ת"א 53934-06-13 ניסים ואח' נ' לוי ואח'

1.בפני בקשה להוספת ראיה והשלמת סיכומים, אשר הוגשה לאחר שהסתיים שלב הבאת ראיות והסיכומים בתיק, ועל פי האמור בה, באה על רקע חקירתו של מומחה בית המשפט בדיון האחריות שהתקיים בתיק. מדובר בתובענה לפירוק שיתוף במקרקעין שבבעלות הצדדים והשאלה העיקרית העומדת לדיון היא אם בנסיבות המקרה יש להיעתר לבקשה, גם בשלב הדיוני המתקדם, בו נמצא ההליך.הרקע ותמצית טענות הצדדים2.הצדדים הינם בעלים משותפים במגרשים 35 ,38 ,39 ו-172 בגוש 3715 חלקה 47 במזכרת בתיה (להלן: המקרקעין), מאז שנת 1997. 3.בין הצדדים מתנהל הליך של פירוק שיתוף במקרקעין, שהחל דרכו בחתימת הסכם שיתוף וחלוקה ביום 15.10.09, לאחריו התקיים הליך ה"פ 58279-07-12 (להלן: ההליך הראשון), ובו נקבע בפסק דין מיום 29.10.14, בהסכמת כל הצדדים, כי הסכם השיתוף בטל.במקביל לניהול ההליך הראשון, ביום 26.06.13, הגישו המשיבים 1-6 (להלן: התובעים), את כתב התביעה המקורי בתיק דנא, בעתירה לפירוק שיתוף במקרקעין.4.במסגרת ההליך הראשון, בדיון מיום 10.02.14, מונה בהסכמת כל הצדדים מומחה מטעם בית המשפט, מר דוד טיגרמן, לצורך בחינת טענות הצדדים שהועלו באותו הליך, וכן בתביעה דנן.לאחר שהתקבלה חוות דעת מומחה בית המשפט בספטמבר 2014, הוגש כתב תביעה המתוקן בתביעה שבפניי, ובהמשך המשיבים 8-7, שהם הנתבעים 1-2 (להלן: לוי) הסכימו לסעדים שהתבקשו בכתב התביעה המתוקן, והצטרפו לעתירה למתן פסק דין על בסיס חוות דעת המומחה כפי שניתנה. בחוות דעתו של השמאי נקבע כי דרך החלוקה הראויה ביותר לפירוק השיתוף בין הצדדים היא זו: מגרשים 38-39, יועברו ללוי; מגרש 172 יועברו למבקשים ויפוצל לשניים, כך שחלקו יוקצה למבקשים 1-2 (להלן: קאופמן) וחלקו למבקש 3 (להלן: אופנהיימר); ומגרש 35 יחולק באופן שלתובעים בעלות של 63.252% מהמגרש, ולמבקשים 36.748% ממנו. 5.ביום 14.01.15 התנהל הדיון האחרון בין הצדדים, בו נחקר מומחה בית המשפט, ונשמעו סיכומי הצדדים (להלן: הדיון האחרון). לפני העברת התביעה לכתיבת פסק דין, ובשל הערה של המומחה בעדותו לפיה חוות הדעת אינה מעודכת וייתכן ויש שינויים בנתונים שהובאו שם, נתבקש המומחה להגיש עדכון לחוות הדעת. בינתיים התקבל עדכון המומחה, ובד בבד, הוגשה בקשה זו להוספת ראיה ולהשלמת הסיכומים. 6.המבקשים (הנתבעים 3-5 בהליך) טענו, כי עקב חקירת מומחה בית משפט בדיון האחרון, התעורר הצורך בבדיקת יישום תכנית החלוקה באשר למגרש ספציפי במקרקעין, ולאחר הבדיקה התברר כי נדרשת הגשת בקשת הקלה לצורך יישום הצעת המומחה לחלוקת המקרקעין, כאשר אין וודאות כי זו תתקבל על-ידי הועדה לתכנון ובנייה. בנסיבות אלה סבורים המבקשים כי יש צורך בבדיקה יסודית וראויה, והבאת תוצאותיה בפני בית המשפט, בטרם יינתן פסק הדין.על פי הנטען בבקשה, לאחר הדיון האחרון נערך בירור בועדה המרחבית לתכנון ובניה, על פיו הסתבר כי הליך החלוקה של מגרש 172, בהתאם לחוות דעת השמאי, מצריך הגשת שלוש בקשות, שקבלתם אינה וודאית, ויכול שתדחנה: (א) בקשת הקלה לצמצום מספר יחידות הדיור במגרש מ-5 ל-4; (ב) בקשה להקלה לניוד זכויות הבניה של היחידה החמישית, שלא תיבנה, לארבעת היחידות שתיבנינה; ו-(ג) בקשה לשינוי לתכנית הבינוי, אשר כעת קובעת בנייה בצורת "בית טורי", כדי לאפשר בניית שני בתים דו משפחתיים.עוד טענו המבקשים, כי הליכים מיוחדים אלה כרוכים בעלויות גבוהות ובדחיית מימוש הבניה במגרש זה לפרק זמן בלתי ידוע. משום כך, הגישו הבקשה לצירוף כראיה מסמך תשובה שהתקבל בדוא"ל ביום 19.01.16 (נספח ב' לבקשה – להלן: הראיה הנוספת), בתשובה לפנייתו של המבקש אל הוועדה המקומית לתכנון ובניה באותו יום (נספח א' לבקשה). לדעת המבקשים, עולה מהתשובה שהתקבלה, כי יישום הצעת החלוקה של השמאי לעניין מגרש 172 אינו וודאי, דהיינו, אין ודאות שיינתן היתר בניה עפ"י הצעת השמאי ושאפשר יהיה לבנות באותו מגרש יחידות דיור על פי חוות הדעת. 7.בהתאם להחלטת בית המשפט, להבהיר מדוע נערכה הפניה לועדה רק בתאריך ה-19.1.16, ולא במועד מוקדם יותר, השיבו המבקשים כי הצורך בפניה התעורר בעקבות תשובת השמאי בחקירתו ביחס לחלוקה שהציע בנוגע למגרש 172. לטענת המבקשים מחוות דעתו של השמאי ומהאמור בדיון שנערך ביום 07.12.15 (עמ' 15 לפרוטוקול, ש' 27-28), הסיקו כי בכל הנוגע לחלוקה במגרש 172, יהיה מדובר ב"בעלות נפרדת", דבר המצריך הגשת תשריט לאישור הועדה, שבאחריותו של מבקש הפירוק, ונוכח זאת לא ראו צורך לפנות לועדה. עם זאת, בחקירת השמאי מיום 14.01.16 נדהמו לגלות כי חלוקת המגרש איננה בבחינת "בעלות נפרדת" והשיתוף במגרש 172 יימשך, ומשכך אין צורך בתשריט, אך יחד עם זאת, החליטו לפנות לועדה לברור אופן יישום הצעת השמאי, אותה עשוי בית המשפט לאמץ בסיום ההליך. 8.המשיבים טענו בתגובה לבקשה, כי אין לקבל הבקשה של המבקשים להוספת ראיה כשהמדובר בבקשה חריגה שאינה עומדת בתנאים שנקבעו בפסיקה. עמדת המשיבים נומקה באלה: המייל שהתקבל לכאורה מהועדה לתכנון ובניה אינו קביל; הטענה לעלויות גבוהות לצורך הגשת בקשות ההקלה לא הוכחו; התיק נמצא בשלבו האחרון, ולמבקשים היו הזדמנויות רבות להציג הראיה; המבקשים ידעו היטב שהחלוקה במגרש 172 בלתי אפשרית ועל כן יימשך בו השיתוף כאמור בסעיף 39 לכתב ההגנה המתוקן וכן בסעיפים 2 , 3, 11 ו- 15 לתצהיר עדות הנתבע 4; קבלת הבקשה תצריך לפתוח הדיון מבראשית ובשל כך ייגרם עוול למשיבים בשל העיכוב שייגרם והתמשכות נוספת של ההליך, הנמשך מזה כשנתיים וחצי. המשיבים סבורים כי בהתנהלות זו של המבקשים יש משום חוסר תום לב.דיון והכרעה9.אקדים אפילוג לפרולוג ואבהיר כי לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובת המשיבים לבקשה ושקלתי את טענות הצדדים, התנהלות המבקשים, תום ליבם ואת מהות הראיה, מצאתי לדחות הבקשה, ואפרט.10.הלכה פסוקה היא כי חובתו של בעל דין להגיש את ראיותיו "ב'חבילה אחת' – כך ולא בתפזורת, זעיר שם זעיר שם." (ע"א 579/90, מרדכי וגילה רוזין נ. צפורה בן-נון, מו(3) 738, 742 [1992]). בע"א 714/88 נירה שנצר נ. יובל ריבלין, מה(2) 89, 95 [1991], נקבע כי בית המשפט יהיה רשאי לקבל ראיות נוספות בשלבים מאוחרים של הדיון ואף לאחר הגשת סיכומי הצדדים, אך יש להקפיד על סדרי הדין התקינים, לרבות הגשת הראיות במועדיהן, ושמכך אין מקום לתת היתר כזה כדבר שבשגרה.בהתאם לעקרונות אלו, הותוו בפסיקה שלושה מבחנים להתרת ראיה שלא הובאה במועדה על-פי סדרי הדין:

• תרומתה של הראיה המתבקשת לחקר האמת ולמתן הכרעה צודקת בתובענה. במסגרת מבחן זה נבחנת חשיבותה של הראיה להכרעה במחלוקת וכן קבילותה ומשקלה;

• השלב אליו הגיע המשפט, וככל שיקדם כן יטב. יש לבחון את עוצמת הנזק הראייתי והדיוני שיגרם לבעל הדין לאחר שטען את טענותיו והביא את ראיותיו, באופן שהדבר עלול "להפר את האיזון העדין שבין הצדדים" ויש לבחון את עוצמת הפגיעה וההכבדה על ניהול ההליך ועל בעל הדין שכנגד (ר' בש"א (מחוזי ירושלים) 7984/09, רוזן שרה נ. חברת ארזי הבירה בע"מ [09.07.2009]);

• בירור הנסיבות לאי הגשת הראיה במועד תוך בחינת אחריות המבקש ותום ליבו.

  בעניין רמ"ש (מחוזי חיפה) 7820-01-16, י.מ. נ' א. ס. [12.02.2016] נקבע כי:

  "11.הכלל הוא, כי כאשר מדובר בראיה משמעותית הנושאת משקל של ממש לגילוי האמת וחשיפתה, ייטה בית המשפט להתיר הגשת הראייה

  באיחור. בהקשר זה על בית המשפט להביא בחשבון, בין היתר, את אופי הראיה הנוספת; את השלב בו נמצא המשפט במובן זה שככל שהשלב מוקדם יותר, תטה הכף אל עבר אישור הבקשה; האם בעל הדין יכול היה להביא את הראיות בשלב מוקדם יותר ומה הסיבה שלא עשה כן; ואת הנזק הדיוני שייגרם לצד המתנגד להגשת הראיה, אל מול הנזק אשר עלול להיגרם למבקש אם תדחה בקשתו להגשתה...

  12.בענייננו, לא מצאתי כי בית משפט קמא שגה בהחלטתו, לא עובדתית ולא משפטית... המבקש לא טרח לנמק, לא בתצהירו ולא בבקשתו... אילו מאמצים נקט על מנת לקבל כל ראיה ומדוע לא היה יכול לקבל כל אחת מהן במועד הגשת התביעה ו/או במועד הגשת התצהיר ו/או במועד ההוכחות. עסקינן כאמור, בתביעה שהוגשה בשנת 2013...

  13....היה על המבקש לטעון טענותיו כדבעי –להסביר כי לא השתהה בהגשת הראיה, פרטיה וחשיבותה של כל ראיה וראיה בחשיפת האמת ובבירור התביעה. זאת לא עשה המבקש. התנהלות שכזו, אין להלום. בשלב בו מוגשת הבקשה, לאחר סיום פרשת ההוכחות וטרם הגשת הסיכומים ובאופן שהוגשה, היא אף גובלת בחוסר תום לב...

  15.סיכומם של דברים – הכלל הוא כי על בעל דין להגיש את מכלול ראיותיו כמקשה אחת, לפעול בהתאם לסדרי דין ולהחלטות בית משפט. אמנם יתכנו מקרים חריגים שיצדיקו סטייה מכלל זה, אך כפי שקבע בית משפט קמא, מקרה זה אינו נמנה עליהם."

  נבדוק עתה את שלושת המבחנים שלעיל, על-פי סדרן.

  מבחן התרומה ומשקל הראיה

  11.תחילה אציין כי ה"ראיה" אשר המבקשים מעוניינים לצרף כעת אינה ראיה קבילה, ואף אם ניתן לקבלה, לא ברור כיצד מצפים המבקשים כי בית המשפט יעריך את משקלה. המסמך אינו ערוך כתצהיר, כתעודת עובד ציבור או כחוות דעת מומחה. עורך המסמך לא העיד בבית המשפט ולא יוכל להסביר את כוונת הדברים.

  12.מעבר לאמור, לא מצאתי כי הראיה נושא הבקשה, קרי: המייל שהתקבל מהועדה לתכנון ובנייה, שלפיו קיים צורך בהגשת בקשות הקלה לועדה לתכנון ובנייה כדי לאשר את הצעת השמאי לפיצול מגרש 172 לשני חלקים, נדרשת לחקר האמת ולצורך מתן הכרעה צודקת בתובענה שלפניי.

  תשובת בודקת התוכניות בוועדה המקומית כפי שנרשמה בראיה הנוספת הינה, כי כל שינוי בצורת הבינוי, במספר היחידות הנבנות, בשטחים הנבנים וכיוב', מחייבת הגשת בקשות להקלות, אשר יובאו לדיון בפני הוודעה ותינתנה החלטות בבקשות לגופן. אין בכך משום חידוש. במסמך שמבוקש לצרף כראיה אין כדי לכמת או להעריך את הסבירות של קבלת בקשה להקלות באופן שיאפשר ביצוע בפועל של החלוקה שהוצעה על ידי המומחה, בנוגע למגרש 172. אין במסמך מידע קונקרטי שעל בסיסו ניתן יהיה לקבוע כי יש וודאות נמוכה שניתן יהיה ליישם את הצעת המומחה – על אף שזו מחייבת הגשת בקשה להקלות.

  הגשת הראיה הנוספת – באם זו ראיה קבילה – אינה נדרשת כדי להגן על זכויות מהותיות או דיוניות של המבקשים, שכן אין במסמך כשלעצמו כדי להביא מידע חדש בפני בית המשפט. כפועל יוצא, המסקנה היא כי העובדות הראייתיות אשר מספקת לכאורה הראיה שברצון המבקשים לצרף, אינן מחדשות דבר לבית המשפט ובין אם תתקבלנה ובין אם לאו, אין בכך כדי לשנות את ההכרעה בהליך.