ת"א 52616-11-10 ידגר נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב בע"מ - ("הפול")

1. זוהי תביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975 (להלן חוק פלת"ד). המחלוקת נוגעת רק לשאלת הנזק. התובע נפגע בתאונות דרכים ביום 2.8.10, כשהיה בן 58. הוא נותח ואושפז למשך 23 ימים ואח"כ שהה באשפוז סיעודי ממושך – בסה"כ שהה באשפוזים שונים 105 ימים. לבקשת התובע מונה מומחה רפואי בתחום האורתופדיה, ד"ר לידור שהעריך את הנכות שנותרה לו ב – 20%. עוד העריך המומחה שהתובע סבל במשך כחצי שנה מנכות זמנית בשיעור 100% ובמשך חצי שנה נוספת סבל מנכות זמנית בשיעור 50%. לבקשת התובע מונה מומחה רפואי בתחום הפסיכיאטריה, ד"ר בקר. הוא קבע שלתובע 30% נכות נפשית, אך מהם רק 5% נגרמו בתאונה. עוד לפני התאונה ובלי קשר אליה טופל התובע בשל דיכאון לרבות טיפול תרופתי. בסה"כ הוא סובל מ – 24% נכות קבועה.

2. מעדויות התובע ובנו עולה שהעסק המשפחתי (לייצור בגדים) שניהל התובע, נקלע לחובות וכשל, עוד לפני התאונה. במועד התאונה התובע לא עבד מזה שנים. על בסיס זה העריכה הנתבעת שלמעשה לא גרמה התאונה לתובע הפסדי השתכרות.

אל מול עובדות אלה טענו התובע ובנו, שבעת התאונה היה בעיצומו מהלך שנועד לשקם את התובע בעיסוק חדש – תיווך מקרקעין. טענה זו נשענת על שלושה אדנים: לבנו של התובע היה ניסיון מסויים בעיסוק בתיווך והוא אף הוציא רישיון תיווך. התובע עצמו ניגש למבחן לקבלת רישיון תיווך – ונכשל בו. המשפחה נטלה הלוואה בסך 400,000 ₪ לפתיחת עסק של תיווך מקרקעין. על בסיס הטענה שהכוונה לעסוק בתיווך מקרקעין כבר היתה בשלבי מימוש, מבסס התובע את דרישתו לפיצוי כמי שאיבד מיכולתו להשתכר שכר ממוצע.

3. בנו של התובע העיד על זיקתו לענף התיווך. הוא העיד שהספיק לעבוד בפועל בתיווך מקרקעין לפני שנפצע אביו בתאונה. לטענתו הוא עבד אצל דודו (אחי אביו) שבעלותו משרד תיווך, עוד בטרם קיבל רישיון תיווך. למותר הוא לציין שהדבר מנוגד להוראת סעיף 2 (א) לחוק המתווכים במקרקעין, התשנ"ו-1996 ("לא יעסוק אדם בתיווך במקרקעין, אלא אם כן הוא בעל רשיון ובהתאם להוראות חוק זה."). קושי נוסף שבו נתקל בנו של התובע הוא, שאין בידו מסמך כלשהו המעיד על אותה עבודה. את זה הסביר בכך שהוא עבד ללא תיעוד וקיבל את שכרו "בלי תלושים". בקצרה, הבן מבקש את אמון בית-המשפט לגרסתו שעבד תוך הפרת חוק שיטתית.

4. התובע עצמו החל את עדותו בהסתבכות מגושמת. לאחר שניסה להסתיר מד"ר בקר את עברו הפסיכיאטרי, הוא ניסה להסתירו גם מבית-המשפט. אגב כך הסתבך בסיפורי מעשיות אודות שירותו בצה"ל, סיפורים שמהם נאלץ לחזור בו כמעט מיד. אין ספק שזו אינה דרך מוצלחת לבקש אמון בגרסה עובדתית שהיא על פניה מאוד בעייתית.

5. התובע העיד, שהתכוון לעסוק גם הוא בתיווך מקרקעין ורצה להצטרף לעסק שהתעתד בנו לפתוח (הבן הסביר, שרצה להעזר בניסיון האב). התובע העיד שהתכוון "לעבוד תחת רישיון התיווך של הבן", עד שיעמוד במבחן – גם זה לכאורה בניגוד להוראת סעיף 2(א) לחוק המתווכים במקרקעין, התשנ"ו-1996. הוא העיד שניגש למבחן רישוי של מקצוע זה ונכשל בו. עם זאת, לא הציג התובע תיעוד כלשהו על לימודים שלמד, או על הכישלון במבחן. מסמך כזה אמור להיות קיים. אי הגשתו מעוררת תהיות. מדוע יש להסתפק בעדות בע"פ של בעל ענין מקום שבו ניתן להוכיח עובדה באמצעות מסמך מהימן לגמרי?

6. יוער, שתכניתו הנטענת של התובע להצטרף לעסקי התיווך של הבן לא היתה יכולה להתממש בלי קשר לתאונה. הבן מעולם לא פתח עסק של תיווך. משיקולים כלכליים הוא העדיף לפנות לעיסוקים אחרים. ממלא לא היתה לתובע אפשרות חוקית או מעשית לעסוק בתיווך.

7. משפחת התובע נטלה הלוואה של 400,000₪ מבנק לאומי. התובע ובנו טענו שהדבר נעשה כדי לפתוח עסק של תיווך. אילו היתה זו אמת, היה בכך כדי להראות כוונה רצינית לפתוח עסק, אף שסביר יותר שזה היה אמור להיות עסק של הבן דווקא. מכל מקום, הבקשה לקבלת ההלואה, שבה מפורטת הסיבה לצורך בה, לא הוגשה לבית-המשפט. משמע, שוב החליפה עדותו של התובע את הצגתו של מסמך מהימן מזמן אמת.

8. על מנת לפתוח משרד תיווך מקרקעין אין צורך בהשקעת מאות אלפי שקלים. די בהוצאה צנועה מאוד – שכירת משרד, טלפון, מחשב. לעומת זאת ברור למדי, שהתובע נזקק ל – 400,000₪ כדי לכסות את חובות עסקו הכושל, שלהם ערב אישית. חובות אלה היו בסכום דומה. עובדה היא, שעסק התיווך לא הוקם, הכסף לא הוחזר לבנק ואילו החוב הגדול נפרע.

9. לאור כל זאת, איני מאמין לטענת התובע שבעת התאונה הוא היה בעיצומו של מהלך ריאלי שהיה מיועד להביאו לעיסוק בתיווך מקרקעין.