ת"א 53172-02-16 בכרי ואח' נ' (ס.א.מ) נופי - קבוצת ניהול בע"מ ואח'

1.לפני בקשה מטעם הנתבעות לדחות על הסף את התביעה שהוגשה כנגדן על ידי התובע מחמת העדר עילה והעדר יריבות, בהתאם לתקנה 101 (3) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984 (להלן:"התקנות").

2.עסקינן בתביעה לפיצוי כספי מכוח חוק איסור הפליה במוצרים, שירותים ובכניסה למקומות ציבוריים, תשס"א -2000 (להלן: "החוק").

3.לטענת התובעים, הנתבעות הפרו כלפיהם את הוראות סעיף 5 לחוק בעצם סירובן למכור לתובעים וילה ו/או דירה בפרוייקט "אחוזת נופים בכרמיאל" (להלן: "הפרוייקט").

4.לטענת התובעים, קרובי משפחה, ערבים תושבי כרמיאל, הם פנו ביום 2.1.2016 אל הנתבעת 1 (להלן: "החברה") שביצעה ושיווקה את הפרוייקט, והתעניינו ברכישת וילות שהוצעו בפרוייקט. לטענת התובעים, נציג החברה מסר להם כי יש וילה אחת או שתיים, אך יש לגביהן מו"מ עם אחרים, הוא קיבל את מספרי הטלפון של התובעים, והבטיח לשוב אליהם. משלא שב, פנו אליו התובעים ונענו כי הוילות נמכרו. פניה נוספת מצד התובעים ביום 6.1.2016, העלתה כי יש עוד וילה אחת למכירה, ואם התובע 1 יביא שיק, יזכה בה. התובע 1 שב למחרת עם השיק, אולם נציג החברה סירב לרשום אותו בקבוצת הרכישה. לטענת התובעים, מבירורים שערכו, באמצעות אחרים, עולה כי ביום 4.1.2016, היו לפחות 4 וילות פנויות שהוצעו למכירה ליהודים. התובעים צירפו תמלילי שיחות שערכו שלוחים מטעמם עם נציגי החברה בעניין (נספחים א',ב' לכתב התביעה). משכך, טוענים התובעים כי החברה סירבה לספק להם מוצר בשל היותם ערבים.

לגבי הנתבעת 2 (להלן: "הרשות"), טוענים התובעים, כי כמי שאחראית על ניהול מקרקעי המדינה, ביניהם הפרוייקט מושא התביעה, חובתה לשמור על זכות השיוויון ולפקח על הליכי שיווק המקרקעין. מאחר והרשות הפרה את חובתה למנוע הפליה, היא שותפה לעוולה לפי סעיף 3 לחוק.

5.החברה מכחישה כל טענה לאפליה ו/או לחוסר שיוויון כלפי התובעים. לטענתה, מנהל הפרוייקט מר שמואל דייני מסר לתובעים כי לא נותרו וילות, אלא רק דירות 5 חדרים ודירות גן, אולם התובעים רצו וילה. זאת ועוד, קבוצת הרכישה כוללת רוכשים בני המגזר הערבי. החברה הוסיפה, כי המידע בדף הפייסבוק לא מתעדכן מידי יום. לעניין תשובות המוקדנים לפונים מטעמם של התובעים, טוענת החברה, כי הם אמורים לשדל קונים פוטנציאליים להגיע לאתר המכירות ואינם מעורים בפרטי הפרוייקט.

6.הרשות מכחישה את תחולת החוק על שיווק מקרקעין. לטענת הרשות, בתנאי המכרז לפרוייקט שפרסמה, נכללה תניה בדבר איסור אפליה בשיווק יחידות הדיור ונכללה סנקציה כנגד החברות הזוכות באם ינקטו בהפליה. ואולם, הרשות לא פיקחה על הליך שיווק המקרקעין מהחברה, שכלל לא זכתה במכרז, אל התובעים. בנוסף, מאחר והרשות לא עוסקת באספקת מוצר, אין יריבות בינה לבין התובעים.

טענות הצדדים בבקשה

7.לטענת החברה, החוק , כהגדרתו, אינו כולל דיור ו/או נדל"ן ו/או נכסי מקרקעין. החברה מכרה יחידות דיור לבני המגזר הערבי, ואין לטענת האפליה על מה להתבסס. בנוסף, החברה אינה בעלת דין ראויה ונכונה בתובענה, הואיל והיא לא הזוכה במכרז, אלא מנהלת הפרוייקט בלבד.

8.הרשות טענה, אף היא להעדר עילה והעדר יריבות. הרשות חזרה על טענת החברה, כי החוק אינו חל על מקרקעין, והוסיפה, כי היא לא סיפקה מוצר ואין עיסוקה באספקת מוצר, כמשמעותו בחוק. בנוסף טענה, כי גם אין להכיר בעילה מכוח פקודת הנזיקין מחמת העדר עילה ויריבות.