ת"א 52960-03-15 עמותת מעלות בת שבע נ' עיריית אלעד

מבוא

בפניי בקשת המבקשת לחיוב המשיבה בהפקדת ערובה להבטחת תשלום הוצאות.

המבקשת טוענת, כי קיים חשש כן ורציני שהמשיבה לא תוכל לשאת בהוצאות המבקשת, היה ותביעת המשיבה תדחה וייפסקו הוצאות לחובת המשיבה, וזאת לנוכח היותה של המשיבה עמותה, המקבל משנה תוקף לנוכח העדרו של אישור ניהול תקין מטעם רשם העמותות למשיבה והפסקת פעילות המשיבה מאז שנת 2013.

הרקע

המשיבה הגישה ביום 25.3.2015 תביעה לחיוב המבקשת בסכום של 152,000 ₪ כפיצוי בגין נזקים אשר נגרמו לה עקב לשון הרע ורשלנות המיוחסת למבקשת בביצוע עיקול על כספי המשיבה בחשבונות הבנק, אשר לטענתה הוטלו שלא כדין.

המבקשת ניהלה משא ומתן מול המשיבה במהלכו הוסר העיקול, אף לאחר הגשת התביעה וכתב ההגנה נעשה ניסיון לגישור, אך הוא לא צלח.

המבקשת טענה בכתב ההגנה לדחיית התביעה בנימוקים דיוניים ומהותיים, בהם העדר סמכות ביחס לחלק מהטענות, קיומן של הגנות מכוח החוק, הכחשות וטענת קיזוז כי למשיבה חוב ארנונה של למעלה מ- 100,000 ₪.

בתגובה לבקשה זו, השיבה המשיבה כי היא דוחה את טענות המבקשת מהן עולה כי המשיבה אינה סולבנטית ולראיה צרפה פירוט פעולות בחשבון הבנק בו היא מנהלת את ענייניה הכספיים (נספח ד' לתגובת המשיבה) וטענה כי ניתן ללמוד כי ענייניה הכספיים מתנהלים בצורה תקינה והטענה שלמבקשת לא יהיה מהיכן להיפרע אם יפסקו הוצאות לטובתה אינה נכונה.

המסגרת הנורמטיבית

הוראות הדין המאפשרות הטלת חיוב בהפקדת ערובה על תובע לשם הבטחת תשלום הוצאות משפט, שייפסקו אם תידחה אותה תביעה, מבחינות בין תובע יחיד,  לבין תובע שהינו תאגיד. הפסיקה הכירה בכך שגם בחיוב עמותה לפי תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984 (להלן: "תקסד"א") יש לשקול את השיקולים כפי שהתוו בנוגע לתאגיד וזאת אף בהעדר הוראת חוק מפורשת בחוק העמותות, התש"מ – 1980, כפי שנקבע בת"א (י-ם) 9016/07 היכל שלמה-המרכז למורשת היהדות בירושלים, ע"ר נ' בית הכנסת הגדול בירושלים, ע"ר (החלטה ניתנה ביום 25.11.10) בהחלטה זו ציינה כבוד השופטת בזק רפפורט לגבי עמותה, כי עדיין קיים חשש שמא תאגיד חסר יכולת כספית יסתתר, בסיומו של ההליך, מאחורי גוף משפטי ערטילאי.

כבוד השופט זמיר בהחלטתו בת"א 21573-01-11 עמותת מועדון נווה חולון כדורגל נ' עירית חולון (החלטה ניתנה ביום 1.11.11) אימץ את החלטת כבוד השופטת בזק רפפורט שצוינה לעיל וחייב את העמותה בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבעת בסך 100,000 ₪.

במסגרת החלטה בה נדחתה בקשת רשות ערעור על ההחלטה לחיוב העמותה בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבעת, נקבעה כבוד המשנה לנשיא (כתוארה אז) מ' נאור כי:

"אפשר ובמקרה מתאים יהיה מקום להכרעה בהרכב בשאלה אם יש מקום להחיל את העקרונות שנקבעו בסעיף 353א לחוק החברות או עקרונות דומים להם גם על עמותות (לניתוח השיקולים בעניין סעיף 353א לחוק החברות ראו בהרחבה רע"א 10376/07 ל.נ. הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים (טרם פורסם, ניתן ביום 11.2.2009)). יש לכאורה הגיון בטענה כי השיקולים צריכים להיות דומים. ואולם, המקרה שלפנינו איננו מקרה מתאים להעברת השאלה להכרעת הרכב." ברע"א 8588/11 עמותת מועדון נווה דוד חולון כדורגל נ' עיריית חולון (15.8.12)

השיקולים אותם יש להחיל גם על עמותות בהתאם לפסקי הדין המנחים ובהעדר הלכה אחרת, הם השיקולים אשר נקבעו לגבי סעיף 353א לחוק החברות, התשנ"ט – 1999 (להלן: "החוק") הקובע:

"הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם זכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה, או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין".

ברע"א 10376/07, ל.נ. הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ, (טרם פורסם), נקבע:

"בניגוד ללשון תקנה 519 (שם הוסדר העניין בנוגע לתובע יחיד – נ"ש) לתקסד"א ולאופן פרשנותה בבתי המשפט, כפי שהובאו לעיל, סעיף 353א לחוק מגדיר מספר תנאים שבהתקיימם רשאי בית המשפט להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע, במידה ויזכה בדין: