ת"א 53823-11-14 מרמורשטיין נ' קרפלס

לפני בקשה לחקירה מוקדמת של התובע, שהינו כבן 93 שנה.

ב"כ התובע עותר לעשות כן, אך מפאת גילו של התובע.

ב"כ הנתבע מתנגד ממספר טעמים ובכללם, פגיעה בזכויות הדיוניות של הנתבע הואיל וטרם הושלמו ההליכים מקדמיים; היעדר אישור רפואי בדבר מצבו של התובע; העובדה כי הנתבע מתגורר בחו"ל ונוכחותו נדרשת; מצבה הבריאותי של אשת הנתבע ושיהוי התובע בהגשת התביעה.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, החלטתי להיעתר לבקשה.

כידוע, בענין זה חלות הוראות תקנה 171 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984, כדלהלן:

"171.(א)עד העומד לצאת מישראל, או שניתן להנחת דעתו של בית המשפט או של הרשם טעם מספיק אחר לגבות עדותו מיד, רשאי בית המשפט או הרשם לבקשת אחד מבעלי הדין או לבקשת העד, בכל עת לאחר הגשת התובענה, לגבות את העדות או להורות שתיגבה בידי פקיד בית המשפט או אדם אחר שימונה לכך." (ההדגשה שלי).

לענין סעיף זה נקבע בפסיקה כי די בגילו המבוגר של עד כדי להוות בסיס לתנאי "טעם מספיק אחר", הקבוע בתקנה. יפים לענין זה, הדברים כדלהלן:

"מטרת תקנה 171 לתקנות היא לאפשר לבית המשפט במקרים המתאימים להורות על חקירה מוקדמת של עד, במקרים של עזיבת הארץ "או מכל טעם מספיק אחר". סוגיה זו כבר עמדה לפני בתי המשפט במקרים שונים, כאשר הפסיקה פירשה זאת באופן נרחב למדי כשנפסק כי לבית המשפט שיקול דעת רחב להתיר גביית עדות מוקדמת, בכל עת לאחר הגשת התובענה. בין היתר נבחנו נסיבות לשמיעת עדות מוקדמת על רקע גיל מבוגר של העד הרלוונטי, האם עסקינן בעדות שהייתה הכרחית לניהול התיק, כגון עדות של בעל דין מרכזי בתיק או כל מי שיכול לשפוך אור על הנסיבות העובדתיות שאפפו את התביעה, מה מצבו הרפואי של העד, משך ניהול ההליכים בתיק עד למועד הגשת הבקשה, כשמנגד בית המשפט בחן את מידת הפגיעה בזכותו הדיונית של הצד שכנגד לחקור חקירה נגדית של אותו עד [ראו למשל רע"א 2931/03 בנק לאומי בישראל בע"מ נ' נורד (26.5.03) (להלן: פס"ד נורד); ת.א. (מחוזי מרכז) 9289-02-09 גולני נ' ד"ר משה כהן (19.4.09); א' גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 584 (מהדורה 11, 2013); זוסמן סדרי הדין האזרחי עמוד 468 (מהדורה שביעית, 1995)].

...

בנסיבות כאלו, ברי כי אין להמתין עם עדותם של עזיז ועו"ד שפר, והגם שבית המשפט מאחל להם בריאות ואריכות ימים, לגופם של דברים ראוי להבטיח שעדותם אכן תשמע ושלא חס וחלילה יבואו לידי מצב בו ייתש כוחם באופן שלא יוכלו למסור את עדותם בהמשך ניהול התובענות, באופן שיקשה על בירור העובדות לאשורן. באשר לנסיבות גיל מבוגר כבמקרה דנן, יש לציין כי לשיטת השופט לנדוי עת עסקינן בצורך לצוות על שמיעה מידית של עדות, הרי שדי בעובדה שעסקינן בעד שהוא בן 91 "מספיקה כשהיא לעצמה להפעלת התקנה ..." [ע"א 122/53 א. פולק נ' מ. פולק בשמו ובשם עזבון ס. פולק, פ"ד ז' 533, 534]. [ראה תא (ת"א) 37603-05-11 נרימן כהנים נ' חכימיאן קמאל, החלטת כבוד השופט שנלר, מתאריך 22.6.2014, פורסם במאגרים].