ת"א 52796-09-14 גנון נ' דרליך

בפני תביעה לפיצויים בסך של 100,000 ₪ בטענה להפרה יסודית של חוזה שכירות.

התובעת שכרה נכס מהנתבעת והחלה בהפעלת חנות, ברם כחדשיים וחצי לאחר שהחלה תקופת השכירות נותק זרם החשמל לחנות. ניתוק החשמל נבע מחוב בסך של 11,880 ₪ שנוצר בתקופה שקדמה לחתימת חוזה השכירות מול התובעת, תקופה בה החזיקו בנכס כלתה ובנה של התובעת. התובעת הודיעה על ביטול החוזה, חדלה מלשלם דמי שכירות וכ- 3 חדשים לאחר ניתוק החשמל תפסה הנתבעת את החזקה בחנות.

לטענת התובעת הפרה הנתבעת את התחייבויותיה כשנמנעה מלשלם בעצמה את החוב לחברת החשמל, בעוד שלטענת הנתבעת היה על התובעת לשאת בתשלום זה. מחלוקות אלו עומדות במוקד התביעה.

העובדות

1. התובעת הינה עצמאית העוסקת במכירת מזון ותבלינים. הנתבעת הינה הבעלים של נכס המשמש כחנות, ברחוב ירושלים 61 בבני ברק (להלן: "הנכס"). בתקופה אשר קדמה לתקופה הרלוונטית לתביעה זו, בשנת 2012, הייתה החנות מושכרת לגב' מרים ברדה (להלן: "מרים"), כלתה של התובעת. מרים ובעלה, מר שי גנון (להלן: "שי") הפעילו בנכס חנות עד לסוף שנת 2012.

2. ביום 17.12.12 נכרת חוזה שכירות בין התובעת לבין הנתבעת (להלן: "חוזה השכירות") ולפיו שכרה התובעת את החנות לתקופה של שנה מיום 1.1.13. חוזה השכירות נערך ונחתם במשרדו של עו"ד טל גרשטיין (להלן: "עו"ד גרשטיין"), בא כוחה של הנתבעת, כאשר עקב גילה ומצבה הרפואי של הנתבעת, חתמה בשמה על חוזה השכירות ביתה, גב' צביה דרליך (להלן: "צביה"). התאריך הנקוב בחוזה השכירות כתאריך כריתתו הינו 17.9.12, אך אין מחלוקת על כך שמועד זה שגוי (למשל כאמור בעמ' 18 בפרוט').

   בחוזה השכירות התחייבה התובעת, בין היתר, לשלם דמי שכירות בסך של 2,750 ₪ לחדש בצירוף מע"מ, וכן למסור כבטחון: שטר חוב בסך של 36,000 ₪; 3 שיקים לתשלומי מסי מים, חשמל ומסים עירוניים; ערבות בנקאית בגובה 3 חדשי שכירות; ופיקדון של 6,000 ₪ במזומן.

3. ביום 7.2.13 הפיקה חברת החשמל התראה על חוב אשר כותרתה "הודעה לפני / על ניתוק חשמל". ההודעה מופנית לאדם בשם דגדו אלברט בכתובת הנכס, ובמסגרתה התראה לפיה יש לשלם לחברת החשמל חוב בסך של 11,880.49 ₪, שאם לא ייעשה כן ינותק זרם החשמל לנכס. לפי הפירוט בהודעה מקור החוב בעיקר חשבונות חשמל לחדש מרץ 2012 (6,424.74 ₪) ודצמבר 2012 (4,938.42 ₪).

4. עם קבלת ההתראה פנתה התובעת לצביה בדרישה שתדאג לתשלום החוב לחברת החשמל, ברם צביה סירבה לעשות כן וטענה שעל התובעת לפנות למרים ולשי, אשר בתקופה בה החזיקו הם בנכס נוצר החוב. נוכח מחלוקת זו לא טרח איש לשלם את החוב וביום 12.3.13 נותק זרם החשמל לנכס.

5. בו ביום בו נותק החשמל שבה ופנתה התובעת לנתבעת, במכתב לעו"ד גרשטיין, ודרשה שהנתבעת תדאג מיידית לחידוש זרם החשמל לנכס. דרישה זו לא נענתה ובמכתב מיום 2.4.13 הודיעה התובעת על ביטול חוזה השכירות ועל כוונת התובעת לפנות את הנכס עד ליום 7.4.13 ולהיפרע מהנתבעת על נזקיה.

6. התובעת חדלה מלשלם את דמי השכירות אך למרות הודעת הביטול לא פינתה את הנכס במשך כחדשיים. ביום 7.6.13 הגיע מנעולן אשר שכרה צביה לנכס, פרץ את מנעול הנכס והחליפו במנעול אחר, כך שלמעשה בכך תפסה הנתבעת את החזקה בנכס. ביום 9.6.13 הגיעה התובעת לנכס, הבחינה בהחלפת המנעול ותפיסת החזקה בה, ולמחרת הגישה על כך תלונה למשטרה. במכתב מיום 17.6.13 הודיעה התובעת שהיא מחזירה את מפתחות הנכס לנתבעת ועומדת לתבוע את נזקיה. טענות התובעת נדחו וביום 29.9.14 הוגשה תביעה זו.