ת"א 53380-11-14 עוויסאת נ' יונס

1.תחילתה של תובענה זו בבקשה לביצוע שטרות שהגיש התובע כנגד הנתבע, בגין שיקים שעשה הנתבע לפקודת התובע. אין מחלוקת על כך שהנתבע מסר את השיקים לתובע.

למרות זאת, טוען הנתבע שאין עליו חובה לפרוע את השיקים וכי יש לדחות את התביעה נגדו.

2.הנתבע הגיש התנגדות. לאחר שניתנה לו הרשות להתגונן עבר התיק להשמע בפני.

הנתבע טען כי דין התביעה להידחות, מאחר שהשיקים ניתנו בקשר להלוואה שחלות עליה הוראות חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, התשנ"ג – 1993 (להלן – חוק ההלוואות). לטענתו, מאחר שהתובע לא עמד בדרישות החוק בעת שהגיש את השטרות לביצוע, יש לדחות את התביעה.

עוד טען הנתבע כי בפועל הוא לא קיבל דבר בתמורה לשטרות נשוא התביעה ועל כן קיים כישלון תמורה מלא ביחס לשטרות האלה.

3.לטענת הנתבע, השיקים נשוא ההתנגדות אינם השיקים הראשונים שמסר לתובע. קדמו להם שבעה שיקים, מחשבונו בבנק לאומי, שאותם מסר לתובע, על מנת שהתובע ייתן תמורתם הלוואה לשלושה אנשים, שעימם היו התובע והנתבע בקשרים עסקיים. לטענת הנתבע, סכומם המצטבר של השיקים היה 161,000 ₪, אך ההלוואה, שאמור היה התובע לתת כנגד אותם שיקים, הייתה בסכום של 120,000 ₪ בלבד. משמעות הדבר, לטענת הנתבע, שהתובע התכוון לגבות ריבית בשיעור של 41,000 ₪ על אותה הלוואה. לטענת הנתבע, בפועל נתן התובע רק 60,000 ₪, שאותם החזיר הנתבע לידיו במועד מאוחר יותר, בצירוף ריבית בשיעור של 15,000 ₪, ובסה"כ שילם הנתבע לתובע, לטענתו, סכום של 75,000 ₪, ולא נותר חייב דבר לתובע.

לטענת הנתבע, לאחר שחשבונו בבנק לאומי הוגבל והשיקים חזרו "בלתי נפרעים", הוא מסר לתובע את השיקים נשוא התביעה, והפעם מחשבונו שבבנק הפועלים. לטענתו, שיקים אלה ניתנו מבלי שהתובע העביר לידיו דבר, ורק משום שהתובע הציג בפניו מצג, כאילו בעזרת השיקים האלה יוכל לגבות משלושת האנשים את אותם 75,000 ₪ שהנתבע שילם לו.

4.התובע מכחיש את טענות הנתבע כאילו מדובר בעסקת הלוואה. לטענתו, העסקאות היחידות שעשה מול הנתבע היו עסקאות של ניכיון שיקים, באופן שהנתבע מסר לו שיקים שמועד פרעונם דחוי, וקיבל את הסכום הנקוב בשיקים, בניכוי עמלת ניכיון כחוק.

5.התובע מודה כי השיקים נשוא התביעה ניתנו לו לאחר שכבר היו בידיו שיקים קודמים, שנתן לו הנתבע מחשבונו שבבנק לאומי. יחד עם זאת, לטענת התובע השתלשלות הארועים שונה מזו שתאר הנתבע, והיא כדלקמן:

הנתבע מסר לו לניכיון חמישה שיקים מחשבונו שבבנק לאומי, שסכומם הכולל 111,800 ₪ (להלן- "הסדרה הראשונה"). תמורת השיקים, בניכוי עמלת ניכיון, נמסרה לנתבע במעמד קבלת השיקים, אך כשהגיע מועד פירעון השיקים, אלה חזרו "בלתי נפרעים". לכן, לטענת התובע, החליף אותם הנתבע בשיקים אחרים, דחויים, גם כן מבנק לאומי, והפעם בסכום של 115,000 ₪ (להלן –"הסדרה השניה"). לטענת התובע, גם השיקים האלה חזרו "בלתי נפרעים". לכן, הנתבע פנה אליו וביקש למסור לו שיקים חלופיים, הפעם מחשבונו שבבנק הפועלים ובנוסף לנכות עבורו שני שיקים נוספים. בסה"כ טוען התובע כי הנתבע מסר לו שבעה שיקים מחשבונו שבבנק הפועלים, חמישה ע"ס 20,000 ₪ כל אחד, שיק על סך 30,000 ₪ ושיק על סך 25,000 ₪, אך גם השיקים האלה חזרו בלתי נפרעים (להלן – "הסדרה השלישית").