ת"א 53948-04-15 ש. נ' בנק לאומי למשכנתאות בע"מ

בקשה לסעד זמני ללא הפקדת ערובה, של צו לעיכוב פינוי מדירת מגורים כחלק מהליך מימוש משכנתה, חרף קיומו של פסק דין חלוט שניתן לפני שנים, על יסוד טענת רשלנות של המשיב, ולאחר שמספר תביעות קודמות לביטול המשכנתה נדחו או נמחקו. אף שתדיר מעניקים בתי המשפט סעדים זמניים ביד רחבה לעיכוב פינוי מדירת מגורים, לא זה המקרה. משלא הצליחו הצדדים למרבה הצער להגיע להסכמות שייתרו את המחלוקת, חרף מגעים ממושכים ביניהם, הגיעה העת לפסוק.

רקע

1.המדובר בבקשה לסעד זמני רב משמעות, אך שהיא לאקונית בצורה יוצאת דופן, באה בגדרי תובענה לאקונית בצורה יוצאת דופן, ואינה נתמכת כמעט באסמכתאות כלשהן, חרף ההיסטוריה הממושכת של סכסוכיהם המשפטיים של הצדדים מזה עשור ומחצה.

2.המבקשת הגישה ביום 30.4.15 תביעה לבית המשפט זה, הקוראת לצו מניעה קבוע, שימנע את פינויה שלה ושל משפחתה ממגרש ובו בית מגורים (גוש 8461, חלקה 114; להלן: הנכס) ביישוב שער אפרים. מן התובענה עולה כי המבקשת ובעלה המנוח א., שהלך לעולמו בשנת 2010, רכשו את הנכס במימון בנק טפחות בשנת 1997, כנגד שעבוד הנכס. בשנת 2000 נטלו בני הזוג מבנק לאומי למשכנתאות בע"מ, הוא המשיב, הלוואה כספית שנועדה לפי הנטען ומטעמים שלא הובהרו לאגודה השיתופית שניהלה את היישוב שער אפרים, ואף היא הובטחה במשכנתה. מה סכום ההלוואה, לא נדע, אף לא עד מתי שולמו החזרי ההלוואה או מה סכום החוב העדכני. המבקשת מאשרת רק כי חדלו מלשלם את תשלומי ההלוואה; מתשובת המשיב עולה, ועל כך אין חולק, שהדבר היה בסמוך לאחר נטילת ההלוואה, זאת בשנת 2001. מאז החל המשיב לפעול למימוש המשכנתה; מאז החלה המבקשת לנקוט פעולות למניעת המימוש. המבקשת מציינת תביעה אחת שהגישה בשנת 2006, שקראה לביטול הסכם ההלוואה ועמו המשכנתה (ת"א 36526/06; להלן: ההליך הקודם), וסופה בדחיית התביעה וביטול כל צו עיכוב הליכים מכוחה (נספח 3 לתביעה), לטענת המבקשת עקב ייצוג כושל. המשיב מציין מספר רב של הליכים נוספים שהמבקשת ובזמנו גם בעלה נקטו למניעת המימוש משנת 2002 ואילך, שלא צלחו, והמבקשת למעשה אינה חולקת על כך.

3.אף שהמבקשת אינה חולקת על כך שלעת הזו קיים פסק דין חלוט המורה על פינויה (ויצוין כי לא ברור אם זהו פסק הדין שניתן בהליך הקודם, שכן רק פסיקתה הדוחה את תביעת המבקשת צורפה), הרי שאין מקום להמשיך בפינויה. זאת, נוכח כשל שהיא מוצאת בכל הקשור לתשלום תגמולי ביטוח בגין פטירת בעלה המנוח, שהלך לעולמו ביום 7.3.2010. המבקשת טוענת כי בהתאם להסכם ההלוואה עם הבנק המשיב, היה על המשיב לבטח את המבקשת ובעלה באופן קולקטיבי בביטוח חיים, ועם מות הבעל היה על המשיב לדאוג לכך שחברת הביטוח תשלם את תגמולי הביטוח. בית המשפט מתבקש להורות אפוא כי על הבנק לגבות את מלוא חוב ההלוואה הקיים (שלא צוין מה היקפו, כאמור), מחברת הביטוח, ולחלופין מן האגודה השיתופית. כל זאת – בתביעתה, האוחזת שני עמודים, ובבקשתה לסעד ארעי וזמני שהוגשה בגדרה, למניעת פינוי שנקבע בתחילה ליום 4.5.15, בקשה האוחזת שני עמודים ומחצה. אסמכתאות אין כמעט.

4.צו ארעי ניתן למבקשת, שהגישה בקשתה בסמוך לפני מועד הפינוי שנקבע בהליכי ההוצל"פ, בידי השופטת התורנית שלפניה הובאה בבהילות בקשת המבקשת. הצו הותנה בהפקדת סכום של 20,000 ₪. המבקשת הודיעה ביום הפינוי עצמו כי אין בידה להעמיד ערובה שכזו ועתרה להסתפק בהתחייבות. בדוחק, אך תוך התחשבות במבקשת, התרתי את הדבר ארעית, והפינוי ביום 4.5.15 נמנע. לאחר מכן נתבקשה תגובת המשיב.

5.תגובת המשיב דלת אסמכתאות עוד יותר מן הבקשה, ואף לא לוותה בתצהיר. התגובה נפתחת בטרוניה על כי התיק לא הובא לפני כב' השופט מיכאל תמיר, שדן בפרשת שער אפרים בגלגוליה הקודמים, בעשרות תיקים. מה היה באותם תיקים, אין המשיב רואה לפרט. ביתרת התגובה גורס המשיב כי אין תוחלת לבקשה שעה שההליך הקודם הסתיים בפסיקתה ביום 2.2.2011, שעה שפטירת המנוח אירעה שנה קודם לכן, כך שוודאי לא ניתן לטעון לנסיבה חדשה כלשהי המאוחרת לפסק הדין בהליך הקודם. פסק הדין אף מקים לשיטת המשיב משום מעשה בית דין. לגוף טענת תגמולי הביטוח טוען המשיב כי על המבקשת ובעלה היה לדאוג לביטוח חיים, לא למשיב, ובכל מקרה ודאי שלא ניתן לדרוש תגמולי ביטוח שעה שהמבקשת ובעלה לא שילמו את הפרמיה בגין אותו ביטוח חיים. עיתוי הבאת הבקשה אף הוא מאוחר: תביעה לתגמולי ביטוח מתיישנת בתוך שלוש שנים (סעיף 31 לחוק חוזה ביטוח), ואם המבקשת לא ביקשה את התשלום בשלוש השנים מאז הפטירה, מובן שלא ניתן לתבוע את הביטוח עתה.

6.המבקשת מסרה תשובתה לתגובה (במסמך שסומן בידה במערכת נט המשפט עקב טעות כנראה כ"תצהיר", מיום 13.5.15), ובה עמדה על טענותיה. היא הסכימה לקיום פסק דין חלוט בדבר חובה למשיב. היא טוענת שפסק הדין אינו מקים מעשה בית דין, שהרי הוא דן בתביעה שקדמה לפטירה. היא גורסת כי על המשיב האחריות לכך שתגמולי הביטוח לא שולמו, וסבורה שיש מגוון שאלות עובדתיות שתדרושנה בירור בהליך העיקרי, ולכן לעת הזו מוצדק ליתן צו ארעי.

7.דיון במעמד הצדדים התקיים ביום 25.5.15. עמדתי במהלכו על הקשיים הרבים בדרכה של המבקשת, ואף על ההיגיון הקיים בניסיון להגיע לעמק השווה עם הבנק, כפי שהבנק טען כי הוא מנסה לעשות מזה זמן (כנלמד מכך שמאז שנת 2011 לא פעל לפינוי הנכס). הצדדים פרשו לקיום מגעים ממושכים, אך הודיעו לבסוף כי לא צלחה דרכם. בהתאם להסדר הדיוני שנקבע עוד בדיון, סיכמו הצדדים טענותיהם, המבקשת תחילה (תוך שהותר לה להתייחס למסמך שהציגה רק בדיון), המשיב אחריה. המבקשת הוסיפה תשובת לסיכומי המשיב, שהמשיב עמד ובצדק על כי לא הותרה הגשתם, אף שלמען הפסת הדעת אציין שלא היה בהם כדי לשנות כהוא זה מתוצאת הדיון.