ת"א 53349-03-16

רקע לבקשה;

1.לפניי תביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים , התשל"ה – 1975 (להלן: "החוק").

2.התובע, יליד 4.11.1988, היה מעורב בתאונת דרכים עת שנהג ברכב משאית ביום 6.2.14. הוא טוען כי כתוצאה מהתאונה נגרמו לו נזקים קשים לגב המתבטאים במספר בלטי דיסק כפי שהבדיקות שעבר הדגימו, טיפולי פיזיותרפיה שעבר לא הטיבו עמו ולא שיפרו את מצב גבו, הוא סובל מכאבים עזים בגב שמקרינים לרגל וגורמים גם לחולשה וחוסר תחושה ברגל.

3.כמו כן התובע טוען כי, לאחר התאונה הוא החל לסבול ממצב נפשי קשה, הוא סובל מדיכאון והוא מטופל נפשית. הוא נוטה לשבת בודד ולשחזר את הטראומה שהוא עבר. התובע סובל מביטחון עצמי ירוד, הוא מגלה סימנים של חרדה, הפנמה, חשדנות והוא אינו מרוכז לעיתים קרובות.

4.התובע פנה למוסד לביטוח לאומי להכיר בתאונה כתאונת עבודה אולם תביעתו נדחתה מהנימוקים כי היו ליקויים בדיווח למחלקת עצמאיים לפני התאונה.

5.התובע עותר למינוי מומחים בתחומים: האורתופדי, הנוירולוגי, הנוירוכירורגי והנפשי.

6.הנתבעת מתנגדת למינוי וטוענת כי:

6.1. התובע הינו אדם מרובה תאונות כשבעברו לא פחות מ- 3 תאונות נוספות. ונזקיו הנטענים מקורם בעבר ולא מהתאונה מושא תיק זה.

6.2. התובע נפגע בנסיבות שונות לחלוטין מאלה להן טוען ואין מדובר בתאונת דרכים כמשמעותה בחוק.

6.2. פגיעתו הנטענת של התובעת, אם בכלל היתה פגיעה, היתה קלה וחולפת מבלי שנותרו לו כאבים ו/או מגבלות ו/או נכות כלשהי. לבקשה צורפו מסמכים "דלים" שאין בהם כדי להצביע על קיומה של נכות.

הכרעה: