ת"א 53861-12-12 אלסייד נ' מוסא אלסייד

מבוא

1.התובענה שבכותרת עניינה תביעה לסילוק יד של כל המחוברים שהוקמו ע"י הנתבע, בתוך מגרש שרכש התובע, ממינהל מקרקעי ישראל והידוע כמגרש 92 בשכונה 7 בחורה.

2.ביום 26/12/12 הוגש כתב התביעה. הנתבע הגיש כתב הגנה מטעמו וטען כי המדובר במקרקעין, אשר לגביהם הוגש תזכיר תביעה ע"י אביו, וכן כי התובענה לא מתאימה להתברר כהמרצת פתיחה.

3. בתיק זה התקיימו שני דיוני קדם משפט, ודיון הוכחות ביום 29/9/14, אשר בתחילתו הגיעו הצדדים להסכמה אשר קיבלה תוקף של פסק דין ביום 12/11/14, לפיו ימונה מודד אשר יבחן את גבולות המגרש של התובע וככל שאכן המחוברים של הנתבע מצויים בתוך מגרשו של התובע, יפעל הנתבע לפנותם. במסגרת אישור פסק הדין ביום 12/11/14 ולאחר שהוגשה לתיק בית המשפט חוות דעת המודד, ממנה עלה כי אכן חלק מהמחוברים של הנתבע מצויים בתוך שטח המגרש של התובע, הורה בית המשפט לצדדים להגיש תמצית טיעון מטעמם באשר להשתת הוצאות ההליך.

5.התובע הגיש הודעה מטעמו וטען כי במקרה דנן, זכאי הוא לתשלום הוצאות משפט מהנתבע. לטענתו, הנתבע אילץ בהתנהלותו את התובע להתמודד עם תביעת סרק, וזאת כאשר התובע הוכיח את זכויותיו בקרקע נשוא התביעה, שכן הוצג על ידו אישור זכויות מטעם מינהל מקרקעי ישראל ואך מפת מדידה שנערכה ע"י מודד. התובע, אשר היה מיוצג בהליך זה ע"י הלשכה לסיוע משפטי, הפנה לכלל לפיו בעל דין שזכה בדינו זכאי שיפסקו לזכותו הוצאות.

כמו כן, הפנה לסעיף 6 לחוק הסיוע המשפטי, לפיו זכאית הקופה הציבורית להיות מפוצה על הוצאות שנשאה בהם.

6. הנתבע, על אף החלטת בית המשפט, בחר שלא להגיש לתיק את עמדתו באשר להשתת הוצאות ההליך.

דיון והכרעה

7.בבוא בית המשפט להכריע בשאלת ההוצאות עליו לתת את הדעת לנסיבות הספציפיות של כל תובענה ותובענה לגופה. כאמור בבג"צ 1946/07 סעיד אלעוברה נ' שר השיכון: