ת"א 52657-05-15

1.לפני בקשה לביטול עיקול זמני שהוטל במעמד צד אחד.

2. ביום 9.7.15 התייצבו הצדדים לדיון בבקשה, המצהירים נחקרו והצדדים סיכמו טענותיהם.

3.המסגרת הנורמטיבית:

ההלכה כיום היא כי בעת שנדרש בית המשפט לבקשה לביטול עיקול זמני, דן הוא מבראשית בשאלה אם התקיימו התנאים למתן צו העיקול, שמלכתחילה ניתן במעמד צד אחד, ולכן יש לדון בבקשה לביטול העיקול כבקשה להטלת עיקול (רע"א 8420/96 דן מרגלית נ' בנק משכן, פ"ד נא(3) 789). תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד–1984 קובעות שורה של תנאים, אשר בהתקיימם יוטל צו עיקול זמני בתובענה כספית. ראשית, על בית המשפט להשתכנע, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה, בקיום עילת תביעה (תקנה 362(א)). שנית, על מבקש הסעד להראות בראיות מהימנות לכאורה שקיים חשש סביר שאי מתן צו העיקול הזמני יכביד על ביצוע פסק הדין (תקנה 374(ב)). ככל שמצליח התובע לשכנע את בית המשפט בשני אלו, על בית המשפט לשקול שיקולים של מאזן הנוחות, תום לב ומידתיות (תקנות 362(ב)(1)ו- 362(ב)(2)).

בשלב זה של הסעד הזמני, אין בית המשפט נזקק להכרעה בזכויות הצדדים, ולפיכך אין מקום כי בית המשפט יערוך ניתוח מקיף של הראיות ואין הוא חייב לבדוק את מכלול הראיות כאילו עמד להכריע בעניין סופית (ראה: ע"א 342/83 גלוזמן נ' גלוזמן, פד"י ל"ח (4) 105, 109-108).

על מערכת האיזונים שנקבעה בתקנות להבחן לאורם של סעיפי חוקי היסוד: כבוד אדם וחירותו ובעיקר סעיף 3 לחוק שעניינו שמירה על זכות הקניין של הפרט (אין פוגעים בקניינו של אדם). מהות צו העיקול היא למנוע שינוי במצבו של הנתבע לרעה עד למועד פסק הדין ולכן רלוונטית השאלה האם הנתבע עומד להבריח את נכסיו או לעשות מעשה אחר שיש בו כדי להכשיל את פסק הדין.

4. דיון:

כידוע, על מבקש עיקול זמני למלא ארבעה תנאים מצטברים הקבועים בתקנות סד"א.

א.התנאי הראשון למתן צו עיקול זמני קבוע בתקנה 362 (א) לתקנות סד"א ועל-פיו נדרש התובע להציג לפני בית המשפט ראיות מהימנות לכאורה בדבר קיום עילת תביעה.