ת"א 53682-03-12 גלזר ואח' נ' ידיד ואח'

העניין שבפני, בקשת הנתבעים למתן צו לפי פקודת ביזיון בית המשפט, בקשר עם פסק דינה של כב' השופטת עדי חן-ברק, אשר ניתן במסגרת הליך זה ביום 16.3.2014.

לאחר עיון בבקשה, סבורני כי אין לבית המשפט סמכות ליתן צו כאמור, במסגרת הססכסוך הנקודתי שבין הצדדים, במסגרת צו לפי פקודת ביזיון בית המשפט.

פסק הדין מורכב משני חלקים: האחד, צו מניעה קבוע המופנה כלפי המבקשים האוסר עליהם לבצע עבודות בניה במגרש בו לשני הצדדים זכויות, כל עוד לא תוגש תוכנית המסדירה באופן מסוים תכנון מדרגות, מרווח למסוע צידי, תכנון כניסות לבתים ומיקום מתקני עזר; השני, צו הצהרתי המחייב את התובע לשאת בעלויות פיתוח משותפות לצדדים, על פי הסכם שנכרת ובסייגים מסוימים.

הבקשה אשר מונחת בפני בית המשפט כעת, הינה בקשה המבקשת להטיל על התובע סנקציה מכח פק' ביזיון בית המשפט, בגין תכנית למתן היתר אשר הוגשה על ידי התובע.

מעיון בבקשה עולה, כי התובע הגיש בקשה למתן היתר, אשר לטענת הנתבעים אינו תואם את הוראות פסק הדין, ולמעשה הנתבעים מבקשים לאכוף את פסק הדין על התובע.

בטרם מתן החלטה, יבהירו הנתבעים כיצד ניתן לאכוף לפי פק' ביזיון בית המשפט, חיוב המוטל עליהם? והרי החלק הראשון של סעיף 60 לפסק הדין, הינו צו מניעה המופנה כלפיהם, ולא כלפי התובע; יכול וישנה לנתבעים זכות שבדין, אולם בשלב זה, ככל שהחיוב בפסק הדין אינו מופנה כלפי התובע, על הנתבעים לפנות ולנקוט בהליך עצמאי. ייאמר, כי גם אם בהיקש או על דרך ההשאלה ניתן לראות בצו המניעה כמטיל חובה כלשהיא גם על התובע, ככל שהחיוב בפסק הדין אינו מופנה במישרין כלפי התובע, הרי שלכל היותר משקלו של החיוב כמשקלו של מעשה בית דין, ולא יותר מכך.

הנתבעים יבהירו נתון זה בתוך 14 ימים מהיום.

ת.פ. למעקב – 22.9.2015.