ת"א 5289-11-15 גריפאת ואח' נ' הימונתא בע"מ ואח'

לפני בקשה לדחיית התביעה על הסף מחמת מעשה בית דין.

רקע וטענות הצדדים

1.התובעים הגישו נגד הנתבעים תביעה למתן פסק דין הצהרתי הקובע כי הם הבעלים של המקרקעין הידועים כחלקה 10 בגוש 17494 (להלן: החלקה"). על פי הנטען בכתב התביעה, המנוחה עאישה עבד אלמג'יד חמאד (הנתבעת מס' 26) הייתה הבעלים המקורי של החלקה והיא מכרה את זכויותיה בחלקה למנוח עלי אפהיד קאסם גריפאת (נתבע מס' 2), אשר מכר אותם למנוח מוסא עבד מחמוד גריפאת (התובע מס' 2) בהתאם לייפוי כוח בלתי חוזר משנת 1962. לטענת התובעים, על אף שהזכויות בחלקה נמכרו לתובע מס' 2 עוד בשת 1962, מכרו יורשיו של הנתבע מס' 2 את הזכויות שרכשו מהמנוחה עאישה לנתבעת מס' 1, הימנותא בע"מ. על כן, הגישו התובעים את התביעה דנן נגד יורשי המנוחה עאישה עבד אלמג'יד חאמד, נגד יורשי המנוח עלי אפהיד קאסם גריפאת ונגד הימנותא.

2.בבקשה לדחיית התביעה על הסף טענה הנתבעת מס' 1, כי תביעה זהה לתביעה שהוגשה בתיק דנן, הוגשה ביום 17.5.2009 במסגרת ת"א 93/08 על ידי התובעים בתביעה כאן, דיב עבד מחמוד גריפאת ועיזבון המנוח מוסא עבד מחמוד גריפאת, נגד הימנותא ואחרים, אשר נדחתה בפסק דין שניתן על ידי כב' השופט יונתן אברהם ביום 15.11.2010 מחמת התיישנות. ערעור על פסק הדין שהוגש לבית המשפט העליון אף הוא נדחה. מאחר שכבר הוגשה תביעה קודמת על ידי אותם תובעים באותה עילה והתביעה נדחתה, הרי דין התביעה כאן להידחות מחמת השתק עילה.

3.התובעים התנגדו לבקשה. הם אמנם אישרו כי תביעה זהה לתביעה כאן שהוגשה על ידם בעבר, נדחתה מחמת התיישנות, אך לטענתם, דחיית התביעה מחמת התיישנות אינה יוצרת השתק עילה החוסם את דרכם להגיש את התביעה מחדש. לשיטתם, התביעה הקודמת לא נידונה לגופה וכל הדיון שנערך בפסק הדין נגע לשאלת ההתיישנות והשיהוי בלבד. מאחר שהתביעה לא נידונה לגופה אלא נדחתה מחמת התיישנות, פסק הדין של כב' השופט יונתן אינו יוצר מעש בית דין. המשיבים טענו עוד, כי לא בנקל יורה בית המשפט על דחיית התביעה על הסף וכי המבחנים לדחיית התביעה על הסף הם נוקשים ואין זה המקרה המתאים לכך.

דיון והכרעה

4.דין הבקשה להתקבל ודין התביעה להידחות על הסף.

כפי שהובא לעיל, אין מחלוקת כי תביעה קודמת בעילה זהה לעילת התביעה בתביעה דנן הוגשה ונדחתה מחמת התיישנות. עיון בכתב התביעה שהוגש במסגרת תיק זה ובכתב התביעה שהוגש בתביעה הקודמת מלמד, כי התובעים בתביעה כאן הם אותם תובעים בתביעה הקודמת, הנתבעים בתביעה כאן הם הנתבעים בתביעה הקודמת ועילות התביעה בשתי התביעות זהות לחלוטין. גם בתביעה הקודמת טענו התובעים, כי המנוחה עאישה (הנתבעת מס' 26) שהייתה הבעלים המקורי של החלקה מכרה את הזכויות שלה בחלקה למנוח עלי אפהיד קאסם גריפאת (הנתבע מס' 2), וכי הנתבע מס' 2 מכר את הזכויות שלו בחלקה למנוח מוסא עבד מחמוד גריפאת (התובע מס' 2). עוד נטען בכתב התביעה בתיק הקודם, כי יורשיו של הנתבע מס' 2 מכרו את הזכויות שרכשו מהנוחה עאישה לנתבעת מס' 1 שלא כדין ועל אף שידעו כי אביהם המנוח מכר אותם לתובע מס' 2. כפי שניתן להיווכח עילת התביעה בתיק דנן זהה לחלוטין לעילת התביעה בתיק הקודם.

בנסיבות אלה, שבהן כבר הוגשה תביעה קודמת בעילה זהה לתביעה המתנהלת בתיק דנן ותביעה זו נדחתה, הרי דחיית התביעה בהליך הקודם יוצרת השתק עילה החוסם את דרכם של התובעים להגיש את התביעה מחדש, ללא שום קשר לסיבה שבגינה נדחתה התביעה הקודמת. דחיית התביעה יכולה לנבוע מסיבות רבות ומגוונות, כגון בירור התביעה גופה, אי התייצבות לדיון, אי הגשת תצהירי עדות ראשית, התיישנות, שיהוי ועוד. דחיית התביעה בכל המקרים הללו יוצרת כאמור השתק עילה, גם אם התביעה הקודמת לא התבררה לגופה. בעניין זה שונה השתק העילה מהשתק פלוגתא. בעוד שעל מנת שייווצר השתק פלוגתא, על הטוען לקיומו להוכיח כי הפלוגתא הוכרעה לגופה (בנוסף לתנאים נוספים שאינם נוגעים לענייננו), הרי השתק עילה אינו דורש הכרעה בטענות לגופן.