דור נ' קטרי

סכסוך בין שתי עובדות בעיריית חיפה, הוא העומד בבסיס תביעה זו. במוקד הדיון, האם תלונה שהגישה הנתבעת למשטרה בגין חבלות חוזרות ונשנות לרכבה, מקימה עילת תביעה כלשהי לתובעת. כמו כן, נכרכה לנושא זה, טענה בדבר לשון הרע באירוע נפרד שהתרחש בין הצדדים.

העובדות הרלוונטיות וכתבי הטענות

1. התובעת משמשת כראש לשכת מנכ"ל עיריית חיפה. הנתבעת היא סגנית מנהלת המחלקה לאירועים בעיריית חיפה. אמהּ של הנתבעת עובדת אף היא בעיריית חיפה. כך גם אחותה, אשר התובעת הייתה הממונה הישירה עליה. בעקבות מכתב תלונה אנונימי שנשלח על אודות אם הנתבעת והביא להשעייתה מעבודתה, התרחשה ביום 6.10.14 שיחה בין הצדדים. שיחה זו היא העומדת בבסיס חלקה הראשון (גם מבחינה כרונולוגית) של התביעה. בכתב התביעה נטען כי בשיחה זו הנתבעת נכנסה ללשכת מנכ"ל העירייה "בסערת רוחות... והחלה צורחת על התובעת ולהאשימה כי לכאורה גרמה לפיטורי אמה ... תוך שהיא צורחת, מקללת , מכפישה ומעליבה את התובעת בפרהסיה". בסעיף שעניינו (כך לפי כתב התביעה) "תמצית תקיפתה המילולית של הנתבעת" צוין כי "החלה הנתבעת במסכת קללות והאשמות שעיקרם לכאורה כי הנתבעת ובעלה לקחו חוקר פרטי ובדקו וגילו כי התובעת, לכאורה, זו ששלחה פקס אנונימי למשרד החינוך ...על מנת לפטר את אימה של הנתבעת" (סעיף 8 לכתב התביעה). כתב התביעה אינו מפרט את "הקללות וההכפשות" וצוין בעניינן כי מדובר במילים "אשר הנייר אינו סובל" (סעיף 9 לכתב התביעה). כתב התביעה מפרט גם דברים שאמר, לפי הנטען, בעלה של הנתבעת לתובעת ואולם הבעל אינו נתבע בתביעה זו, כך שמובן שאין מקום להתייחס לנושא זה. (השיחה בין הצדדים מיום 6.10.14 תכונה להלן – אירוע הוויכוח).

2. כתב התביעה מפרט אירוע נוסף, במסגרתו נטען כי הנתבעת הגישה תלונה נגד התובעת למשטרת ישראל בגין חבלה במזיד ברכבה. התובעת טוענת כי בעקבות התלונה היא נחקרה "ונאלצה להיות במעצר משפיל" (סעיף 20 לכתב התביעה ודומה כי ניסוח זה אינו מדויק והתובעת לא נעצרה אלא נחקרה ואפשר שאגב עיכוב). כן נטען כי מכשיר הטלפון של התובעת "הוחרם" למשך 3 ימים. התובעת טוענת עוד כי חקירתה במשטרה באה לאחר מספר ניסיונות של הנתבעת "להביא לכך שתפתח נגדה תלונה/חקירה ...." (סעיף 18 לכתב התביעה). התובעת טוענת כי הגשת התלונה נגדה גרמה לה עגמת נפש רבה, בין היתר בשים לב למהות תפקידה. (אירוע זה יכונה להלן – הגשת התלונה). להשלמת התמונה אציין כי לאחר הגשת תביעה זו נסגר תיק החקירה נגד התובעת בעילה של חוסר אשמה.

    

3. התובעת טוענת כי אירוע הוויכוח מהווה לשון הרע וכן הפרת חובה חקוקה, ואילו הגשת התלונה מבססת עילות של לשון הרע, נגישה, רשלנות והפרת חובה חקוקה. ביחס לנזקים, טענה התובעת לנזק בסך 100,000 ₪ לפי סעיף 7א (ג) לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה – 1965 (להלן – חוק איסור לשון הרע, או החוק) וכן סכום נוסף של 100,000 ₪ בגין העוולות מכוח פקודת הנזיקין.

    

4. בכתב הגנתה טענה הנתבעת כי בעבר שררו יחסי חברות בין הצדדים, אך בשלב מסוים עלו היחסים על שרטון. ביחס לאירוע הוויכוח טענה הנתבעת כי תיאור התובעת את שנאמר בו אינו נכון וכי כל שביקשה היה הסבר מהתובעת בדבר התנכלותה למשפחתה. הנתבעת טענה כי משלב זה החלה התובעת לפגוע בה ובמשפחתה במסגרת סמכויותיה בעיריית חיפה. עוד טענה הנתבעת כי בשנת 2015 התרחשו מספר רב של אירועים בהם נגרם נזק לצמיגי רכבה, כמו גם של בני משפחתה המורחבת. הנתבעת דיווחה למשטרה על אודות אירועים אלו, אך לא ציינה את שמה של התובעת כגורם אפשרי לאירועים, עד שלב מסוים בו "כלו כל הקיצים", כלשונה. הנתבעת טוענת כי הגשת תלונה למשטרה אינה מקימה עילה על פי חוק איסור לשון הרע ובכל מקרה היא לא טענה כי התובעת ביצעה את המעשים, אלא רק ציינה את חשדה בנושא. כן טוענת היא שפעולות החקירה שביצעה המשטרה אינן קשורות אליה ואין לייחס לה נזקים שנגרמו לתובעת בעטיין. בכל מקרה, טוענת הנתבעת כי פעלה בתום לב במטרה למצוא את מבצעי העבירות כלפיה.

    

5. הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית והסכימו כי פסק הדין יינתן על בסיס החומר המצוי בתיק ללא צורך בחקירות המצהירים. עוד הודיעו הצדדים כי מוסכם עליהם שהאירועים מושא התלונה במשטרה אכן התרחשו (פרוטוקול הדיון מיום 14.10.18). כמו כן הוגש תיק המשטרה על ידי התובעת וזאת בהסכמה (אם כי אציין כבר עתה כי הוגש התיק בגין האירוע האחרון בלבד ולא בגין האירועים הקודמים). הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב ולא ראיתי לפרט את טיעוניהם בשלב זה, והתייחסות לטענות שהועלו בהם תעשה במהלך הדיון, ככל שהדבר יידרש.