ת"א 5359-09-13 זיוה בן סימון נ' שירביט חברה לביטוח בע"מ

1.כללי

פסק דין בתביעה המתבססת על פוליסת ביטוח, לנזקה של התובעת לאחר שנגנבה מכוניתה; זאת, בנסיבות שחלקן העיקרי אינו נתון במחלוקת עובדתית של ממש.

2.עובדות המסגרת – מוסכמות בעיקרן

א.בתקופה הרלוונטית לתביעה זו הייתה התובעת בעליה של מכונית מסוג מאזדה 6, אשר בוטחה ע"י הנתבעת במסגרת פוליסת ביטוח, וכשברקע גם הסכם בין הנתבעת לבין החשב הכללי ממשרד האוצר, בשים לב לכך שהתובעת – עובדת מדינה.

ב.ביום 31.12.2012, כאמור בסעיף 5 לתצהיר התובעת, נגנבה המכונית (בשלב מסוים נחלקו באי כוחם הנכבדים של הצדדים האם אין לייחס את הגניבה ליום 30.12.12, ואולם, מטעמים שיפורטו, לטעמי, מכל מקום, לא יהא בכך כדי לשנות דבר).

ג.במועד סמוך פנתה התובעת לנתבעת במקבץ דרישות שהינן, בעיקרן, לגיטימיות לנסיבות מסוג זה, בכללן דרישת לקבלת סכום שוויה של המכונית שנגנבה, ולרכב חלופי.

ד.הגם שלטעמי, ניצב נושא זה בשולי ההליך – קיבלה התובעת רכב חלופי לתקופה המירבית המוסכמת חוזית, 21 יום, גם אם באיחור של כשבוע בשל אי נכונות התובעת שמקום מגוריה בבאר שבע לנסוע וליטול מכונית חלופית זמינה שניתן היה לקבל רק במרכז הארץ [ובשים לב לטענות בשולי ההליך: על פי סעיף 16.2 להסכם בין החשכ"ל לנתבעת, אף בהינתן שהשיהוי בהעמדה לרשות התובעת של רכב חלופי מצדיק פיצוי, המדובר בכעין קנס לאוצר המדינה, ולא בסיס לטענות מצד התובעת – עיין, שם].

ה.לדברי התובעת, כאמור בסעיף 13 לתצהירה, לקראת תום תקופת 21 הימים המוסכמת הוכן עבורה, כפי שהובטח, שיק על מלוא שווי המכונית והיא אף זומנה לנתניה לקבל שיק זה. זאת, ביום 21.01.2013.

ו.יום קודם לכך, וגם על כך אין חולקים, ביצעה הנתבעת הליך של העברת בעלות, ולפיו עברו רישומית זכויות הבעלות במכונית שנגנבה על שמה (20.01.13).