ת"א 52925-10-13 בן נתן נ' כיוף ואח'

בקשה לעיכוב ביצועו של פסק הדין שניתן בתיק ביום 17.5.2015.

1.בתיק זה התבררה תובענה למתן צו הצהרתי בדבר זכויות בעלות במקרקעין הנמצאים בעוספיא, הידועים כחלק מחלקה 35 בגוש 17166, בשטח של 5,689 מ"ר (להלן: "המקרקעין"). התובעת בתיק העיקרי, גב' מרים בן נתן (להלן: "בן נתן"), עתרה לכך שינתן צו הצהרתי לפיו זכויות הבעלות במקרקעין הינן של המנוח מר אלקנה קוניבסקי ז"ל (להלן: "המנוח") אשר נפטר בשנת 1976, וכי רישומים שנערכו במרשם המקרקעין לגבי העברת זכויותיו של המנוח במקרקעין לאחרים – בטלים ומבוטלים. בן נתן הנה בתו החורגת של המנוח, אשר היה נשוי לאמה של בן נתן, שאף היא נפטרה, ועל פי צו ירושה של המנוח שהוצא ביום 1.11.2012, בן נתן הינה היורשת היחידה של המנוח.

לא היתה מחלוקת כי המקרקעין אכן היו רשומים על שמו של המנוח בעבר, אך כי ביום 31.7.2000 הבעלות עברה לידי הנתבע 1, מר כיוף טלאל (להלן: "טלאל"), ביום 31.8.2000 נרשמה הערת אזהרה לטובת הנתבע 2, מר אבו סעדה נאזם (להלן: "נאזם"), והערת אזהרה נוספת נרשמה לזכותו של הנתבע 3, מר כיוף פאדי (להלן: "פאדי"), ביום 30.1.2013.

עמדת כל הנתבעים בתיק היתה כי הזכויות עברו כדין לידי טלאל, אשר רכש אותן מהמנוח באמצעות ייפוי כח, וכי הערות האזהרה נרשמו בהתאם להסכם הלוואה שבין טלאל לבין נאזם, ולאחר מכן בהתאם לחוזה מכר בין טלאל לבין פאדי.

2.לאחר שמיעת ראיות, ניתן פסק הדין בתיק ובו מצאתי לקבל את התביעה והוריתי על ביטול הרישומים בלשכת רישום המקרקעין באשר לשלושת הנתבעים, כך שהזכויות ישובו להיות רשומות על שם המנוח (להלן: "פסק הדין").

3.ביום 7.6.2015 הוגשה בקשה לעיכוב ביצועו של פסק הדין, בשם טלאל ונאזם (להלן ביחד: "המבקשים"). בבקשה הארוכה מפורטות טענות רבות לגבי סיכויי הערעור וקצת פחות טענות לגבי מאזן הנוחות. בתצהירו של טלאל אשר צורף לבקשה – ישנה התייחסות קצרה לנושא מאזן הנוחות (סעיפים 58-62), אם כי אין שם טיעון עובדתי לגבי הנזק שיגרם לטלאל (או לנאזם) אם לא יעוכב הביצוע והערעור יתקבל. קיימת התייחסות לפסיקה שעניינה מימוש נכסי מקרקעין ועוד מופיעה הטענה לפיה החשש של טלאל הוא שאם לא יעוכב פסק הדין - בן נתן תעביר את הזכויות על שמה (מכח צו הירושה) ותמכור את המקרקעין לצד שלישי. בן נתן (להלן אף: "המשיבה") מתנגדת לעיכוב הביצוע של פסק הדין, ותשובתה בכתב כוללת התייחסות מטעמה לסיכויי הערעור כמו גם לכך שלשיטתה, אף אם לא יעוכב פסק הדין והערעור יתקבל – לא יגרם נזק שאינו בר כימות כספי. פאדי הודיע כי "אין לו התנגדות לעיכוב הביצוע".

4.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים – מצאתי לקבל את הבקשה בחלקה באופן זמני בלבד.

כלל ידוע הוא, כי הזוכה בפסק דינו זכאי ליהנות מפרי זכייתו וכי הגשת ערעור כשלעצמה אינה מצדיקה עיכוב ביצוע (תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, להלן: "התקנות"). הסמכות להורות על עיכוב ביצועה של החלטה שלגביה הוגש ערעור ועל מתן סעד זמני לתקופת הערעור, מוסדרת כיום בהוראות תקנות 467(ב) ו-467(ג) לתקנות, וזאת לאחר התיקון מאפריל 2013 (תקנות סדר הדין האזרחי (תיקון), התשע"ג-2013, מיום 11.4.2013).

הפסיקה התוותה שני תנאים מצטברים שעל המבקש עיכוב ביצוע להוכיח: סיכויי ערעור טובים ומאזן נוחות הנוטה בבירור לטובתו – כך שאי עיכוב ביצוע פסק הדין יסב לו נזק שאינו בר-תיקון או יקים קושי ממשי להשבת המצב לקדמותו ככל שהערעור יתקבל (ע"א 3798/15 חיסן נ' בראנסה (10.06.2015)). עוד נקבע כי שני התנאים שלובים זה בזה, כך שככל שהמבקש מצביע על סיכויי ערעור טובים יותר, כך יפחת משקלו של התנאי בדבר נטיית מאזן הנוחות לטובת המבקש, ולהיפך, ונוסחת האיזונים כונתה "מקבילית הכוחות" (ע"א 3201/15 פלוני נ' פלוני (1.6.2015); ע"א 2946/15 רשבי נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ (9.6.2015)).

5.לעניין סיכויי הערעור – יש קושי מובנה בבחינת סיכויי הערעור על ידי הערכאה אשר נתנה את פסק הדין נשוא הערעור. לא בכדי תוקנו התקנות כך שאת הבקשה לעיכוב הביצוע יש להגיש בד בבד עם הערעור, לערכאת הערעור – ואזכיר את ההחלטה בבש"א 6378/96 החברה העירונית לפיתוח נ' י' שיינר ושות' (17.10.1996), עוד טרם התיקון לתקנות, שם עמד בית המשפט על הבעייתיות הקיימת בבחינת רכיב זה על ידי בית המשפט שנתן את פסק הדין, לאמור:

"בצדק עמד ב"כ המבקשת על האנומליה שבמצב דברים זה, בו על מבקש העיכוב לשכנע את השופט שנתן את פסק-הדין כי קיים סיכוי שיתקבל ערעור על פסק-דינו. מציאות זו, בה עומד השופט במצב של "ניגוד עניינים", גם אם אינה אסורה לפי תקנות סדר הדין האזרחי, בוודאי שאינה רצויה, ויש ליתן את הדעת לתיקונה, אם בתיקון תקנות סדר הדין, ואם בפרקטיקה בה לא ישב אותו שופט ב"ערעור" על פסק-דינו."

התקנות אכן תוקנו, אך בא כוחם של המבקשים, הגיש את בקשת עיכוב הביצוע בתיק זה ולא יחד עם הערעור, ולכן – אין מנוס אלא להתייחס לסיכויי הערעור, הגם שטרם הוגש ערעור ולא אוכל להתייחס להודעת הערעור. בכל אופן, לאחר קריאת האמור בהקשר זה בבקשה וקריאה חוזרת של פסק הדין, עמדתי היא כי סיכויי הערעור אינם יכולים להיחשב כטובים שעה שנדבך מרכזי של פסק הדין סומך על קביעות עובדתיות ובמיוחד חוסר המהימנות של טלאל, לעניות דעתי. עם זאת, בוודאי שאינני יכולה לומר שאין סיכוים לערעור, ואמירה שכזו לעד אינה וודאית, ואף יהירה.

6.לעניין מאזן הנוחות – יש לראות כי אין עסקינן בפסק דין לחיוב כספי, אך המשמעות של פסק הדין היא כספית מבחינת שני הצדדים, שכן המבקשים אינם מתגוררים במקרקעין ואף בן נתן אינה מתכוונת לבנות שם את בית מגוריה. המדובר בנכס מקרקעין עם שווי כלכלי – ואין טענה מטעם מי מהצדדים לגבי זיקה מיוחדת דווקא לנכס זה. דומה כי שני הצדדים מתכוונים למכור את הנכס – בשלב זה או אחר, ולכן, הגם שאין עסקינן בחיוב כספי – יש לבחון את הבקשה באספקלריה "כלכלית" גרידא. בהקשר זה אעיר כי הפסיקה שאליה מפנים המבקשים בבקשתם, לגבי הנטייה לעכב ביצוע של פסקי דין עת עסקינן בהליכי מימוש נכסי מקרקעין – עוסקת כולה בפינוי דיירים מביתם, ואין מקום להשוואה. מכאן, שאף אינני בטוחה שהמבקשים יכולים לשכנע כי מאזן הנוחות נוטה לטובתם (ועוד יש לראות כי מי שלזכותו הערת האזהרה האחרונה בזמן, ואשר עלול להיות "הנפגע העיקרי" לו לא יעוכב הביצוע והערעור יתקבל, הינו דווקא פאדי, אשר לא ברור אם מתכוון להגיש ערעור, לא ביקש עיכוב ביצוע והסתפק בהודעה קצרה בת שורה לפיה "הוא לא יתנגד לעיכוב הביצוע").

7.לאחר שמצאתי כי קשה לומר שסיכויי הערעור טובים במיוחד, ואף לא הוכח שמאזן הנוחות מחייב את העיכוב, הרי שלא שוכנעתי כי שני השיקולים הרלבנטיים מצדדים בעיכוב הביצוע המבוקש. עם זאת, מחמת הזהירות, והיות ואינני יכולה להעריך כראוי את סיכויי הערעור, הן בשל שלא הוגש עדיין הערעור והן לאור כך שפסק הדין יצא תחת ידי; והיות ובן נתן לא פירטה בתשובתה מה בכוונתה לעשות עם הנכס בטווח הזמן המיידי – מצאתי להיעתר לבקשה באופן זמני, כך שאני מורה על עיכוב ביצוע זמני של פסק הדין, למשך 45 יום, בכפוף להפקדת סכום של 10,000 ₪ בקופת בית המשפט, ובכפוף לחתימה על כתבי התחייבות מצד טלאל ונאזם לפיהם הם מתחייבים לשפות את בן נתן בגין כל נזק שיגרם עקב עיכוב הביצוע, לו ידחה הערעור. פרק זמן זה יאפשר למבקשים להגיש את הערעור במועדים הקבועים בחוק (ואזכיר כי פסק הדין ניתן ביום 17.5.2015), יאפשר להם להגיש בקשה לעיכוב ביצוע ביחד עם הערעור, ויאפשר לערכאת הערעור הנכבדה שהות להידרש לבקשה.

אין צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"ח סיוון תשע"ה, 15 יוני 2015, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: