ת"א 53274-06-13 פלוני נ' גבסי ואח'

התובע נפגע בתאונת דרכים, אשר המוסד לביטוח לאומי (להלן – המל"ל) הכיר בכך שהייתה זו גם תאונת עבודה. בהתאם לכך, וועדה רפואית לעררים של המל"ל (להלן – הוועדה לעררים) קבעה את דרגת נכותו הצמיתה של התובע כתוצאה מהתאונה. בתביעתו הנדונה, עתר התובע לחייב את הנתבעים, בעל הרכב והמבטחת, לפצות אותו בהתאם לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן – חוק הפיצויים) בשל נזקי הגוף שנגרמו לו עקב תאונה.

בבקשתם מיום 31.7.2014 ביקשו הנתבעים כי על-פי סעיף 6ב בחוק הפיצויים, תינתן להם רשות להביא ראיות לסתור את קביעת הוועדה לעררים. בתגובתו מיום 18.9.2014 התנגד התובע לבקשה והנתבעים השיבו לתגובתו ביום 6.10.2014.

עיקרי העובדות, קביעת המל"ל ועיקרי טענות הצדדים

2.התובע, יליד 11.1.1973, איש מכירות במקצועו, נפגע ביום 4.4.2011 בתאונת דרכים, אשר אירעה בעת שנסע במכוניתו של הנתבע 1, שנהג בה. הנתבעת 2 הייתה המבטחת של המכונית. אין מחלוקת בין הצדדים על כך שהתאונה מהווה תאונת דרכים כהגדרתה בחוק הפיצויים ואף אין מחלוקת על כך שעל הנתבעים חלה חובה לפצות את התובע על נזקי הגוף שנגרמו לו עקב התאונה בהתאם להוראות חוק זה.

3.המל"ל הכיר בכך שהתאונה היא גם תאונת עבודה. וועדות רפואיות שבדקו את התובע קבעו לו דרגות נכות באופן זמני (וועדות רפואיות שהתכנסו בתאריכים אלו: 3.8.2011, 17.8.2011, 28.11.2011, 29.2.2012, 10.5.2012, 11.6.2012, 9.9.2012). התובע הגיש ערר על החלטתה האחרונה של הוועדה הרפואית, וביום 10.12.2012 קבעה הוועדה לעררים כי לתובע נכות צמיתה בשיעור של 15% בתחום הנפשי בהתאם לסעיף 34(ב)(2)(3) בתוספת של תקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) התשט"ז-1956 (להלן – תקנות המל"ל) וכן נכות צמיתה בתחום האורתופדי בשיעור של 30% בהתאם לסעיף 48(3)ג בתקנות אלו. בהחלטה נוספת מיום 27.1.2013 קבעה הוועדה לעררים, כי יש מקום להפעלת הוראת תקנה 15 בתקנות המל"ל במלואה (כך ששיעור הנכות הכולל הוא 61.5%). יוער, כי אין מחלוקת שהקביעה לפי תקנה 15 אינה רלוונטית לענייננו.

4.בבקשתם טענו הנתבעים כי יש להתיר להם להביא ראיות לסתירת קביעת הועדה לעררים מחמישה טעמים עיקריים אלו: האחד, במסגרת דיוני הוועדות הרפואיות של המל"ל ובהן הוועדה לעררים, הציג התובע מספר חווֹת דעה של מומחים רפואיים, גם בתחום האורתופדי וגם בתחום הנפשי. הגם שמסמכים אלו לא נשאו כותרת של חוות דעה, הן היו ערוכות ככאלו ומכל מקום, תוכנן היה כשל חוות-דעת מומחה רפואי. חלקן אף ניתנו לתובע לאחר תשלום למומחה שערך אותן. לטענת הנתבעים, מצב זה שבו לפני הוועדות מטעם המל"ל הונחו חוות דעה מטעם התובע, מעניק לו יתרון שאינו אפשרי על-פי חוק הפיצויים, המצדיק הבאת ראיות לסתירת קביעת הוועדה לעררים; השני, בחלק מדיוני הוועדות של המל"ל, היה התובע היה מיוצג על-ידי עורך-דין; השלישי, בהחלטת הוועדה לעררים נפל פגם מהותי, הנובע מכך שסעיף הליקוי שנבחר לתיאור דרגת נכותו של התובע, אינו מתאים לנכותו האורתופדית; הרביעי, מאז קביעת הועדות הרפואיות חלה הטבה ניכרת במצבו של התובע, המתבטאת בין השאר, בחזרתו אל מקום עבודתו, בטיול לחו"ל (לתאילנד ולבודפשט) ובכך שחזר לנהוג; החמישי, הגם שרופאי הוועדה ציינו במפורש שהתובע עבר אירועים טראומתיים נוספים, שויכה כל נכותו הנפשית לתאונה.

5.עיקרי טענות התובע בתגובתו היו כי אין מקום לקבל את טענות הנתבעת בעיקר מטעמים אלו: ראשית, דרגת הנכות הנפשית שקבעה הוועדה לעררים נסמכה על קביעת מומחה שמונה מקרב המומחים והיועצים שהוסמכו לחוות את דעתם על-פי תקנה 3(2) בתקנות המל"ל, שהוא בעל מומחיות מתאימה ומסקנותיו נסמכות על החומר הרפואי שעמד לפניו. ועדת המל"ל שהיא טריבונל מעין שיפוטי, אימצה את מסקנת המומחה; שנית, המכתבים הרפואיים שהציג התובע לוועדות אינם בגדר חוות דעה רפואית, אין בקבלה על התשלום עבור אחד מהם, כדי להפוך אותו לחוות דעה והם אף אינם ערוכים כחוות דעה רפואית. בכל מקרה, לא נאסרה הצגת חוות-דעת מומחים רפואיים לוועדות המל"ל. בשונה מבית המשפט, שאינו בעל ידע ומומחיות רפואיים ולכן הוא נזקק לחוות-דעת מומחים רפואיים, חברי הוועדות של המל"ל הם רופאים בעלי ידע רפואי, הבודקים בעצמם את הנפגע ואינם מסתמכים רק על מסמכים שהוגשו להם. מכל מקום, הוועדה לעררים לא התייחסה לכל המסמכים הרפואיים שהגיש התובע ולא כולם שימשו בסיס להחלטתה. כך למשל, הוועדה לא הסכימה עם מסקנותיו של ד"ר קורנגרין, מומחה בתחום האורתופדיה, שאף לא הוזכר בהחלטתה. אשר למכתבו של ד"ר קרמר, גם בתחום האורתופדיה, הוועדה הרפואית קבעה לתובע דרגת נכות דומה, עוד בטרם הוגש. התובע לא השלים עם קביעתה והגיש ערר, והוועדה לעררים לא שינתה ממסקנות הוועדה, כך שממילא מכתבו לא שינה ולכן אין לשלול את קביעות הוועדה; שלישית, יש לשקול את העובדה שהמל"ל לא מצא לנכון לערער על החלטות הוועדה הרפואית ואף לא על החלטות הוועדה לעררים, הגם שהתובע כן הגיש ערר על החלטות הוועדה; רביעית, עניינו של התובע נדון לפני שש ועדות רפואיות ורק בדיונים של שתיים מהן, נכח בא-כוח התובע. מכל מקום, נראה שתם העידן שבו לנוכחות עורך-דין מטעם נפגע ניתן משקל בהחלטות הועדות של המל"ל; חמישית, לעניין מצבו של התובע טען בין השאר, כי הוא ממשיך לקבל טיפולים רפואיים בשל מצבו הנפשי ובשל מצבו האורתופדי.

דיון והכרעה

6.על-פי הוראת סעיף 6ב בחוק הפיצויים, דרגת נכות שקבעה וועדה רפואית של המל"ל לנפגע, בשל הפגיעה שנגרמה לו בתאונת דרכים, תחייב גם לעניין התביעה שהגיש לפי חוק הפיצויים. עם זאת, מוסיפה הוראה זו, כי בית המשפט רשאי להתיר הבאת ראיות לסתירת קביעת הוועדה של המל"ל, "אם שוכנע שמן הצדק להתיר זאת מטעמים מיוחדים שיירשמו".