ת"א 53108-06-13 שוורץ נ' הלפרין

1.יחסי שכירות בין בעלי הדין הגיעו לפתחו של בית המשפט בתביעה לצו עשה ותביעה כספית בגין מיטלטלין של התובעת שנותרו במושכר שעה שהנתבע מנע מהתובעת לקבלם חזרה לידיה לאחר פינוי המושכר.

טענות הצדדים:

2. התובעת , שוכרת של מושכר שבבעלות הנתבע (להלן-"המושכר") טוענת כי השכירות עליה הוסכם ביניהם נקבעה לתקופה של שנה החל מאפריל 2012 אך הגיעה לסיומה כבר בדצמבר 2012 בהסכמת הצדדים לנוכח טענותיה כנגד עבודות בנייה שביצע הנתבע בסמוך למושכר.

ההסכמה לפינוי מוקדם של המושכר הושגה במסגרת הליך שהתנהל בין בעלי הדין בת.א. 51957/11/12 וניתן לה תוקף של החלטה (החלטה מיום 5.12.12 צורפה כנספח א' לכתב התביעה, להלן-"ההחלטה"). לפי ההחלטה, היה על התובעת לפנות את המושכר תוך 7 ימים ממועד ההחלטה והוסכם שהנתבע יישא בסך של 800 ₪ מתוך דמי השכירות לדירה אחרת שתשכור לעצמה התובעת וכי ביתר דמי השכירות, תישא התובעת (עמ' 5 שורות 26-28 לנספח א' לכתב התביעה).

3.לדידה של התובעת, היא פינתה את המושכר במועד שנקבע בהחלטה אך הותירה בו מזגן , מזנון , מדיח כלים וסוכה לנצח (להלן-"המיטלטלין") . פנייתה לנתבע לאחר מועד הפינוי לאפשר לה לפנות את המיטלטלין לא נענתה. מכאן התביעה לצו עשה להשבת המיטלטלין ולחילופין לסעד כספי בגין אי השבת המיטלטלין לידיה ובגין עוגמת נפש.

בנוסף עתרה התובעת לפיצוי כספי בגין נזק שנגרם למדיח כלים ולסוכה לנצח שהיו במושכר וניזוקו עקב עבודות הבנייה שביצע הנתבע בסמוך למושכר.

4. התובעת טענה לגזל של המיטלטלין, הסגת גבול במיטלטלין ועשיית דין עצמי בניגוד לחוק המקרקעין ולהפרה של הסכם השכירות משלא הושבו לה המיטלטלין.

5. הנתבע טען מנגד כי התובעת גרה במושכר עד תחילת חודש דצמבר 2012 בהתאם להחלטה והוא חזר והודיע לה כי עליה לפנות את חפציה מהמושכר במועד המוסכם. התובעת, פינתה את המושכר במועד שנקבע ולדידו, לא נותרו מיטלטלין במושכר לאחר הפינוי.

לטענת הנתבע, הוא הודיע לתובעת עובר לחתימה על הסכם השכירות כי הוא מתכוון לבצע בנייה בסמוך למושכר ואין לה להלין כנגד עבודות הבניה ובגין נזק נטען בגינן או עגמת נפש. ככל שלא דאגה התובעת לפינוי של המיטלטלין , מוטל עליה אשם תורם בשיעור של 100% בגין נזקה , המוכחש כאמור.

הנתבע טען כי אי פינוי המיטלטלין במועד הפינוי שנקבע יש בו משום הסגת גבול של התובעת במקרקעין שבבעלותו לפי סעיפים 29-30 לפקודת הנזיקין ואין לה להלין כנגדו על נזקיה.

6. עוד טען הנתבע כי סיום מוקדם של השכירות אינו בשל עבודות הבניה אותן הוא ביצע עליהן הודע מראש לתובעת, כי אם מחמת אי תשלום דמי שכירות למשך 6 חודשים שעה שהתובעת חדלה משלם דמי שכירות לאחר חודשיים ממועד כניסתה למושכר. התובעת, שהיתה ערה להפרה של הסכם השכירות באי תשלום דמי השכירות, מצאה לה אמתלות לסיום מוקדם של השכירות בגין הבנייה. התביעה הוגשה על כן בחוסר תום לב שעה שהתובעת הפרה את ההסכם וכן הפרה את ההחלטה בנוגע לפינוי המושכר במועד שנקבע.

7. הנתבע הכחיש את נזקיה של התובעת בגין מכשירי החשמל: המדיח והמזגן הן בגין פרטי הרוכש בחשבונית שלא נרשמה על שמה והן באי התאמה של פרטי המוצר שנירשם כי נרכש תנור אפיה משולב ולא מדיח כלים. בנוסף נטען כנגד שינוי פרטים על גבי החשבונית דבר המהווה זיוף. כך גם, מבקשת התובעת להתעשר על חשבונו בדרישה לפיצוי במלוא סכום הרכישה כמפורט בקבלה שהוצגה עבור שני מזגנים בסך כולל של 4,138 ₪ (נספח ב' לכתב התביעה) בעוד לטענתה הותקן ונותר מזגן אחד במושכר.