ת"א 52680-03-16

בעניינו. (הדגשה אינה במקור- א.ב.).

הקושי המתעורר סביב סוגיית הקשר הסיבתי

על פניו, די באמור לעיל על מנת להביאני למסקנה כי במקרה דנן יש מקום להיעתר לבקשה להבאת ראיות לסתור את קביעת המל"ל. דא עקא, ולמעלה מן הצורך לא אוכל שלא להתייחס לקושי המתעורר גם סביב סוגיית הקשר הסיבתי בו הכירה הועדה הרפואית האחרונה של המל"ל, בהיעדר הנמקה הכיצד קביעה זו מתיישבת עם קביעתן של ועדות רפואיות שקדמו לה. ובמה הדברים אמורים?

בדו"ח הועדה מיום 6/5/13 ציינה הועדה הרפואית בממצאיה לאחר שעיינה בבדיקת ה- C.T מיום 1/1/2012 כי הבדיקה מדגימה: "היצרות מרווח דיסקלי L4-5 עם בלט דיסק היקפי לחץ מעט על השק והיצרות מרווח דיסקלי L5-S1 ( שינויים ניווניים)" ועל כן נקבע כי: "בהיעדר ממצא קליני משמעותי בבדיקה או ממצא פוסט טראומטי בבדיקת עזר, לא חלה החמרה המקנה נכות בגין הפגיעה בתאונה הנדונה". על מסקנתה זו, ועל בסיס ממצאי בדיקות C.T ע"ש מתני מיום 1/1/12 ו- 20/10/12 וההשוואה ביניהן, חזרה הועדה מיום 13/10/2013 עת דחתה תביעתה החוזרת להחמרה.

בנסיבות אלו, מתעורר קושי עם קביעת הועדה האחרונה מיום 19/1/16 עת קבעה בצורה לאקונית כי קיימת החמרה בקשר לתאונה, מבלי שנתנה את דעתה לממצאי הועדות הקודמות, שכאמור שללו בצורה פוזיטיבית כל ממצאי פוסט טראומטי בקשר לתאונה וקבעו כי מדובר בשינויים ניווניים, וזאת מבלי שטרחה ליישב, כמתבקש בנסיבות העניין, את הסתירה המתעוררת, לכאורה, בין שתי קביעות אלו.

דומני כי סתירה מעין זו בין ממצאי הועדות השונות על פני השנים, או למצער היעדרו של הסבר המניח את הדעת לתמיהה העולה מהן באשר לסוגיית הקשר הסיבתי, אף הוא כשלעצמו מקים עילה להבאת ראיות לסתור ואולם כאמור, די בנימוקים שמניתי לעיל כדי להגיע למסקנה זו.

לאור כל המקובץ לעיל, קרי מסקנתי כי עברה הרפואי נפקד מעיני הועדות הרפואיות בהצטרף לתהייה העולה בנוגע לקשר הסיבתי, באתי למסקנה כי אכן יש מקום להבאת ראיות לסתור את קביעת המל"ל וכפועל יוצא, הריני ממנה בזאת מומחה בתחום האורטופדי לבדיקת התובעת.

כתב מינוי יוצא בנפרד. למותר לציין כי אין להמציא למומחה שימונה את תיקה במל"ל ואף לא את החלטתי זו.

בנסיבות האמורות, אין צו להוצאות.