ת"א 53846-03-12 דקה ואח' נ' עתאמנה ואח'

בין התובע, אדם פרטי, לבין הנתבע – בעלים ומנהל של מגרש למכירת כלי-רכב מיד-שניה, נרקמה עסקה בה מכר הנתבע לתובע רכב מסוג פולקסווגן טוארג ובה בעת רכש את רכב התובע מסוג הונדה אקורד. בהליך דנן התבררו תובענות כספיות הדדיות שיסודן בטענות להפרת הסכם והתקשרות בו מחמת הטעיה ומצגי שווא.

א.ההליך והצדדים לו

1. התובע, אדם פרטי וסוחר בשר בעיסוקו, היה בעליו של רכב הונדה אקורד מ.ר. 6101963 משנת יצור 2007 (להלן ההונדה) [סע' 6 לתצהיר התובע ת/1 ועמ' 9 לפרוטוקול ש' 25]. הנתבע, בעלים של מגרש למכירת כלי-רכב בבאקה אל-גרביה הידוע כ'רכב נור', החזיק במגרש רכב מסוג פולקסווגן טוארג מ.ר. 9998660 משנת יצור 2008, שהיה רשום על שמו, והציעוֹ למכירה (להלן הטוארג) [סע' 3-2 בתצהיר הנתבע נ/2 ועמ' 28 לפרוטוקול בש' 18-13].

    

2. בין בעלי-הדין נרקמה עסקה בה מכר הנתבע את הטוארג לתובע ורכש ממנו את ההונדה; דובר בעסקת חליפין בה שולמה לנתבע תמורה כספית שלתוכה הופנם שווייה של ההונדה. בגין העסקה, שתאריכה 13.7.2011, נערך ונחתם זיכרון-דברים [נספח א' ל-ת/1; להלן הזכ"ד]. כל אחד מהצדדים קיבל לחזקתו, במועד זה, את הרכב שרכש במסגרת העסקה.

    

3. התביעה העיקרית הוגשה ביום 29.3.2012 על-יסוד הטענה כי התובע הוטעה על-ידי הנתבע בכל הקשור למחיר הטוארג; ביטויה של ההטעיה בכך שאף-על-פי שבמחירון חלה הפחתה במחיר הטוארג בשל היותו רכב בייבוא אישי, הפחתה זו לא ניתנה לתובע. התובע עתר לפצותו בהפרש בין המחיר ששילם עבור הטוארג לבין מחירו במחירון, בסך 68,392 ₪. עוד נתבע פיצוי מוסכם בגין הפרת הסכם בסך 50,000 ₪. לצרכי אגרה הועמדה התביעה העיקרית על סך של 78,392 ₪. בהמשך הוגש כתב-תביעה מתוקן שהוגבל לסך של 68,392 ₪, מטעמי אגרה.

    

4. הנתבע הגיש כתב-תביעה שכנגד, בו ביקש לחייב את התובע בתשלום סך של 57,500 ₪: סך של 50,000 ₪ כפיצוי המוסכם שנקבע בזכ"ד בגין הפרתו היסודית על-ידי התובע, וסך של 2,500 ₪ ו-5,000 ₪ בגין המחאות בסכומים הללו שמסר התובע לנתבע במסגרת ההתקשרות ביניהם ושחוללו באי-פירעון. התובע לא חלק על חילול שתי ההמחאות בשל הוראת ביטול שנתן לגביהן, אף שטען כי בנסיבות שתוארו בכתב-התביעה הוא היה פטור מלשלמן. לשיטת הנתבע, התבטאה הפרת ההסכם הגלום בזכ"ד על-ידי התובע בשני אלה: ראשית, במצג שווא כי הבעלות בהונדה הייתה פרטית, בעוד שהיא הייתה נתונה בעבר בליסינג; שנית, במצג לפיו במועד כריתת העסקה היו זכויות התובע בהונדה נקיות מעיקול ושיעבוד, אף-על-פי שלא אלה היו פני הדברים.

    

5. בכל הקשור לנסיבות כריתת העסקה ותוכן ההסכמה שגובשה אגב חתימת הזכ"ד הייתה עדותו של כל בעל-דין – במעמדו כתובע וכנתבע כאחד – עדות יחידה, כמשמעה בסעיף 54(2) לפקודת הראיות. לתמיכת טענותיו על-אודות מחיר המחירון של הטוארג בזמן חתימת הזכ"ד הגיש התובע חוות-דעת של השמאי מר חוסאם אבו חוסיין [ת/2; להלן שמאי התובע]; הלה עמד לחקירה נגדית מטעם הנתבע. הנתבע הציג חוות-דעת של השמאי מר משה אקרמן, באותו עניין [נספח יד ל-נ/2; להלן שמאי הנתבע]. התובע לא ביקש לחקור את שמאי הנתבע.