתאונה על תוצאותיה, ובפרט לא הוכח כי בשנת 2021 נבצר מהתובע לעבוד לחלוטין, ולו בחלקיות משרה כלשהי. התובע לא הוכיח כי עם חזרתו לעבודה ביום 1.1.2022 ואילך מלוא הירידה בשכרו קשורה לתאונה. ביחס לתקופה מיום 1.2.2023 עד למועד מתן פסק הדין לא הוכח הפסד שכר בעבר ביחס לתקופה זו, שעה שמדובר בנזק מיוחד מהטעמים המפורטים להלן לא מצאתי לפסוק פיצוי לתקופה זו. ואלה הם טעמיי:

    לא הוגשו תלושי שכר בהתייחס לתקופה החל מ-2/23 או דו"ח רציפות. התובע אשר עליו הנטל להוכיח תביעתו, נמנע מלהעיד את המעסיק- אחיו, נמנע מלהעיד מי מהעובדים עימו, מי מבני משפחתו. בבחינת טיבה ומהותה של הפגיעה, שיעור הנכות הרפואית המתונה 10%, לא מצאתי כי יש לייחס לתאונה הפסד שכר העולה על 10% מתום תקופת הנכויות הזמניות עד לחודש 1/23 כולל, ולא מצאתי כי בנכות רפואית מתונה בשיעור של 10% יש כדי לבסס לכשעצמה היעדרות מעבודה משך כל שנת 2021, וחזרה לעבודה בחלקיות משרה של חצי משרה, ואף פחות מכך.

    אולם, בניגוד לטענת הנתבעת לא מצאתי לקבוע כי מעבר לנכויות הזמניות התובע אינו זכאי לפיצוי כלשהו, התובע הוכיח הפסדי שכר משמעותיים, שלא חזר לעבודה עד לתחילת שנת 2022, כי נכותו הרפואית השפיעה על יכולתו לשוב לעבודה בשנת 2021. התובע הוכיח ירידה בשכר בכל שנת 2022, ועד 1/23, בהיקף העולה על מחצית משכרו לפני התאונה, לצד הנכות הרפואית המתונה. מקובל עליי כי לתאונה יש חלק בכך שהתובע לא חזר לעבוד במתכונת שעבד עובר לתאונה. לפיכך מצאתי להעמיד את הפסדי העבר בשיעור הנכות התפקודית 10%. נפסק בזאת פיצוי ביחס לתקופה מיום 4.3.2021 ועד למתן פסק הדין, בסך 23,435 ₪, לפי החישוב: 23 חודשים (מיום 4.3.2021 עד ליום 31.1.2023) X 7,343 ₪ X 10% =16,889 ₪ בצירוף הצמדה וריבית מאמצע, והפסדי פנסיה בשיעור 12.5%.

    בסך הכל הפסד שכר לעבר 86,980 ₪ (63,545 ₪ + 23,435 ₪)

    גריעה מכושר השתכרות לעתיד:

72. לטענת התובע: בעקבות התאונה נגרמו לו הפסדי השתכרות לעתיד. אילולא התאונה הוא היה ממשיך לעבוד כרגיל והיה מתקדם בעבודתו ומשפר את הכנסתו; התובע יליד 1985 כיום בן 39.10 לתובע נותרו 326 חודשים עד הגיעו לגיל הפרישה מעבודתו (67), מקדם היוון 223.2060 לפני התאונה שכרו החודשי עמד ע"ס של 7343 ₪, לצורך הפיצוי בגין אובדן השתכרות יש לחשב עפ"י שכר ממוצע במשק בגובה 12,379 ₪ ונכות תפקודית 15%; הפיצוי המגיע בגין ראש נזק זה הוא 414,460 ₪ : 12,379 ₪ X15% X223.2060= 414,460 ₪.

73. לטענת הנתבעת התובעת זכאי לפיצוי לכל היותר ל – 6 חודשים (תקופת הנכויות הזמניות על פי מומחה בית המשפט, ר' עמ' 10 ס' 3 בסיכומי הנתבעת), ומעבר לכך אין התובע זכאי לכל פיצוי. הנתבעת התנגדה להגשת מסמכים שלא באמצעות עורכם, אין לטעון לגבי נזק מיוחד על דרך האומדן, נכות התובע אינה תפקודית, סרטוני המעקב מציגים שהתובע ממשיך בעבודתו ללא קושי. ביחס לטענת התובע לפיה יתכן ובעתיד תגדל נכותו יש לדחות, בהתאם לתשובות לשאלות הבהרה הסבירות היא בין 15%-25% אין מדובר בסבירות שעולה כדי הרמת נטל הוכחה במשפט האזרחי.

74. בהתאם לפסיקה, ככלל, אין בהכרח התאמה בין אובדן ההשתכרות או כושר ההשתכרות, ובין שיעור הנכויות הרפואית והתפקודית. אובדן כושר ההשתכרות נבחן על פי אובדנו של היחיד ותוך התחשבות בכלל נסיבות המקרה.

75. בענייננו כפי שקבעתי לעיל, הראיות מלמדות על נכות בעלת פן תפקודי ועל כך שבעקבות התאונה, נגרע כושר עבודתו של התובע. מעדות התובע, כמו גם מהנתונים שהוצגו, כפי שנסקר לעיל, ניתן ללמוד שהתובע לא חזר לעבודה, אלא בשנת 2022 וזאת לא בהיקף משרה מלאה. בשים לב לאופי הפגיעה בקרסול רגל שמאל (כעולה מחוות דעת המומחה ומעדות המומחה), תכולת עבודתו הכוללת עבודה פיזית, והתרשמותי מכושר תפקודו, הדרך הנכונה לפצות את התובע היא להיצמד לנתונים הקיימים ולפצות בהתאם לשיעור פגיעתו התפקודית, מתוך הנחה שזה גם הנזק שיגרם לו לעתיד. נוכח עבודת התובע כוללת עבודה פיזית עם הרגליים, הפגיעה היא בקרסול רגל שמאל, בצירוף טיב הפגיעה כעולה מחקירת המומחה, היקף הירידה בשכר שהתובע הוכיח, ועוד כמפורט לעיל, מצאתי לחשב לפי 60% אקטוארי.

76. התובע ביקש, כאמור כי הפסדיו יחושבו לפי נכות תפקודית 15% כמפורט לעיל, מצאתי לדחות את טענת התובע, מהטעמים הנ"ל, הנכות התפקודית שקבעתי עומדת על 10%, באופן זהה לנכות הרפואית המתונה שקבע מומחה בית המשפט. עוד ביקש התובע ששכרו יחושב לפי שכר ממוצע במשק, אינני מקבלת טענה זו, הגם שקיימת אפשרות שהתובע אשר המשיך לעבוד שכרו יעלה, אולם התובע היה עובד שכיר לאורך כל שנות עבודתו עד לתאונה, לא הציג השתכרות בגובה שכר ממוצע במשק, במועד התאונה התובע בן כ- 35.5 וממילא לא בתחילת דרכו המקצועית (ר' תלוש 6/20 בדבר תחילת עבודה אצל המעסיק הנוכחי, אחיו, מיום 1.3.2016 לפיו שכרו 7,343 ₪, וזאת ללא שינוי עד למועד התאונה כעולה מתלושים 6/2020-8/2020) לפיכך לא מצאתי לחשב פיצוי שלא לפי שכר התובע עובר לתאונה בסך של 7,343 ₪.

77. אשר על כן, לאחר ששקלתי בין השאר את אופי הפגיעה האורתופדית (המתונה) והשלכותיה על התובע בכלל, היום ובעתיד, עבודתו הכוללת עבודה פיזית, ולאחר איזון כלל השיקולים, מצאתי כי התובע זכאי לפיצוי מתון בגין הגריעה מכושר ההשתכרות בעקבות התאונה, בשיעור 60% אקטוארי מתוך 10%, כמפורט להלן: 7,343 ₪ X 10% X 220.56 מקדם היוון = 161,955 X 60% אקטוארי = 97,173 ₪ בתוספת 12.5% הפסד פנסיה, סה"כ 109,320 ₪

    הפסדי פנסיה ותנאים סוציאליים:

78. לטענת התובע הפיצוי המגיע בראש נזק זה הוא 87,636 ₪: 701,095 ₪ X12.5%. לטענת הנתבעת הפיצוי הוא 12.5% מהפסדי שכר לעבר סה"כ 4,147 ₪. כמפורט לעיל, לסכומי הפיצוי הנ"ל נוספו הפסדי פנסיה בשיעור 12.5%.

    נזק לא ממוני - כאב וסבל: 

79. בענייננו, לתובע נותרה נכות רפואית צמיתה בשיעור 10%. הוכח כי כטענת התובע, התובע אושפז 4 ימים לצורך הניתוח, ר' חוות דעת המומחה לפיה בעקבות התאונה התובע נאלץ לעבור ניתוח, והתיעוד הרפואי המפורט בחוות הדעת ביחס למועדים, וכן עדות המומחה (ר' עמ' 30 שו' 2 בתמלול). אשר על כן, ובהתאם לתקנה 2(א) לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו ממון), תשל"ו-1976, הפיצוי הוא: 23,204 ₪.

    עזרת הזולת לעבר ולעתיד :

80. לטענת התובע, עובר לתאונה התובע תפקד בצורה מלאה ולא נזקק לעזרתם של אחרים בביצוע פעולה כלשהי ,בעקבות התאונה והפגיעה הקשה נרתמה משפחתו של התובע ובמיוחד אשתו למאמץ הטיפולי בתובע, במשך שנה לכל הפחות. התובע אושפז ועבר ניתוח הונח לו סד והתהלך במשך 6 חודשים עם קביים, וגם לאחר מכן התובע המשיך לסבול ממגבלה משמעותית והתהלך עם צליעה ניכרת למשך 6 חודשים לכל הפחות. במהלך האשפוז אשתו שהתה לצדו, לאחר שחרורו ובמיוחד במשך חצי שנה נזקק לעזרה אינטנסיבית (ר' ס' 27 בתצהיר התובע שלא נסתר, ועדות התובע בעמ' 2 שו' 31-32 בתמלול). עזרת אשתו עזרה החורגת מעזרה סבירה מבן משפחה. התובע מפנה לנכויות הזמניות שקבע מומחה בית המשפט, שיש בו להעיד על חומרת מצבו הרפואי לאחר התאונה. התובע סובל עד היום מהגבלה בתנועה בקרסול רגל שמאל, ולכן אין ספק שעם הזמן וככל והתובע ילך ויתבגר תעיק יותר ויותר נכותו על תפקודו ויזקק לעזרת אחרים. בנסיבות מבוקש להעמיד את פיצוי בגין ראש נזק זה בסך גלובאלי של 50,000 ₪.

81. לטענת הנתבעת לתובע לא נותרה נכות תפקודית ולפיכך אינו זכאי לפיצוי מה שעוד נכות רפואית בשיעור שתקבע אין בה בכדי להצדיק קבלת עזרה בעבר ובעתיד, התובע לא הביא ראיות ולכן אין מקום לפסיקת פיצוי.

82. באשר לעזרת הזולת, ההלכה היא, שאם ניזוק זקוק לעזרה שניתנה לו על-ידי קרוב משפחה, אין לראות בכך בלבד, עילה לשלילת הזכות לקבל פיצוי מן המזיק (דוד קציר, פיצויים בשל נזק גוף, התשנ"ח 1997, בעמ' 424, ראו גם ע"א 93/73 שושני נ' קראוז ואח', פ"ד כח (1) 277). השאלה אם התובע היה זכאי לקבלת עזרה כזאת ואם זו ניתנה לו בין על ידי אדם שאיננו קרוב משפחה ובין על ידי קרוב. התשובה לשאלה האחרונה יכול שתשפיע על שיעור הפיצוי.

83. סמוך לאחר התאונה, התובע נדרש להיות עם רגל מורמת עד לניתוח, ובימים אלה בני משפחתו נדרשו להיות לצדו ולסייע לו, כך גם ביחס לתקופה בה אושפז לצורך ביצוע הניתוח בעקבות השבר בקרסול, ומתום תקופת האשפוז משך כחצי שנה, בה התהלך עם קביים. מתום תקופה זו ועד היום, התובע נזקק ויזקק לעזרה. לא נעלמה מעיני בית המשפט העובדה שהתובע לא הביא לעדות את רעייתו או מי מבני משפחתו, אשר על פי הנטען נזקק ויזקק לעזרתם. אולם, התובע העיד במסגרת חקירתו הנגדית שאשתו טיפלה בו אחרי התאונה (ר' עמ' 2 שו' 32 בתמלול) . בנוסף, בדיון ביום 12.4.2021 בוועדה הרפואית במל"ל טען התובע באמצעות ב"כ: "..עבר ניתוח ושמו לו פלטינה. היה בתקופת אי כושר ממושכת מיום התאונה ועד היום לא עובד. במשך תקופה ממושכת התהלך באמצעות קביים ועם גבס ונזקק לעזרת הזולת ..לא מצליח...ואפילו לחזור לעבודה בתור נהג משאית שכן הוא מוריד סחורה..". והעיקר, אין חולק כי התובע נפגע בקרסול שמאל, נאלץ משך תקופה להיות עם רגל מורמת, בפרט סמוך לאחר הניתוח שעבר, התובע היה מאושפז לצורך הניתוח שעבר. בשים לב לטיבה ומהותה של הפגיעה, בקרסול הרגל, אין ספק שהתובע נזקק ויזקק לעזרת צד ג'. עוד ראוי לציין הנכויות הזמניות שקבע מומחה בית המשפט, נכויות משמעותיות על פני חצי שנה, במהלכן נזקק התובע לעזרה מאסיבית. אמנם, התובע סובל ממגבלות מתונות שאינן אמורות להצדיק עזרה מיוחדת. עם זאת, מתוך הכרה כי בעיקר בתקופות הסמוכות לתאונה התובע נזקק לעזרה מתונה, ויזקק לעזרה במטלות הקשות, אני פוסקת לתובע פיצוי בגין עזרת צד ג' לתקופת העבר והעתיד בסך גלובלי של 25,000 ₪.

    הוצאות נסיעות והוצאות רפואיות לעבר ולעתיד:

84. לטענת התובע, לאחר הניתוח והאשפוז, בהמלצת הרופאים המטפלים היה במעקבים ממושכים ובטיפולי פיזיותרפיה, נאלץ לקנות תרופות ומשככי כאבים. כתוצאה מהתאונה נגרמו לו הוצאות מרובות, עבור נסיעות לטיפולים, התייעצות עם מומחים רפואיים, ר' ס' 30-33 בתצהיר התובע שלא נסתרו. התובע סובל ממגבלה וכאבים בקרסול, יזקק בעתיד לטיפולים, ועם העלייה בגיל אף ליותר טיפולים, יש לקחת בחשבון ההוצאות שיוצאו לנסיעה לטיפולים, קניית תרופות, וביצוע הטיפולים. חלק מהטיפולים שנדרש ויידרש התובע לא ממומנים על ידי קופת החולים. בנוסף גם לצורך קבלת שירותים רפואיים הממונים ע"י קופת החולים נדרש לשלם השתתפות עצמית, לכן מבוקש פיצוי בסך 20,000 ₪ .

85. לטענת הנתבעת התאונה הוכרה כתאונת עבודה התובע זכאי לפנות למל"ל לקבל החזר הוצאות, והוא חייב לעשות כן מכוח חובת הקטנת הנזק. כיום התובע אינו מטופל בגין פגיעתו אין מקום לפצות לעתיד. לא הוצגה ראייה לגבי הוצאה שהוציא התובע. התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו.

86. אכן הוצאותיו הרפואיות של התובע מכוסות לפי חוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד – 1994, והתובע לא הגיש קבלות בדבר הוצאותיו. על אף האמור לעיל, אין ההוצאות הרפואיות מכוסות במלואן על ידי קופת החולים, ובנוסף התובע הגיע לטיפולים, כפי שצוין בחוות דעת המומחה שלא נסתרה, התובע היה במעקב מרפאת חוץ אורטופדית בביה"ח הדסה, וטופל בפיזיותרפיה וסביר שנגרמו לו וייגרמו לו הוצאות נסיעה מתונות. לאחר שעיינתי בראיות שהונחו לפניי ובחנתי את טענות הצדדים אני פוסקת לתובע פיצוי על דרך האומדנה בסך של 10,000 ₪.

    ניכויים:

87. לטענת התובע, התאונה הוכרה כתאונת עבודה , התובע נבדק ע"י וועדה רפואית מטעם המל"ל קבעה נכות יציבה בשיעור 14.5% מתאריך 01.10.21, בעקבות קביעה זו המל"ל שילם לתובע דמי פגיעה ומענק נכות חד פעמי. לפי אישור התשלומים שצורף לתע"צ המל"ל לתובע שולמה גמלת נכות מעבודה עקב התאונה בסך של 56,443 ₪ .

88. לטענת הנתבעת, יש לנכות תקבולי מל"ל מכל סכום ששולמו בסך 90,399 ₪: 15,784 ₪ דמי פגיעה + נכויות זמניות בסך 15,886 ₪ + מענק לרבות זה שתוקן 43,806 ₪ בערכים של היום ריבית והפרשי הצמדה.

89. לאחר בחינת האסמכתאות אשר צורפו לתע"צ המל"ל נמצא כי כטענת הנתבעת יש לנכות בגין תקבולי המל"ל סך של 90,399 ₪ סכום זה כולל הצמדה וריבית.

    סוף דבר:

90. התביעה מתקבלת.

91. סה"כ נזקי התובע הם כדלקמן:

    הפסד שכר לעבר (כולל פנסיה) גריעה מכושר ההשתכרות (כולל פנסיה) עזרת צד ג' הוצאות רפואיות הוצאות נסיעות ואח'	86,980 ₪ 109,320 ₪ 25,000 ₪ 10,000 ₪
    נזק לא ממוני –כאב וסבל	23,204 ₪
    סה"כ ניכויים סה"כ פיצוי לאחר ניכויים	254,504 ₪ 90,399 ₪ 164,105 ₪

92. אחר האמור, הנתבעת תשלם לתובע סך של 164,105 ₪, בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור 13% ומע"מ בהתאם לכללי לשכת עורכי הדין (תעריף מקסימלי לשכר טרחה בטיפול בתביעות לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים), תשל"ז- 1977, וכן החזר אגרה כפי ששולמה.

93. הסכומים ישולמו בתוך 30 יום, שאם לא כן יישאו ריבית שיקלית מהיום ועד התשלום בפועל.

    51293ערעור בזכות בתוך 60 יום לבית המשפט המחוזי בלוד- מחוז מרכז.

    בהעדר פרטים מזהים, פסק הדין מותר בפרסום

    המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

    המזכירו

     

    ניתן היום, ט' אלול תשפ"ה, 02 ספטמבר 2025, בהעדר הצדדים.