ת"א 52905-11-13 קרטה נ' כהן ואח'

1.התובע, מר יגאל קרטה, הגיש נגד ה"ה יואב ואוהד כהן את התביעה דנן לסעדים כדלקמן: סעד הצהרתי לפיו לנתבעים אין כל זכות בחנות מושא התביעה (חנות "עמנואל רהיטי המזרח בע"מ" ברח' ירושלים 40 בצפת, המהווה חלק מחלקות 47 -48 בגוש 13059); צו לסלק את ידם מהמקרקעין וצו מניעה האוסר על הנתבעים לבצע עבודות, שיפוצים או שינויים במקרקעין. לטענת התובע, הוא "בעל הזכויות במקרקעין". זאת, מכוח חוזה עם הבעלים הרשום של החנות, חברה זרה הרשומה בישראל בשם "חברת פקידים ואמרכלים של הקהילות הישראליות בארץ הקודש שנוסדה באמסטרדם" מס' 56-000544-9 (הידועה גם כפקידים אן אמרכלים דר ישראליטיש כימונטין אין הט הליגן ו/או פקידים ואמרכלים בעד ארץ ישראל; להלן: החברה), וכן מכוח ייפוי כוח בו ייפתה החברה את כוחו של בא כוח התובע לפעול בשמה (בין היתר באמצעות התובע או לטובתו).

2.הנתבעים הגישו בקשה לדחיית התביעה על הסף מחוסר עילה ו/או יריבות וכן בשל חוסר סמכותו של התובע לתבוע בשם החברה. בא כוח הנתבעים טען כי בירורו במסמכי החברה העלה כי ברשם החברות אין נתונים בענין דירקטורים או מניות, ועל כן לא ברור מכח מה חתם מר יששכר אלבורג על החוזה מטעם החברה. בא כוח הנתבעים צילם, לטענתו, את כל תיק החברה ברשם החברות, אך השמות המופיעים במסמך האחרון בתיק בקשר לדירקטורים משנת 1987 אינם תואמים את שמות בנספחי כתב התביעה הנחזים להיות מסמכים מטעם החברה. גם שמו של עורך הדין שמשרדו מופיע במסמכי התביעה ככתובת החברה, אינו עורך הדין שמולם פעלו הנתבעים במשך כ-30 השנים שבהן הם מחזיקים בחנות.

3.לאחר שורה של ארכות מוסכמות, הודיע התובע ביום 7.7.2014 כי יגיב לבקשה לסילוק על הסף תוך 21 ימים כאשר ימי הפגרה במנין. מועד זה חלף.

4.דין הבקשה להתקבל.

5.כאשר בית המשפט בוחן בקשה לסילוק על הסף בגין העדר עילה, עליו להניח שהעובדות הנטענות בכתב התביעה מוכחות והשאלה היא, האם עובדות אלה מקימות עילת תביעה בדין. אם התובע היה מסתפק בטענתו בכתב התביעה לפיה הוא "בעל הזכויות במקרקעין", לא היתה הצדקה לסלק את התביעה על הסף בגין העדר עילה לקבלת סעדים המבוקשים (ולמצער חלקם). דא עקא, התובע הוסיף וטען בכתב התביעה כי החברה היא הרשומה כבעלים של המקרקעין וכי הוא קיבל את זכויותיו בחוזה ובייפוי הכוח שצורפו לכתב התביעה. גם אם אניח, בניגוד לטענת הנתבעים, שמסמכים אלה בוצעו בידי אורגנים מוסמכים בחברה, הרי החוזה אינו מקנה לתובע את זכות החזקה בחנות. החוזה הוא חוזה "הפעלה", הנחזה כמסמיך את התובע לפעול עבור החברה, ובין היתר, לתפוס חזקה במקרקעין ובנכסים "עבור הבעלים" (סעיף 4.1.1 לחוזה; בנוסף מקנה החוזה רישיון במקרקעין תובע – סעיף 4.1 רישא לחוזה). החוזה – אינו מתיימר להקנות לתובע את זכות החזקה המשפטית, אלא רק להסמיכו לתפוס את חזקת החברה עבורה (ולא נעלם מעיני סעיף 8.1 לחוזה המטיל על התובע את המסים בגין שימוש ו/או חזקה או סעיף 12 בו לפיו הבעלים יתאמו עם התובע ביקור במקרקעין). החוזה נחזה כמסמיך את התובע להשכיר את המקרקעין והנכסים, "לרבות לעצמו". קרי – כאשר התובע משכיר את המקרקעין, לא הוא בעל זכות החזקה אשר משכיר, אלא הוא פועל בשם החברה (ורשאי גם לפעול לכך שהחברה תשכיר את המקרקעין לו). אכן, השאלה האם חוזה רישיון מקנה גם זכות חזקה היא ענין של פרשנות החוזה (נינה זלצמן "רישיון במקרקעין" הפרקליט מב(א) 24, 46 (1995); תא"מ (צפת) 9641-02-08 ששון נ' מי החולה אגודה שיתופית חקלאית באספקת מים ביסוד המעלה בע"מ (30.7.2014)). כפי שכבר ראינו, פרשנות החוזה שצורף לכתב התביעה בענייננו מעלה כי זכות החזקה המשפטית אינה מוקנית בו לתובע. מדובר בחוזה הנחזה להסמיך את התובע, בענין זכות החזקה, כשלוח שלה. על כן, גם אם אניח שיש בחוזה כדי להסמיך את התובע לפעול להגשת תביעה נגד הנתבעים לסילוק יד מהחנות וכד', הרי כפי שתפיסת חזקה בחנות על פי החוזה היא תפיסת חזקה של החברה (המבוצעת בפועל בידי התובע), כך גם הגשת תביעה נגד הנתבעים היא הגשת תביעה של החברה (המבוצעת בפועל בידי התובע). העולה מכל האמור הוא שעל-פי כתב התביעה עצמו (לרבות הנספחים שאליו הוא מפנה לענין זה), התובע אינו בעצמו בעל זכות החזקה המשפטית במקרקעין (וכאן המקום לציין כי לא נעלם מעיני כי נטען בסעיף 2 לכתב התביעה כי התובע הוא בעל הזכויות במקרקעין "בין היתר" מכוח החוזה וייפוי הכוח לבא כוחו; התובע, אשר טען באופן פרטני לזכויות מכוח החוזה וייפוי כוח, לא פירט כל מקור אחר המקנה לו זכויות במקרקעין, ואין בענייננו בצמד המלים "בין היתר" הנטען בשפה רפה, כדי להציל את תביעתו ממחיקה על הסף). על בסיס הנטען בכתב התביעה, ייתכן והיתה קמה לחברה, בעלת זכות הבעלות בחנות, עילת תביעה לסילוק יד נגד הנתבעים. דא עקא, התובע בתביעה דנן אינו החברה. "גוף משפטי שנתאגד תובע בשמו" (יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, ש' לוין עורך, 1995) 119) ולא בשם שלוח שלו (ראו בש"א (שלום י-ם) 11375/97 עופר נכסים והשקעות בע"מ נ' יוחנן (29.4.1998), בה נפסל ניסוח כתב תביעה של תאגיד "באמצעות" מנהל שלו). התובע בכותרת כתב התביעה בענייננו אינו החברה אלא יגאל קרטה, וגם כאשר בית המשפט מניח שהעובדות בכתב התביעה מוכחות, יגאל קרטה אינו בעל זכות החזקה בחנות, ועל כן לא קמה לו עילה אישית לתבוע סילוק יד מהנתבעים.

6.התביעה נמחקת על הסף בהעדר עילה. התובע יישא בשכר טרחת עו"ד של הנתבעים בסך של 4,000 ₪.

ניתנה היום, כ"ט אב תשע"ד, 25 אוגוסט 2014, בהעדר הצדדים.