ת"א 53088-06-11 לוגסי ואח' נ' גלי גיל מרכז לספורט ונופש בקרית מוצקין בע"מ

1.התובעים התקשרו בהסכם לרכישת משחקיה כנגד תשלום תמורה בסך 150,000 ₪ (להלן: "ההסכם לרכישת המשחקייה"). בסמוך, ביום 9.12.2009 התקשרו התובעים 1,3 עם הנתבעת בהסכם שכירות, אשר על פיו שכרו אולם מקורה במרכז הספורט והנופש גלי גיל (המכונה גם "קאנטרי"), לצורך הפעלת משחקייה, לתקופה שמיום 1.1.2010 ועד ליום 31.12.2010 (להלן: "הסכם השכירות", ו"תקופת השכירות" בהתאמה).

2.התובעים החלו להפעיל את המשחקייה ע"פ המוסכם ביום 1.1.2010 תחת השם המסחרי "משחקיית תותית" (לעיל ולהלן: "המשחקיה"). ביום 16.8.2010 התחשמל ילד בבריכה במתחם הנתבעת. זמן מה לאחר מכן, במועד שנוי במחלוקת, אסרה הנתבעת כניסתם של התובעים למתחם, ומנעה מהם את הגישה למתקני המשחקייה מטעמים שנויים במחלוקת.

3.התובעים עותרים לפיצוי בגין נזקים שונים שנגרמו להם לטענתם בעטיה של סגירת המשחקייה שנוהלה על ידם במתחם הנתבעת. לשיטתם ובהתאם להודעת הנתבעת נסגרה המשחקייה מחמת העדר אישור בטיחות והעדר רישיון עסק, כאשר הנתבעת היא אשר סיכלה קבלתם מבעוד מועד. מה גם כי משך שנים התנהלה המשחקייה בהעדר רישיון עסק תוך שנאמר לתובעים כי רישיון העסק של הנתבעת תקף לגבי המשחקייה. על אף האמור סגרה הנתבעת את המתחם בשרשראות, מנעה מן התובעים את הגישה למתחם ולמתקניו שהנם בבעלות התובעים ובהמשך אף מסרה את המתחם לאחרים, לרבות את רכושם של התובעים. כיום טוענים התובעים מופעלת במקום משחקיה על ידי אחרים שהציוד בה שייך לתובעים. בנסיבות אלו נגרמו לתובעים נזקים בסכומי עתק. כמו כן טוענים התובעים נמנעה מהם הגישה לכל המסמכים שנותרו במשרד המשחקייה ונגרם להם נזק ראייתי כבד. הנתבעת התעשרה לטענת התובעים על חשבונם שלא כדין. התביעה הועמדה על סך 690,000 ₪.

4.לשיטת הנתבעת, התובעים אשר נקלעו לחובות כספיים עוד בחודש אפריל 2010 מנסים לנצל את האירוע הטרגי והתחשמלותו של הילד מיום 16.8.2010. על פי סעיף 5 להסכם, התחייבו התובעים לנהל את עסקם לפי חוקי מדינת ישראל ונדרשו להסדיר בעצמם ועל חשבונם כלל הרישיונות להפעלת המשחקייה. תנאי מקדמי להפעלת המשחקייה על פי סעיף 5(ב) להסכם הוא קבלת אישור מהנדס בטיחות בגין כל מתקני המשחקייה. התובעים הפרו הפרה יסודית את הסכם השכירות משלא פעלו להסדרת רישיונות עסק ולא המציאו לנתבעת אישור מהנדס בטיחות. התובענה דכאן הוגשה רק משהוגשו לביצוע שיקים שלא כובדו על ידי התובעים וקביעות כב' הרשמת שם אשר דחתה התנגדותם של התובעים לביצוע השיקים מהווים מעשה בי-דין בהליך דכאן. משגדלו חובות התובעים הופסקה כניסתם למשחקיה וזאת במהלך חודש אוקטובר 2010 (ולא באוגוסט כטענת התובעים). לטענתם, התגנב התובע 1 למשחקייה בבוקר חג וסילק ממנה את כל המנועים המפעילים את המתקנים המתנפחים וציוד נוסף אשר עוכב על ידי הנתבעת בהתאם לתנאי השכירות. הנזק ושוויו מוכחשים על ידי הנתבעת.

דיון

ממצאי כב' הרשמת בהליך לביצוע שטר בהוצל"פ

5.בראשית דיוננו נדרש לטענת הנתבעת בדבר קיומו של מעשה בי-דין נוכח החלטת כב' הרשמת מיום 30.11.11 בהליך לביצוע שטר שנפתח על ידי הנתבעת קודם להגשת התביעה דכאן ומסקנותיה אשר לאורן נדחתה התנגדותו של המבקש (התובע 3 בענייננו).

6.המדובר בהליך שנוהל כולו כלפי התובע 3, מר דורון פינקלשטיין בלבד, כך שקביעות כב' הרשמת בהחלטה מיום 30.11.11 דשם אינן מהוות מעשה בי- דין כלפי התובעים 1-2. גם כלפי התובע 3 דומה כי אין המדובר בממצאים פוזיטיביים המחייבים לענייננו אנו. לעניין זה עמדה על כך כב' הרשמת בהחלטתה, כי "יוער כי אין בהחלטה זו כדי לקבוע דבר בעניין תביעה שהמבקש ואחרים הגישו כנגד המשיבה, והם יהיו רשאים להוכיח את תביעתם שם. בעניין שלפנינו לא הקימו המבקשים (צ"ל המבקש- ש.פ.כ) תשתית עובדתית מספקת למתן רשות להתגונן".

7.עוד וכבר בראשית החלטתה עמדה על כך כב' הרשמת כי "בחינת בקשת המבקש בהליך של סדר דין מקוצר, אינה מצריכה לפסוק בדבר טיב טענותיו וזכויותיו של המבקש, אלא רק לבחון, האם יש בטענה זו לכאורה כדי להצדיק את בירורה..." מאידך הכלל בדבר מעשה בי- דין כוחו יפה רק מקום שנדונה והכרעה תביעה לגופה על ידי בית משפט מוסמך. באותו הליך לא מצאה כב' הרשמת כי טענות המבקש מקימות הגנה דחוקה מן הטעמים שפרטה. ואולם קביעותיה באשר לחוסר סבירות, חוסר תום לב "התנהגות אשר גובלת ברשלנות ובזילות בחיי אדם" (עמ' 3, ש' 17 להחלטתה הנ"ל) מלבד שהנן לגופו של עניין ומעבר לנצרך לטעמי לצורך בירור השאלה האם למבקש הגנה דחוקה אם לאו, מכל מקום אינן מלמדות לכשעצמן על זכות הנתבעת לביטול חד צדדי של החוזה, לרבות עשיית שימוש בזכות העיכבון ובכך לא הוסמכה לעסוק כב' הרשמת כפי שגם עמדה על כך בהחלטתה. מכאן אני קובעת כי החלטת כב' הרשמת גילה ספרא- ברנע מיום 30.11.11 אינה מהווה מעשה בי-דין לענייננו.