ת"א 5331-06-12 רפיח בית החלמה בע"מ נ' משרד הבריאות

לפני בקשת הנתבע בתיק זה, משרד הבריאות של מדינת ישראל (להלן: "המבקש") לחייב את התובעת, רפיח בית החלמה בע"מ (להלן: "המשיבה"), להפקיד ערובה לתשלום הוצאותיו, מכח הוראת סעיף 353א לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: "חוק החברות").

1. המשיבה עסקה במועדים הרלוונטיים לתביעה בהפעלה וניהול של מוסד פסיכו-גריאטרי ששמו רפיח בית החלמה בע"מ (להלן: "בית ההחלמה"). החוסים אשר אושפזו בבית ההחלמה, הופנו לשם על-ידי המבקש, אשר מימן את דמי האשפוז בהתאם להסכמים עם המשיבה אשר נכרתו מעת לעת.

2. בשנים 2003-2005 באו ההסדרים לקיצם בשל סדרת מהלכים שלא יפורטו כעת, ואין חולק כי בית ההחלמה חדל לפעול וכי המשיבה נמצאת בפירוק מאז שנת 2005.

3. התביעה בתיק העיקרי עוסקת בדרישת המשיבה לתשלום סך של למעלה מ-7,000,000 ₪ בגין חובות ונזקים נטענים. ראשית, המשיבה טוענת כי המבקש לא שילם לה את מלוא תמורת דמי האשפוז במסגרת ההסכמים שהיו בין הצדדים – וטוענת לחובות בגין השנים 1999-2001 לערך. בנוסף, טוענת המשיבה כי בשל אי-התשלום היא נקלעה לחובות, קרסה והגיעה לכדי פירוק.

4. המבקש מנגד, טוען כי אין חובות כנטען ומפנה לזמן הרב אשר חלף מעת התגבשה עילת התובענה הלכאורית (לגבי התמורה החוזית הנדרשת) לבין מועד הגשת התובענה דכאן. בהקשר זה יוער כי בקשת המבקש לסילוק התובענה על הסף מחמת התיישנות נדחתה על ידי כב' השופטת תמר שרון-נתנאל, לאור קביעתה כי מירוץ ההתיישנות "עצר" במהלך תקופה ממושכת של כחמש שנים אשר במהלכה היתה תלויה ועומדת בקשת המפרק של המשיבה למתן הוראות בבית המשפט שדן בהליכי הפירוק. בנוסף, טוען המבקש כי קריסתה של המשיבה לא נגרמה בשל פעולה זו או אחרת מצדו ומעלה טיעונים לגבי התנהלות המשיבה והסיבות למצבה.

5. עתה מונחת להכרעה בקשת המבקש לחיוב המשיבה להפקיד ערובה להבטחת הוצאותיו,בסך של לפחות 50,000 ₪, הסומכת על הטענה כי המשיבה מצויה בפירוק משנת 2005, כי אין לה כל רכוש או נכסים וכי סיכויי התביעה נמוכים.

6. המשיבה מתנגדת לבקשה בטענה כי סיכויי התביעה טובים וכי חיובה בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המבקש עלול למנוע את בירור התביעה ואת זכות גישתה לערכאות.

7. לאחר שקילת טענות הצדדים - מסקנתי כי דין הבקשה להתקבל, וזאת מהנימוקים שלהלן.

8. ההסדרים המאפשרים לחייב תובע להמציא ערובה להבטחת הוצאות הנתבע – אם תידחה התביעה - מבחינים בין תובע יחיד, בשר ודם, לבין תובע שהינו תאגיד.