ת"א 53122-12-15 הללי נ' קטינה אורי ובניו בע"מ

תביעה כספית בגין נזקים שנגרמו לתובע, לטענתו, עקב עיכוב רכבים השייכים לו על ידי הנתבעת לתקופה של כחודש וחצי.

רקע

1.התובע הוא בעלים של מספר רכבי אספנות נדירים, והוא משכיר אותם לפרנסתו לצורך צילומי קולנוע, פרסומות, אירועים וכדומה. הנתבעת היא חברה העוסקת, בין היתר, בתחום הנדל"ן, והיא הבעלים של מבנה ברחוב מרדכי רזלנסקי 11 בראשון לציון ("הבניין").

2.ביום 30.9.2015 נחתם זיכרון דברים (אשר אין חולק שיש לו תוקף של הסכם מחייב) בין התובע לבין הנתבעת, במסגרתו הוסכם כי התובע ישכור מהנתבעת חלק מחניון הנמצא בקומת המרתף של הבניין ("החניון"). הוסכם, כי דמי השכירות יהיו 5,000 ש"ח בתוספת מע"מ לחודש בשנת השכירות הראשונה ו-7,000 ש"ח בתוספת מע"מ לחודש בשנת השכירות השנייה. עוד הוסכם כדלקמן:

"לשוכר תהיה תקופת גרייס של חודשיים וחצי החל מיום 01.10.2015 ועד ליום 15.12.2015 כאשר בתקופה זו במידה ויהיו יותר מ-12 רכבים בחניון ישלם השוכר 50% מדמי השכירות. במידה ויהיו יותר מ-18 רכבים בתקופה הנדונה ישלם השוכר את מלוא דמי השכירות.

תקופת השכירות תחל ביום 01.10.2015

לשוכר תינתן תקופת יציאה אחרי תקופת הגרייס בה יוכל לצאת ללא קנס, וכמו כן לשוכר האפשרות לבטל את ההסכם בהתראה של חודשיים מראש, כל רגע נתון בכל תקופת השכירות הראשונה".

בסוף ההסכם נרשם כי במעמד החתימה ידאג השוכר להעביר את התשלום על החודש הראשון וכן שיק ביטחון בסך 10,000 ש"ח. בכתב יד הוסף כי "במעמד החתימה שילם השוכר עבור חודש השכירות הראשון החל מ-15.12.15". אין חולק, כי התובע אכן העביר תשלום בסך 5,800 ש"ח וכן שיק ביטחון על סך 10,000 ש"ח (אשר שותפו חתום עליו).

את המשא ומתן עם התובע ניהל בעיקר מר יגאל קטינה, אחד מהבעלים של הנתבעת, והיה שותף לו גם בנו, מר זיו קטינה. למרבה הצער, נפטר מר יגאל קטינה במהלך ניהול ההליך.

3.במועד כלשהו בתחילת חודש דצמבר 2015 הודיע התובע לנציגי הנתבעת כי הוא מעוניין לנצל את נקודת היציאה המוקנית לו בתום "תקופת הגרייס", וכי לפי ההסכם הוא אינו נדרש לשלם דבר. בתגובה לכך, כאשר הגיע התובע לחניון הוא נוכח לראות כי המנעול שלו הוחלף, כך שהוא לא היה יכול להיכנס אליו, וזאת כאשר שש מכוניות שלו נמצאות בחניון. ביום 8.12.2015 כתב התובע מכתב בכתב יד המיועד לנתבעת (נספח ג' לתצהירו), במסגרתו נדרשה הנתבעת, בין היתר, לאפשר לו להוציא את הרכבים מהחניון. מלווה בבנו, מר תמיר משה הללי, ניגש התובע אל מר יגאל קטינה ומר זיו קטינה על מנת למסור להם את המכתב. בין הנוכחים התפתחה שיחה, אשר הוקלטה על ידי התובע ותמלילה הוגש במשפט. לטענת התובע, מר זיו קטינה סירב לחתום על המכתב וקרע אותו.

4.לאחר שגם פנייה על ידי עורך דין לא הועילה, הגיש התובע את התביעה הנוכחית, במסגרתה הוא עתר לצו עשה אשר יורה לנתבעת לאפשר לו להוציא את הרכבים מהחניון, להשבת שיק הביטחון על סך 10,000 ש"ח ולפיצוי כספי בסך 277,850 ש"ח. בד בבד עם התביעה, הגיש התובע בקשה לסעד זמני שיחייב את הנתבעת לאפשר לו להוציא את רכביו מהחניון. הנתבעת התנגדה לבקשה. ביום 12.1.2016 התקיים דיון בבקשה לצו מניעה זמני בפני כב' השופט ר' ארניה. בדיון הסכימו הצדדים כי הנתבעת תפתח את החניון למחרת היום בשעה 8:00 ותשאיר אותו פתוח במשך 24 שעות, בהן יתאפשר לתובע להוציא את רכושו. הדבר נעשה, וכעת נותרה על הפרק התביעה הכספית בלבד.

הדיון בתביעה ותמצית טענות הצדדים

5.לטענת התובע, בהתאם להסכם הוא בחר לסיים את החוזה לאחר "תקופת הגרייס", כפי שהיה זכאי לעשות, לאחר שהערכותיו לגבי היקף השימוש שלו ושל שותפו בחניון התבדו, ולאור המחיר הגבוה של דמי השכירות ביחס לחלופות אחרות. לדבריו, סירובה של הנתבעת לאפשר לו להוציא את רכביו עולה כדי הפרה יסודית של החוזה, וזאת במיוחד בהתחשב בכך שכבר שולם לנתבעת סך של 5,000 ש"ח בתוספת מע"מ והיה בידה שיק ביטחון על סך 10,000 ש"ח (יוער, כי לטענת הנתבעת במועד בו הוחלף המנעול השיק כבר חזר לאחר שבוטל). התובע העלה טענה נוספת לפיה הנתבעת לא אפשרה לו שימוש במלוא השטח ששכר ממנה, אולם טענה זו לא לובנה כדבעי במשפט ואינה רלוונטית להכרעה, ולפיכך לא נידרש לה.

6.עקב התנהלותה של הנתבעת נגרמו לתובע, לטענתו, הנזקים הבאים: אובדן השתכרות בסך 32,000 ש"ח; פגיעה במוניטין והפסד לקוחות בסך 150,000 ש"ח; עוגמת נפש, אשר הפיצוי הנתבע בגינה עומד על סך 40,000 ש"ח; פיצוי בגין נזק שנגרם לרכושו בסך 50,000 ש"ח; והחזר על התשלום בסך 5,850 ש"ח ששילם עבור החודש הראשון. סך הכול עומדים נזקי התובע, לטענתו, על סך 277,850 ש"ח. יצוין, כי בשלב מסוים הודיע התובע על הפחתת סכום התביעה "לצורכי פשרה" לסך של 138,925 ש"ח, היינו מחצית מסכום התביעה המקורי. על אף שצוין שהדבר נעשה "לצורכי פשרה", מדובר בצעד חד צדדי מטעמו של התובע, שלא נעשה על דעת הנתבעת.

7.הנתבעת סבורה כי התובע אינו זכאי לפיצוי כלשהו. בכתב ההגנה טענה הנתבעת, כי עם סיום "תקופת הגרייס" עמד חובו של התובע על סך 15,000 ש"ח (ממנו יש לקזז את התשלום ששולם על ידו). זאת, שכן במהלך התקופה היו בחניון 13 רכבים, כך שלפי ההסכם היה על התובע לשלם בגין תקופה זו מחצית מדמי השכירות, ובנוסף לא ניתנה התראה של חודשיים מראש, כך שהיה על התובע לשלם מחיר מלא עבור שני חודשי שימוש נוספים. עוד טוענת הנתבעת, כי התובע לא הוכיח את הנזקים שנגרמו לו, וכי מכל מקום היה עליו להקטין את נזקיו על ידי תשלום סכום החוב שנדרש ממנו, גם אם הוא חולק עליו, שעה שהנזקים הנטענים שנגרמו לו גבוהים בהרבה.

8. לאחר הגשת הראיות הגיש התובע בקשה להבאת ראיות נוספות. בהחלטה שניתנה בדיון נקבע, כי הצדדים יתייחסו לראיות הנוספות כאשר ההחלטה האם לקבלן תינתן בפסק הדין.

9.במסגרת ההליך העידו מטעם התובע הוא עצמו ובנו; ומטעם הנתבעת העיד מר זיו קטינה. כאמור, למרבה הצער מר יגאל קטינה, שהיה הרוח החיה בעסקה מטעם הנתבעת, נפטר במהלך ניהול ההליך, כך שלא הייתה אפשרות לשמוע את גרסתו. לאחר החקירות סיכמו הצדדים את טענותיהם בעל פה, ועתה הגיעה עת ההכרעה.

 דיון והכרעה