ת"א 53070-01-13 חמאיסה ואח' נ' שאיבת בטון בע"מ ואח'

א.התאונה:

1.על פי הנטען בכתב התביעה, ביום 13/4/2011 עת שעבד התובע כנהג ומפעיל משאבת בטון, הוא נפל מגובה 3 מטרים על רגליו בעקבות התמוטטות גג במקום, נלכד בין הריסות הגג ונחבל.

2.על פי גרסת התובע בתחשיב הנזק מטעמו, התאונה אירעה שעה שישב יחד עם פועלים נוספים על גג בית הכנסת אותו הם יצקו, במסגרת עבודתם , והמתינו לבטון נוסף להשלמת היציקה בגג. התובע התיישב להפסקת אוכל קצרה ובאופן פתאומי קרס גג המבנה והתובע נפל ונחבל.

3.בתצהיר נסיבות שהגיש התובע נרשם, כי התובע עסק כנהג ומפעיל של משאיבת הבטון ביציקת גג מבנה בית כנסת. התאונה אירעה שעה ששהה עם פועלים נוספים על הגג בהמתנה לבטון נוסף לצורך השלמת היציקה ובאופן פתאומי קרס גג המבנה, התובע נפל ונלכד בין הריסות הגג וכתוצאה מכך נחבל.

בהמשך תצהירו של התובע נטען, כי בעת התאונה, התובע לא הפעיל את המשאבה אלא המתין למערבל בטון נוסף להמשך פעולת היציקה בגג. לטענת התובע, מאז שהסתיימה פעולת המשאבה האחרונה ועד לתאונה חלפו מספר דקות.

ב.טענות הצדדים בתמצית :

טענות התובע והנתבעים 3-4 :

4.התובע, כמו גם הנתבעים 3-4 טוענים, כי התאונה, כפי שזו תוארה לעיל, מהווה תאונת דרכים על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה- 1975 (להלן: "החוק") .לטענתם, התאונה נכנסת בגדר החזקה המרבה, אשר קובעת כי תאונת דרכים הנה גם "מאורע שנגרם עקב ניצול הכוח המכני של הרכב, ובלבד שבעת השימוש כאמור לא שינה הרכב את ייעודו המקורי".

התובע והנתבעים 3-4 סומכים מסקנה זו על פסק הדין שניתן בתיק ת"א 1088/07 (מחוזי חיפה) איאד גראבה נ' עד רם בניה ופיתוח בע"מ ואח' (פסק דין חלקי מיום 29/1/2014) (להלן: "עניין גראבה"), וכן על פסק הדין בע"א 5971/95 עובד לוי נ' שמחון, פ"ד נ"ב, חלק חמישי, תשנ"ח תשנ"ט- 1998 (להלן: "עניין עובד").