ש.א. נ' קריגר נדל"ן ת"א ואח'

1.דייר מתגורר בבניין שבו נעשות עבודות לחיזוק המבנה. המעלית הושבתה, והוא נפל כאשר ירד במדרגות הבניין. האם הקבלן או היזם אחראיים לפיצוי הנפגע בגין נזקיו? פסק דין זה עוסק בשאלת האחריות של יזם וקבלן לפציעת התובע, וכן לסוגיית האשם התורם של הדייר ולגובה הנזק.

הרקע ותמצית טענות הצדדים

2.התובע התגורר בקומה שלישית בבניין ברחוב זימן 4 בתל אביב (להלן: הבניין), אשר בו בוצעו עבודות לחיזוק המבנה, במסגרת תכנית תמ"א 38. בין העבודות שבוצעו, נעשתה בנייה של עמודים בחדר המדרגות ובין היתר פורק המעקה באותו מקום, כאשר המעלית בבניין היתה מושבתת מאז חודש 12/15. התובע נפגע כאשר מעד במדרגות ביום 01.02.16 לאחר שיצא מדירתו שבקומה השלישית והחל לרדת במדרגות על מנת לצאת מהבניין (להלן: התאונה). עקב הנפילה, נגרם לתובע שבר בקרסול רגל ימין, והוא אושפז ונותח לשחזור וקיבוע פנימי של השבר. הצדדים הגיעו להסדר דיוני אשר לפיו הועמדה נכותו הצמיתה של התובע בשיעור של 7.5% בתחום האורתופדי, ובנוסף, נותרה לתובע צלקת ניתוחית בקרסול.

התובע טען כי בשל עבודות הבנייה בחדר המדרגות, נעשה שימוש בקורות עץ וברזל שהונחו בחדר המדרגות לאחר פירוקן ובנוסף, היו במקום אבנים ופסולת בנייה אשר הקשו על השימוש התקין במדרגות והיוו מכשול אשר גרם לו לאבד את שיווי משקלו כאשר ביקש לרדת במדרגות.

לטענת התובע הנתבעות אחראיות לפציעתו ולתשלום פיצוי בגין נזקיו, שכן התרשלו בתחזוקת חדר המדרגות, באי פינוי פסולת הבנייה, באי התקנת מעקה שיאפשר אחיזה ותמיכה במהלך השימוש במדרגות ובהשבתת המעלית משך תקופה ארוכה.

התובע טען כי לא יכול היה לאחר הפציעה לטפס במדרגות לקומה השלישית ולכן, עזב את הדירה וגר בשכירות כאשר בתקופה בה עדיין בוצעו עבודות שיפוץ בבניין, לא יכול היה להשכיר את דירתו, דבר שהגדיל עוד יותר את נזקיו. עוד טען התובע כי בשל הפציעה, נאלץ לבטל נסיעה לחו"ל אשר הוזמנה עבורו, עבור אשתו ובתו וגם בשל כך נגרמו לו נזקים משמעותיים. התובע טען כי הוא נדרש להוצאות נסיעה מוגברות ועזרה בשל הנכות שנגרמה לו.

3.הנתבעות הכחישו כי קיימת חובת זהירות מצידן כלפי התובע. לחילופין, טענו כי לא הופרה חובת זהירות או כל חובה חקוקה ולכן לא בוצעה מצידן עוולה כלפי התובע ובשל כך, אינן חייבות לזכותו בגין נזקיו. עוד טענו הנתבעות כי ככל שקיימת חובה מצידן, הרי שהתובע לא פעל כנדרש להקטין את נזקיו. הנתבעות המשיכו וטענו כי התובע נושא באחריות תורמת מלאה או משמעותית שכן כדייר בבניין, בחר לגור במקום עת מבוצעות בו עבודות בנייה תוך שהוא מסתכן, ואף מיהר לרדת במדרגות למונית שהמתינה לו למטה ובשל כך ירד באופן פזיז ורשלני שהביא לנפילתו.

דיון והכרעה

נסיבות התאונה

4.כאמור, התובע טען כי מעד במדרגות בשל פסולת בנייה שהיתה מפוזרת במקום, וזאת למרות התראות ופניות רבות שפנו הדיירים והמפקח מטעמם לקבלן ולעובדים, להסיר את הפסולת ולנקות את המדרגות.

לטענת התובע "בחדר המדרגות היו מונחות על הרצפה אבנים מרוסקות מעין חצץ, ופסולת בניין כגון קרשים ולכלוך רב אחר. כתוצאה מכך רגלי החליקה, איבדתי את שיווי משקלי ונפלתי במדרגות". לעניין זה, מסר עד התובע מר אייל אנדרסון אשר שימש מפקח מטעם הדיירים, כי התריע פעמים רבות על סכנות רבות וליקויי בטיחות בבניין כתוצאה מהעבודות שבוצעו. לתצהירו של מר אנדרסון צורפו מכתבים ששלח, המתייחסים לתקופה שאחרי התאונה. מטעם התובע הוגשו גם תצהירים של דיירים אחרים בבניין אשר מחזקים את גרסת התובע לפיה חדר המדרגות היה במועד התאונה מלוכלך בחצץ ופסולת בנייה (סעיף 5 ו- 6 לתצהיר הדיירים).

5.אשתו של התובע ציינה אף היא בתצהירה כי בעת התאונה היה בחדר המדרגות חצץ ופסולת בנייה אחרת (סעיף 2 ג' לתצהירה). לתיק המוצגים של התובע צורפו תמונות אשר בהן תיעדה גב' א' את חדר המדרגות סמוך לאחר נפילת התובע (תמונה ראשונה במוצג 7). בתמונה ניתן להבחין בדופן חדר המדרגות עם חוטי ברזל המזדקרים ממנו לכיוון המדרגות, ומדרגות שעליהן לכלוך שלא ניתן להבחין בטיבו המדויק.

6.הנתבעות אמנם כפרו בנסיבות הנפילה והתובע נחקר ארוכות בעניין זה בחקירתו הנגדית (עמוד 34 שורה 26 עד עמוד 36 שורה 20). בכל מהלך חקירתו של התובע, היתה גרסתו עקבית וברורה ולפיה, ירד באיטיות, בניסיון להיזהר מהפסולת במקום אולם החליק בשל שברי האבנים על המדרגות, איבד את שיווי משקלו ונפל. טענת הנתבעות כי התובע מיהר למונית שהמתינה לו, לא נתמכה בעדות או ראיה כלשהי. זאת, על אף שכאשר נחקר התובע בחקירה נגדית, הוכיח בו ב"כ הנתבעות כי קיים עד לכך שהמונית המתינה לו, ואף צפרה (עמ' 29 ש' 9-12) אולם הנתבעות בחרו שלא לזמן עד זה לבית המשפט, בלא שניתן לכך כל הסבר.

הלכה היא, כי "ככלל, איהעדתעדרלוונטי יוצרת הנחה לרעת הצד שאמור היה להזמינו" (ע"א 641/87, זאב קלוגר נ. החברה הישראלית לטרקטורים וציוד בע"מ, פ"ד מד(1) 239, 245 [1990], וכן ע"א 548/78, נועה שרון נ. יוסף לוי, פ"ד לה(1)736 [1980]), וכי "מעמידים בעל דין בחזקתו שלא ימנע מבית המשפט ראיה שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלוונטית שהיא בהישג ידו ואין לכך הסבר סביר – ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה הייתה פועלת כנגדו" (ע"א 55/89, קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ. טלקאר חברה בע"מ, מ"ד (4)595, 602 [1990]). בהתאם, הימנעות הנתבעות לזמן את העד שמסר להן גרסה וזהותו ידועה להם, פועלת לחובתם.

7.הנתבעות נמנעו מהבאת עדים שיכלו לפרט את מצב חדר המדרגות במועד הרלוונטי. מר אציל היה העד היחיד שתצהירו הוגש והתייצב להעיד בתיק זה. אולם לדבריו, לא נכנס לבניין בסמוך לאחר התאונה על אף שהגיע לבניין לאחר שנמסר לו כי התובע נפל במקום (עמ' 47 ש' 31-32). עד הנתבעות לא ידע לומר בוודאות מתי פורק המעקה (עמ' 49 ש' 25-27) והובהר מעדותו, כי היה קיים מפקח בנייה מטעם היזם (עמ' 49 ש' 14-16 ועמ' 50 ש' 9). לא ברור מדוע המפקח היזם לא התייצב למסור עדות על אף שמדובר במי שמנהל את הפרויקט כאמור בעדותו של עד הנתבעות (עמ' 50 ש' 31-32). הימנעות הנתבעות מלזמן את המפקח נזקפת לחובתן.

8.התובע העיד כי שני פועלים היו במקום וראו את הנפילה, הם הגיעו אליו, הרימו אותו והורידו אותו למשרד של הקבלן בקומת הכניסה. על אף שב"כ הנתבעות בא בטרוניה לתובע על כך שלא ניסה להביא איזה מהעדים לבית המשפט כדי לתמוך בגרסתו, אני סבורה כי החובה להביא את העדים, שהיו עובדים במקום מטעם הנתבעות או מי מהן, היתה מוטלת על הנתבעות. התובע תמך את גרסתו בתמונות המעידות על מצב חדר המדרגות ביום התאונה. העובדה שהתובע נפל בחדר המדרגות נרשמה גם במסמך הרפואי הראשון (מוצג 11 למוצגי התובע).

הנתבעות, לו רצו לסתור את הגרסה, היו יכולות להביא את העובדים במקום שזהותם ידועה (או צריכה להיות ידועה) שכן הם בוודאי היו בשליטת מי מהנתבעות, לכל הפחות במועד התאונה. הימנעות הנתבעות מלעשות כן פועלת לחובתן, ולא לחובתו של התובע שהמידע בעניין העובדים באתר אינו ברשותו.

9.לנוכח כל האמור לעיל אני מקבלת את גרסתו של התובע לעניין נסיבות אירוע התאונה, וקובעת כי נפל בחדר המדרגות, בין הקומה השנייה לראשונה, כאשר רגלו החליקה על פסולת הבנייה שעל המדרגות, ובהעדר מעקה, לא היה לו במה להיאחז, והוא נפל ונחבל.

האחריות