ארביב נ' ביטון ואח'

האם יש לאכוף הסכם למכירת רבע מהזכויות של הנתבעת בדירה, לתובע?

א.תמצית טענות התובע

1.הנתבעת ובעלה לשעבר משה ביטון (להלן: משה), רכשו בשנת 2005 דירה ברחוב אחד העם 4 ברמת גן (להלן: הדירה). הזכויות בדירה עדיין רשומות ע"ש המוכר ולטובת הנתבעת ומשה רשומה רק הערת אזהרה על הדירה. לצורך רכישת הדירה, נטלו הנתבעת ומשה משכנתא מהבנק הבינלאומי הראשון (להלן: הבנק) ע"ס של 250,000 ₪ (להלן: המשכנתא).

2.ביום 24.5.09 מכרו הנתבעת ומשה להוריה של הנתבעת, משה ומרים אשכנזי (להלן: אשכנזי) מחצית מהדירה. הדירה פוצלה לשתי יחידות דיור שבאחת התגוררו אשכנזי (להלן: יחידת אשכנזי) ובאחת התגוררו הנתבעת ומשה (להלן: היחידה). לנתבעת היו אפוא רבע מהזכויות בדירה (להלן: הרבע) ולמשה רבע מהזכויות. גם לטובת אשכנזי נרשמה הערת אזהרה על הדירה.

3.בעלה של הנתבעת, פנחס ספיר (להלן: פנחס), הוא בן דוד של עו"ד אלי שיליאן (להלן: שיליאן) ולבקשת פנחס, החל משנת 2013 שיליאן ייצג את הנתבעת בהליכי הגירושין שלה ממשה, בעלה הקודם.

4.בתחילת שנת 2017 פנה פנחס לשיליאן, ועניין אותו ברכישת זכויותיה של הנתבעת בדירה – הרבע. פנחס אמר לשיליאן, שמאחר שהנתבעת ומשה לא שילמו את תשלומי המשכנתא, הבנק החל במימוש הדירה, כבר נפתח תיק הוצל"פ ויש חשש שבתוך כמה ימים הבנק יפנה את הדירה ואז גם אמה של הנתבעת, מרים (להלן: מרים) - שמתגוררת ביחידת אשכנזי (לאחר שבעלה, אביה של הנתבעת, נפטר) - תאלץ להתפנות מהדירה. פנחס הסביר שעל מנת למנוע את פינוייה של מרים מהדירה, הנתבעת מבקשת למכור את הרבע שלה בסך של 300,000 ₪ וכבר נמצא רוכש לרבע. פנחס אמר לשיליאן שמכיוון שהם קרובי משפחה, הוא מעדיף ששיליאן ירכוש את הרבע. שיליאן הודיע לפנחס שהוא לא מעוניין לרכוש את הרבע אבל אמר לו שייתכן שחברו, התובע, יהיה מעוניין לרכוש את הרבע.

5.התנאי היחיד של הנתבעת למכירת הרבע היה שיועבר בתוך כמה ימים סכום של כ – 191,000 ₪ לבנק, על מנת שיתרת המשכנתא תסולק ואיום מימוש הדירה יוסר. שיליאן פנה לתובע ולאחר התלבטות רבה, התובע הסכים להצעה לרכוש את הרבע מהנתבעת בסך של 300,000 ₪. ההתלבטות של התובע נבעה מכך שעל הדירה רבצו עיקולים רבים, הזכויות טרם נרשמו ע"ש הנתבעת ומשה והייתה רשומה לטובתם רק הערת אזהרה, הדירה הייתה במצב נוראי עם רטיבות ובעיות חשמל ואינסטלציה קשות ובנוסף, רבץ על הדירה צו הריסה בגין בנייה בלתי חוקית.

6.הנתבעת, פנחס והתובע פנו לשיליאן על מנת שינסח עבורם הסכם מכר ושיליאן הסכים לערוך עבורם את הסכם המכר. ביום 25.1.17 חתמו התובע והנתבעת על הסכם מכר לפיו כנגד סך של 300,000 ₪ שחלקו ישולם ישירות לבנק לסילוק המשכנתא והיתרה תשולם לנתבעת, יימכרו זכויותיה – הרבע - לתובע (להלן: ההסכם). מרים חתמה אף היא בשולי ההסכם והצהירה שהיא מסכימה לשתף פעולה ברישום הזכויות של התובע בדירה כפי שנקבע בהסכם. הנתבעת ביקשה שההסכם יישאר בסוד על מנת שמשה לא ידע על קיומו. במועד חתימת ההסכם, החזקה ביחידה הייתה של הנתבעת בלבד, מאחר שעל פי הסכם הגירושין שבין הנתבעת למשה שאושר בבית המשפט לענייני משפחה ביום 13.3.11, הנתבעת קיבלה את זכות החזקה ביחידה עד שילדיהם יגיעו לגיל 18 ולפיכך הנתבעת קיבלה לידיה את מלוא דמי השכירות בגין השכרת היחידה.

7.ביום 31.1.17 העביר התובע לבנק סך של 191,897 ₪ לצורך פירעון מלוא המשכנתא והבנק חתם על אישור למחיקת הערת האזהרה שנרשמה לטובתו. ביום 5.2.17, העביר התובע לחשבון הבנק של פנחס, לבקשת הנתבעת שחשבונה היה מעוקל, סך של 99,703 ₪ ויתרת התמורה שולמה ע"י התובע באמצעות הותרת שתי המחאות ע"ס של 4,200 ₪ כל אחת, שהועברו משוכרי היחידה לנתבעת עבור החודשים פברואר ומרץ 2017, בידי הנתבעת. בכך, שילם התובע לנתבעת את מלוא התמורה על פי ההסכם. לאור בקשת הנתבעת שטענה שמצבה הכלכלי קשה, הסכים התובע שגם ההמחאות של שכר הדירה בגין החודשים אפריל ומאי 2017 יועברו לידי הנתבעת.