ת"א 52762-07-10 בן שטרית ואח' נ' לישראל ואח'

צ' ט', יליד 1977, נפטר בדצמבר 2003 לאחר שהתאבד בקפיצה מקומה גבוהה, בחדר ששכר, בבית מלון בצרפת (להלן - "המנוח"). בגין מותו הוגשה תביעה על ידי הוריו וזאת בין כיורשיו ובין כתלויים בו. המנוח התאבד, לאחר תקופה בה שימש כשליח בצרפת, מטעם הסוכנות היהודית לישראל (להלן: "הסוכנות"). בנסיבות אלה, הוגשה התביעה בתחילה, רק כנגד הסוכנות היהודית. בתביעה המקורית נטען כי לא היה מקום לשלוח את המנוח לאותה שליחות, בשים לב למצבו הנפשי. נטען - כי הסוכנות אחראית למותו, גם לנוכח התנהלותה, לאחר ניסיון אובדני קודם של המנוח. ביום 7.11.03, ניסה המנוח להתאבד באמצעות בליעת כדורים, אך הניסיון נכשל. המנוח אושפז בבית חולים, אך (כך נטען), הסוכנות מצידה מיהרה לשחררו מבית החולים, בניגוד להמלצת הרופאים. כמו כן היא הפסיקה את השליחות וזרקה אותו מדירתו, באופן שדחף אותו לניסיון ההתאבדות השני, אשר למרבה הצער הצליח.

עוד טרם הועברה התביעה לטיפולי, ביקשו התובעים לתקן אותה ולצרף כנתבעת נוספת את קופת חולים מכבי. בקשה זו אושרה בהחלטת כב' הרשם צוריאל לרנר, מיום 6.2.11. באותה בקשה נכתב כי רק לבקשת ב"כ התובעים, הוא קיבל את תיקו האישי של המנוח ושם נמצאה הצהרת כזב של רופא קופת החולים. באותה הצהרה אישר רופא קופת החולים - כי תשובות שנתן המנוח בעצמו לשאלון הסוכנות, היו תשובות נכונות. זאת, אף שהמנוח לא ציין, במקום הנדרש בשאלון, כי הוא סובל ממחלת נפש. אין מחלוקת שהמנוח לא גילה בשאלון - שהוא סובל ממחלת נפש, על אף שסבל ממחלה שכזו. חרף זאת, אישר כאמור רופא הקופה שכל התשובות הן נכונות, אמיתיות ומלאות.

קופת חולים מכבי, אשר באותה עת צורפה כאמור כנתבעת 2, שלחה מטעמה הודעת צד ג' - לד"ר לבנת ביטי. הנ"ל טיפלה במנוח באופן צמוד, לפני שיצא לאותה שליחות, מטעם הסוכנות בצרפת. במסגרת ההודעה צוין כי ביום 6.8.03, נבדק המנוח על ידי רופא משפחה מטעם הקופה (אותו רופא שחתם לבסוף על אישור כי תשובות המנוח לשאלון הן אמת). הרופא, אשר הכיר את העבר התרופתי של המנוח, סירב לחתום על השאלון, כפי שביקש המנוח. בתגובה לאותו סירוב, ביקש ממנו המנוח לשוחח טלפונית עם הצד השלישי, בהיותה הפסיכיאטרית המטפלת בו באופן צמוד ומכירה את מצבו. לטענת הרופא, באותה שיחה אמרה צד ג' כי המנוח אינו נמצא בשום סכנה, כי הוא כשיר לשליחות וזו אף תשפר את מצבו הנפשי. לדבריה, השתלבות תעסוקתית שכזו, מהווה חלק מטיפולו. לאחר אותה שיחה, השתכנע הרופא כי אכן נכון למצוא למנוח מקום עבודה שיסייע להחלמתו, בעוד סירוב לחתום על הטופס, יוביל להתדרדרות של אותו מצב. על סמך דברי המנוח ועל סמך דברי הצד השלישי - חתם רופא המשפחה על אישור לתשובות המנוח על טופס השאלון. המודיעה טענה כי הנזקים של התובע - נגרמו, בין השאר, מייעוץ רשלני של צד ג'.

יוער כי גם הסוכנות, שלחה הודעות לצד ג' וזאת הן לקופת חולים מכבי, והן לד"ר פיליפ טוביאנה, אשר הוא אותו רופא משפחה, שחתם על ההצהרה המאשרת התשובות.

ביום 6.3.13 - נמחקה התביעה, לאור מחדל של התובעים. בסמוך, הגישו התובעים בקשה לעיון חוזר במחיקה, כאשר במסגרתה ביקשו לחדש את התביעה, אך זאת רק כנגד הנתבעת 2, היא קופת חולים מכבי. ממילא, עת חודשה התביעה, ביום 28.4.13, היא חודשה רק כנגד אותה נתבעת.

בנסיבות אלה איני נדרשת לטענות שהועלו בהודעה לצד ג', ששלחה הסוכנות, אשר כבר אינה צד לתיק וכן לא - לטענות שהועלו בכתבי ההגנה הרלבנטיים.

הצד השלישי, ד"ר ביטי - הכחישה בהגנתה את הטענה שאמרה מפורשות כי המנוח לא נמצא בשום סכנה. היא ציינה כי עובר ליציאתו לשליחות - היה המנוח במבוי סתום. הוא לא עבד והתגורר עם משפחתו, אשר לא היוותה קרקע פורייה לצמיחה והתפתחות. גם אמו ואחיותיו, סבלו מבעיות נפשיות. צד ג' טענה כי הנסיעה לשליחות, הייתה דבר חיובי עבור המנוח. היא הפנתה לכך שמדובר בנסיעה למדינה בה נולד, צרפתית היא שפת אמו, הוא שירת בצבא הצרפתי והכיר את העיר, אשר אליה יצא לשליחות. כמו כן, היו לו באותה עיר קרובי משפחה וחברים. עוד ציינה כי הפנתה את המנוח לד"ר קהן, המתגורר בצרפת, בעיר אליה נשלח המנוח - לצורך בהמשך מעקב וטיפול. צד ג' טענה כי עמדתה המקצועית - שהיציאה לשליחות תשפר את המצב הנפשי של המנוח, היא עמדה מקצועית סבירה. לדידה, בכל מקרה, אין קשר סיבתי בין אותה דעה, לבין המוות וכי היא לא התרשלה.

בכתב התביעה פורט בהרחבה העבר הנפשי של המנוח וקורות חייו - עד למוות המצער. בכלל האמור, צוין כי בשנת 1999 הוא אף הוכר על ידי המוסד לביטוח לאומי, כבעל נכות של 75% עקב מצבו הנפשי. במאי 2001 - הוא הופנה לאשפוז בכפר שאול, בעקבות אפיזודה אפקטיבית מעורבת, שאופיינה בירידה במשקל ובמצב הרוח. המנוח היה מוכר כחולה בי-פולארי, כאשר בעברו היו לפחות, שתי אפיזודות, מאניות. בכתב התביעה נאמר כי מספר שנים לפני קבלתו לכפר שאול, הוא גם ניסה להתאבד וביולי 2001, עקב מצב רוח ירוד ודחפים לפגוע בעצמו, הוא אושפז שוב. אין אני רואה להאריך בפירוט השתלשלות הטיפול, הרופאים המטפלים והאירועים בחיי המנוח, אשר יתכן שחלק מהם, תרמו למצבו הנפשי ואפנה בעניין זה, למפורט בהרחבה שם.

המנוח פנה לסוכנות כדי לשמש כשליח בחו"ל מטעמה והוא עבר את תהליכי המיון והסינון הרגילים. בסופו של יום, הוא נשלח אכן לשמש כשליח עלייה באנגיין, הסמוכה לפריז וזאת באוקטובר 2003. כחלק מאותם הליכי מיון, הוא התבקש למלא שאלון רפואי, בדבר מחלות מהן הוא סובל. כאמור לעיל, התובע הסתיר את עובדת המחלה הנפשית ואת כל עברו הרפואי, באותו תחום. על אותו טופס שמילא המנוח, אישר רופא קופת חולים מכבי - כי תוכנו אמת. אישור הרופא - הוא מיום 6.8.03. זמן קצר לאחר שהגיע המנוח לצרפת, הוא ניסה להתאבד, ביום 7.11.03, באמצעות בליעת כמאה כדורים. הוא אף הותיר מכתב התאבדות, בתיקייה שבמחשבו האישי. אותו ניסיון לא עלה והוא טופל בבית חולים. יממה לאחר האשפוז, הגיעו נציגי הסוכנות לבית החולים והמנוח שוחרר, לאחר תשלום עבור האשפוז. בתביעה נטען כי השחרור היה בניגוד להמלצה הרפואית ועמדת בית החולים הייתה שיש סיכון, באותו שחרור מוקדם. עוד נטען בתביעה כי סמוך לאחר מכן פיטרה הסוכנות את המנוח ואף ביקשה ממנו לפנות את הדירה, בה שהה. אם המנוח ביקרה אותו, לאחר השחרור מהאשפוז ולאחר מכן חזרה לארץ ושמרה אתו על קשר טלפוני. בדצמבר 2003, שכר המנוח חדר בבית מלון, בקרבת הדירה ממנה פונה וקפץ אל מותו, מחלון החדר, שהיה בקומה גבוהה. באשר לקופת חולים מכבי, טענו התובעים כי הם אחראיים למוות, לנוכח הטעיית הסוכנות, עת אושרו התשובות לשאלון.

קופת חולים מכבי טענה להתיישנות התביעה. בכלל הטענות שבהגנת הקופה היא טענה, בין השאר, גם שאין להטיל עליה אחריות שכן מדובר במעשים ומחדלים שנעשו על ידי המנוח עצמו. המצג הנוגע לשאלון - לא היווה גורם, או שיקול, בפעולה של המנוח עצמו, אלא רק בהחלטות של הסוכנות. המנוח מצדו בחר להסתכן מרצון, ביציאה לשליחות, על אף מודעותו למצבו הנפשי. הראייה לכך היא שהוא בחר להסתיר את אותו מצב, מהסוכנות. נטען כי לא מתקיים קשר סיבתי, שכן הדעת נותנת, שהמנוח היה מוצא בכל מקרה דרך להתאבד, גם לולא כל השתלשלות העניינים. זאת, בשים לב לרצונו בכך ולעובדה שהייתה לו נטייה אובדנית.