ת"א 53173-02-14 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' לוי ענבר ואח'

1.לפניי תביעה כספית ע"ס 96,384 ₪, שעילתה נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים שאירעה ביום 18.09.2013, בין כלי רכב מ"ר 44-094-12 (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מ"ר 81-816-20 (להלן: "רכב הנתבעים") (ולהלן: "התאונה").

2.התובעת טוענת כי האחריות בגין הנזקים שאירעו לרכבה, מוטלת על נהגת רכב הנתבעים, אשר בעוד רכב התובעת נוסע בעומס תנועה כבד, כאשר לסירוגין נוסע ולסירוגין עוצר, הגיח רכב הנתבעים מאחור ופגע ברכב התובעת מאחור בעוצמה והדפו לעבר הרכב שהיה לפניו.

3.מנגד, טוענים הנתבעים כי האחריות לקרות התאונה חלה על נהג רכב התובעת אשר חתך עם רכבו שמאלה לנתיב נסיעתו של רכב הנתבעים ומלפניו, בלם את רכבו, ובשל כך רכב הנתבעים לא הספיק לבלום את רכבו מבלי לפגוע ברכב התובעת.

4.למעשה, אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה אלא שהמחלוקת היא לעניין נסיבות קרות התאונה.

5.נערך לפניי ישיבה שבה הוצגו ראיות הצדדים, העידו הנהגים המעורבים בתאונה ועדת ראייה נוספת מטעם הנתבעים, שהיא רעייתו של נהג רכב הנתבעים שנסע ברכב הנתבעים בעת קרות התאונה.

בתום חקירת העדים סיכמו ב"כ הצדדים את טענותיהם בעל פה.

עתה נותר לדון ולהכריע בתובענה.

6.מצאתי לפתוח בהתייחסות להערתו של ב"כ הנתבעים בפתח סיכומיו, לפיה מאז שנודע גילו של נהג רכב התובעת, שהוא בן 85, כבר ידוע מה יהיה פסק הדין (עמ' 6, שורה 2 לפרוטוקול). הערה זו של ב"כ הנתבעים, אינה ראויה ואינה במקום שהרי בית המשפט מכריע בתיקים שלפניו לפי עובדות ומסקנות לעניין המהות ולא לעניין הגיל, כך שב"כ הנתבעים שגה כאשר העיר את הערתו.

7.על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, ולאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכבים, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל במלואה.