ת"א 53545-01-15 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' ידיד

1.תביעה ותביעה שכנגד בגין נזקים שנגרמו לכלי רכב שהיו מבוטחים, האחד על ידי התובעת והשנייה על ידי נתבעת 2. התביעה הועמדה על סך של 90,005 ₪ והתביעה שכנגד הועמדה על סך של 51,493 ₪.

2.התאונה ארעה ביום 20.10.14 בכביש דו-סטרי עם נתיב אחד לכל כיוון נסיעה, שעה ששני כלי הרכב נסעו, האחד ממזרח למערב והשני ממערב למזרח, ומי מהם סטה לנתיב הנסיעה הנגדי.

3.בדיון שהתקיים ביום 25.10.15 נחקרו שתי הנהגות, הגב' זיו רות שנהגה ברכב שהיה מבוטח על ידי התובעת ונתבעת 1, הגב' רחל ידיד (להלן: "הנתבעת") שנהגה ברכב שהיה מבוטח על ידי נתבעת 2. שתי הנהגות תיארו את התאונה והטילו את האשמה כל אחת על חברתה.

4.לאחר ששמעתי את שתי הנהגות ואת סיכומי ב"כ הצדדים, אני סבור כי אף לא אחד מהצדדים הרים את הנטל להוכיח, במאזן ההסתברויות, את תביעתו. מדובר בשתי גרסאות שלא ניתן להעדיף אחת על פני רעותה, והסברות שהעלו ב"כ הצדדים בסיכומיהם אינם יוצאים מגדר סברות ואין בהם ממש כדי לסייע בהעדפת מי מהגרסאות.

5.ראשית יצוין כי בשתי התמונות שצולמו לאחר התאונה (נ/2) ובהן נראים כלי הרכב לאחר התאונה, אין כדי ללמד דבר אודות התרחשות התאונה. ככל שברצון מי מהצדדים היה להוכיח מהתמונות אודות התרחשות התאונה היה עליו להצטייד בחוות דעת של בוחן תאונות, ומשהצדדים לא עשו זאת הדעת נותנת כי לא ניתן ללמוד מהתמונות דבר. ברי כי פגיעת כלי הרכב אחד בשני הייתה קשה והתמונות אינן משקפות את מיקום כלי הרכב בזמן התאונה. העובדה כי הרכב שהיה מבוטח על ידי התובעת עומד בנתיבו אינה מלמדת כי הוא לא נדחף לשם כתוצאה מהתאונה וגם העובדה כי הוא נוטה לשמאל אינה מלמדת דבר על סטייתו עובר לתאונה. בנסיבות אלו, גם אין בנזק שארע לגלגל אחורי ימני של רכב התובעת כדי ללמד על כך שהנהגת ברכב זה נסעה בצמוד למדרכה, שכן אפשר כי הפגיעה בגלגל היא כתוצאה מהדיפת הרכב בתאונה. מה גם, שהנהגת ברכב התובעת עצמה לא טענה כי נסעה בצמוד למדרכה.

6.בדומה, גם מצב עמידת רכב הנתבעת, כמעט במאונך לכיוון הנסיעה, אין בה כדי ללמד דבר, וגם הפגיעה בפנס הקדמי ימני של רכב הנתבעת אין בו ללמד דבר, ומה גם שעדותה של הנתבעת 1 בעניין זה לפיה מדובר בנזק שנגרם במסגרת גרירת הרכב לאחר התאונה, מהימנה עלי.

7.גם איני סבור כי עדותה של נהגת רכב התובעת הינה "עדות כבושה" בשל כך שגרסתה כי הנתבעת סטתה לעברה הועלתה לראשונה אך בבית המשפט. אכן, המילה "סטייה" לא נזכרה בהודעות נהגת רכב התובעת לחברת הביטוח ובמשטרה, ואולם אמירתה במשטרה כי רכב הנתבעת "בא מולי והתנגש בי חזיתית" (נ/1), ובדומה לזה בהודעתה לביטוח, הינה בעלת משמעות זהה. גם אין מקום לייחס לה סתירה בגרסאותיה בכך שבהודעה לחברת הביטוח היא ציינה כי מהירות נסיעתה הייתה 45 קמ"ש ובעדותה ציינה כי נסעה במהירות של 30-40 קמ"ש. ברי כי אדם מהיישוב אינו יכול לאמוד בצורה כה מדויקת את מהירות נסיעתו. גם הטענה כי יש לייחס את האשמה לנהגת ברכב התובעת בשל העובדה היא נסעה כשהשמש עומדת מולה וככל הנראה הסתנוורה אין בה כדי להרים את הנטל. מדובר בסברה בעלמא והנתבעת עצמה העידה כי הבחינה בנהגת התובעת נוסעת במרחק של כ- 100 מטר כשהיא נוסעת בנתיבה שלה ורק כאשר כלי הרכב היו סמוכים מי מהנהגות סטתה מנתיבה.

8.איני סבור כי עדותה של מי מהנהגות נשמעה מהימנה יותר, וכאמור לא ניתן להעדיף אחת מהגרסאות על פני רעותה, ואין בסברות שהעלו ב"כ הצדדים כדי לתמוך במי מהגרסאות.

בשים לב לכל האמור, התביעה והתביעה שכנגד נדחות ללא צו להוצאות.